השירים נכתבו בתגובה למאמריה של פרופ׳ חביבה פדיה העוסקים בשאלת השפה והתרגום שראו אור בעיתון הארץ באביב האחרון (2026).
ראו: חביבה פדיה, ׳יש לי רק שפה אחת וגם היא אינה שלי׳, הארץ, 20 במרץ 2026 ; חביבה פדיה, ׳הסכנה בגלגל של חד גדיא החוזר על עצמו לנצח׳, הארץ, 2 באפריל 2026 ; חביבה פדיה, ׳כלי המדידה של היהודי הנודד והמודד׳, הארץ, 20 באפריל 2026.
מִיהוּת
מָא תָּא נֶהְדַרְס לְעַרבִּיָיא דִי מָאמָא דִיָאלִי,
דִי אוּסֶלְת מִ-מְרָאקְס בּאָס תְּבְּנִי לְ-מוֹשָׁב דְּבוֹרָה פְ-אַלְף וּ-תְסַע מִיָיא וּ-סְתָה וּ-חְ’מְסִין,
הָאד אָ-סִי וָואחָ’ה סְמָעְת לְ-עַרְבִּיָיא לְמְעְ’רָבִּיָיא
לוֹקְת דִּי כּוֹנְת צְעִ’יר.
אֵינִי דּוֹבֵר אֶת שְׂפַת אִמִּי,
שֶׁבָּאָה מִמָּרָקֶשׁ לְהָקִים אֶת מוֹשָׁב דְּבוֹרָה ב-1956,
לַמְרוֹת שֶׁאֶת הָעַרְבִית הַמָּרוֹקָאִית
שָׁמַעְתִּי מִיַּלְדוּתִי.
אֶת הָעִבְרִית
לָמַדְתִּי בַּגַּן וּמִלִיזֶט מוֹרָתִי,
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי בְּחֶבֶר שֶׁבְּתַעֲנָךְ.
J’ai essayer d’etudier la langue francaise sans succes
dans les cours de soirs a Jerusalem et a Tel aviv.
אֶת הַצָּרְפָתִית נִסִּיתִי לִרְכּוֹש
לְלֹא הַצְלָחָה רַבָּה
בְּשִׁיעוּרֵי עֶרֶב בִּיְרוּשָׁלַיִם וְגַם בְּתֵל אָבִיב,
And only English,
the language of America and the entire world,
did I learn by myself, easily,
and from Pinchas the teacher who came from London via New York
to Afula, capital of the Jezreel Valley.
וְרַק אֶת הָאַנְגְּלִית,
שְׂפַת אָמֶרִיקָה וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
לָמַדְתִּי בְּעַצְמִי בְּקַלּוּת,
וּמִפִּנְחַס הַמּוֹרֶה, שֶׁבָּא מִלּוֹנְדוֹן דֶּרֶךְ נְיוּ יוֹרְק,
לְעֳפוּלָה בִּירַת הָעֵמֶק.
Όσο για τα ελληνικά,
τη γλώσσα που κέρδισε την καρδιά και την ψυχή μου
με τους ήχους και τη μελωδία της,
τα έμαθα με λαχτάρα,
μέσα σε μόλις δύο χρόνια,
σαν μια νέα μητρική γλώσσα
στο Αριστοτέλειο Πανεπιστήμιο Θεσσαλονίκης
από την Κλαίρη και τη Νόρα, τη πρασινομάτα δασκάλα μου.
וְאִלּוּ אֶת הַיְּוָנִית,
שֶׁחָדְרָה אֶל לִבִּי אֶל נִשְׁמָתִי בִּצְלִילֵיהָ וְנִגּוּנֵיָה,
לָמַדְתִּי כִּשְׂפַת אֵם חֲדָשָׁה
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת אָרִיְסטוֹטֶלוּס בְּסָלוֹנִיִקי,
מִקְלֶרִי וּמְהַמּוֹרָה נוֹרָה יְרֻקַּת הָעַיִן,
תּוֹךְ שְׁנָתַיִם בִּלְבָד בִּשְׁקִיקָה רַבָּה.
אַךְ עֲדַיִן מְכוֹרָתִי,
הָעִבְרִית, שֶׁאֵינֶנָּה שְׂפַת אִמִּי,
לוֹחֶשֶׁת לִי שׁוּב וָשׁוּב בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת
אֶת רָזֵיהָ וּמִכְמַנֵּיהָ
על מִשְׁכָּבִי בַּדָּד בַּלֵילוֹת.
Identity – the essential “Me-ness” / Michael Ben Abu
מָא תָּא נֶהְדַרְס לְעַרבִּיָיא דִי מָאמָא דִיָאלִי,
דִי אוּסֶלְת מִ-מְרָאקְס בּאָס תְּבְּנִי לְ-מוֹשָׁב דְּבוֹרָה פְ-אַלְף וּ-תְסַע מִיָיא וּ-סְתָה וּ-חְ’מְסִין,
הָאד אָ-סִי וָואחָ’ה סְמָעְת לְ-עַרְבִּיָיא לְמְעְ’רָבִּיָיא
לוֹקְת דִּי כּוֹנְת צְעִ’יר.
אֵינִי דּוֹבֵר אֶת שְׂפַת אִמִּי,
שֶׁבָּאָה מִמָּרָקֶשׁ לְהָקִים אֶת מוֹשָׁב דְּבוֹרָה ב-1956,
לַמְרוֹת שֶׁאֶת הָעַרְבִית הַמָּרוֹקָאִית
שָׁמַעְתִּי מִיַּלְדוּתִי.
אֶת הָעִבְרִית
לָמַדְתִּי בַּגַּן וּמִלִיזֶט מוֹרָתִי,
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי בְּחֶבֶר שֶׁבְּתַעֲנָךְ.
I do not speak the native language of my mother
who came from Marrakesh to found Moshav Devora in 1956,
despite having heard Moroccan Arabic since childhood.
I learned Hebrew in kindergarten and from Lisette, my teacher
in the elementary school in Hever of the Taanach settlements.
J’ai essayer d’etudier la langue francaise sans succes
dans les cours de soirs a Jerusalem et a Tel aviv.
אֶת הַצָּרְפָתִית נִסִּיתִי לִרְכּוֹש
לְלֹא הַצְלָחָה רַבָּה
בְּשִׁיעוּרֵי עֶרֶב בִּיְרוּשָׁלַיִם וְגַם בְּתֵל אָבִיב,
As for French, I attempted to acquire it
without great success
in evening classes in Jerusalem and in Tel Aviv.
וְרַק אֶת הָאַנְגְּלִית,
שְׂפַת אָמֶרִיקָה וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
לָמַדְתִּי בְּעַצְמִי בְּקַלּוּת,
וּמִפִּנְחַס הַמּוֹרֶה, שֶׁבָּא מִלּוֹנְדוֹן דֶּרֶךְ נְיוּ יוֹרְק,
לְעֳפוּלָה בִּירַת הָעֵמֶק.
And only English,
the language of America and the entire world,
did I learn by myself, easily,
and from Pinchas the teacher who came from London via New York
to Afula, capital of the Jezreel Valley.
Όσο για τα ελληνικά,
τη γλώσσα που κέρδισε την καρδιά και την ψυχή μου
με τους ήχους και τη μελωδία της,
τα έμαθα με λαχτάρα,
μέσα σε μόλις δύο χρόνια,
σαν μια νέα μητρική γλώσσα
στο Αριστοτέλειο Πανεπιστήμιο Θεσσαλονίκης
από την Κλαίρη και τη Νόρα, τη πρασινομάτα δασκάλα μου.
וְאִלּוּ אֶת הַיְּוָנִית,
שֶׁחָדְרָה אֶל לִבִּי אֶל נִשְׁמָתִי בִּצְלִילֵיהָ וְנִגּוּנֵיָה,
לָמַדְתִּי כִּשְׂפַת אֵם חֲדָשָׁה
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת אָרִיְסטוֹטֶלוּס בְּסָלוֹנִיִקי,
מִקְלֶרִי וּמְהַמּוֹרָה נוֹרָה יְרֻקַּת הָעַיִן,
תּוֹךְ שְׁנָתַיִם בִּלְבָד בִּשְׁקִיקָה רַבָּה.
As for Greek,
which penetrated into my heart and soul with its sounds and melodies,
I learned as a new mother tongue
at the Aristotle University in Thessaloniki
from Claire and Nora the Green-eyed teacher,
in only two years, thirstily soaking it up.
אַךְ עֲדַיִן מְכוֹרָתִי,
הָעִבְרִית, שֶׁאֵינֶנָּה שְׂפַת אִמִּי,
לוֹחֶשֶׁת לִי שׁוּב וָשׁוּב בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת
אֶת רָזֵיהָ וּמִכְמַנֵּיהָ
על מִשְׁכָּבִי בַּדָּד בַּלֵילוֹת.
But still, Hebrew, my homeland,
the language into which I was born,
which is not my mother’s tongue,
whispers to me again and again in the most secretive secrets
its concealed mysteries and hidden treasures
as I lay on my bed alone in the nights.
