בימי בית שני, בשיא המחלוקות ודחיפת הקנאים למרד, חרבה ירושלים וחרב הבית. פנטזיה משיחית מופרכת הובילה לאפוקליפסה ממש: לקץ וסוף במקום ובזמן. לחורבן. רבן יוחנן בן זכאי, שראה את הנולד, יצא מהעיר בארון מתים לכונן מקום חדש ושפה חדשה והבנה אחרת של מהי יהדות. רגע יסודי של התחלה מחדש אחרי קטסטרופה גדולה כרוך...

שעווה. עבודה בתהליך. פסל זה החל להיווצר אחרי Ecce Homo . התחלתי לעבוד עליו לפני כשישה חודשים ( אמצע מרץ 2025). בפסל הראשון, כמו בעבודת יומן, מניתי את ימי המלחמה. ספרתי וסימנתי כל יום שעבר. מידי יום התפורר היש תחת ידי. היה לי ספק אם מתוך החללים והחסרים, מתוך כל מה שאבד, אצליח להגיע לצלם אדם. בסופו...

אל המיסטיקן ערבי בן המאה העשירית מוחמד בן עבד אל-ג'בּאר אל-חסן אל-ניפארי, הגעתי בעקבות שירו של נתנאל לאור "רגע של אמת", המתפרסם בגיליון זה של "שפה חדשה"

כְּמֶלַח הִתְמוֹסַסְתִּי בְּיָם הַטַּהֲרָה לֹא נוֹתְרוּ וַדָּאוּת וְסָפֵק, אֱמוּנָה וּכְפִירָה בְּתוֹךְ לְבָבִי, כּוֹכָב הִתְגַּלָּה וְכִפַּת הָרָקִיעַ בְּתוֹכוֹ נֶעֱלָמָה.

 מאז ה-7 באוקטובר, מידי שישי, חיכיתי לקולה של חביבה פדיה, כתחבושת על פצע.  ישבתי לכתוב רשימה זו ב-23 למרץ, יום שבו הרגו חיילי צה"ל חמישה־עשר אנשי צוות רפואי בשכונת תל אל-סולטאן ברפיח.

ה'רומן' – או כפי שמחברו העדיף להגדירו, ה'כרוניקה' – הנושא את השם העימות (1989) ובפרסומו הראשון תחת השם 'כחול מאפר' (1966) מאת יחיאל די־נור (ק. צטניק), מציב תשתית אלגורית־אתית להבנת הסכסוך היהודי־ערבי. בדברים הבאים אעמוד בקצרה על העולה מן הרומן בהקשר לכך זאת מבלי לעמוד על אפשרות יישומו של הפתרון ומבלי...

הבניין שבו אנו מתגוררים התרוקן בימים אלה וקשה לאסוף מנין לתפילות. רבים משכנינו נסעו לחופשה רחוק מכל מה שקורה כאן. אני פותח את יומנה של אתי הילסום ומקשיב לקולה הצלול: אמסטרדם, דצמבר 1942 : “מי שזכה בזכות, המורטת עצבים, להישאר בווסטרבורק ( מחנה המעבר, שממנו נשלחו יהודי הולנד למותם באושוויץ )...

קיקיון היא סדרה הולכת ומצטברת של אובייקטים עשויה חפצים וחלקי חפצים, בדרך כלל שיירים של  כלי קיבול, נפח ותיחום, כמו: פחיות, בקבוקים, גדרות רשתות ופלריגים, תמיד שברים וקרעים ומעשה פרימה שלהם. אצלנו בחצרות היו גדלים קיקיונים בשפע. שכונתינו בדרום תל אביב נבנתה על פרדסי שייח מורד והחצרות שפעו עצי הדר...

העבודה “נחל איתן” נפתחת בעלייה למרומי סולם, למרחב עילי ואינסטלטורי, מארגן, בורא. העלייה היא לשם יציקה של שמן ליריעת ניילון פרוסה כמרבד עליון; השמן הוא שמן שקדים מעורב עם שמן אורן, ובעל ניחוח עצי. לאחר מזיגת השמן, ישנה ירידה מטה לשלבי הסולם התחתונים. השמן מטפטף לאט אל הגוף השמוט, הנשען, המוטל. השמן...

מתוך 'עולה בכוח', תערוכת היחיד של דן רוברט להיאני מוצגת במוזיאון פתח תקוה לאמנות, באוצרותה של עירית כרמון פופר. התערוכה מוצגת עד 22.11.

המכתבים שלהלן נכתבו בעקבות הדי המלחמות – ששת הימים, ומלחמת יום הכיפורים. הכותב, הרב פרופ' דוד וייס הלבני (1927–2022) – הוגה דעות, ניצול שואה ומן המרכזיים בחוקרי התלמוד במאה ה־20; ידוע במיוחד בזכות סדרת פירושיו לתלמוד 'מקורות ומסורות' – פונה בו אל ההיסטוריון פרופ' אוריאל טל (1926–1984), פרופסור להיסטוריה...

ב-1 לספטמבר 2025, בני הצעיר, שחר, התחיל גן טרום חובה. שנתיים לפני כן, בעלי צילם אותו בגן הפרטי, יושב ומשחק במכוניות צעצוע. מיד ידעתי שהצילום הזה, או לפחות חלק ממנו, יהפוך בצורה כזו או אחרת לציור. אממה? הילד גדל מהר והציורים שלי מגיעים בדיליי. עד שהגעתי לשבת ולצייר, כבר נכנסנו עמוק לתוך מלחמה, ושחר...

מיצב וידאו בשלושה מסכים מציג פעולות של כתיבה, קשירה והתרה בידי האמנית הפועלת בתחום איברי גופה עצמה. דיו וחוטים מחוללים מערכת יחסים בין מילים, חומר וגוף בתהליך התמרה. העבודה נעה בתוך דינאמיקה משתנה של מערכות יחסים ותנועות קוטביות של התהוות והתפרקות, כמלאכה הצורפת ריטואל בורא ומכלה, מקדש ומחלל.

לפני חודש ליוויתי חברה לקיבוץ בו גדלה בעוטף עזה. קיבוץ שלא דרכה בו כף רגלה במשך שנתיים אחרי שפונתה משם משפחתה. במסע ברכב אל הקיבוץ  ניטח עלינו מפל של זכרונות. חברתי נעה בין זכרונות רכים מילדותה, לבין זכרונות כואבים וקשים, בין שרידי האסון שנראו בשטח, לבין הנוף הירוק, המאובק, ורעש ההפצצות מעזה. תפקידי...

בסדרה הבאה אני לוקחת יצירות אישיות שנעשו לאורך השנים – ועד לפני שנתיים, ואז מוסיפה להם שכבה מתוך המציאות העכשווית הגיאופוליטית שלנו (בדרך כלל תמונות קולאז׳ שנשלחו לפיד הטלפון שלי) ונשזרו בנפשי וזהותי הנכחית, עמה אני מנסה לעבד, להתאבל, ולקבל.

אנחנו בבטן הלווייתן. אחרי שאלוהים מצווה על הלווייתן להקיא את יונה אל החוף, אחרי התפילה שיונה נושא בבטן הלווייתן, יונה יוצא וממלא את החובה שלו להגיד לנינווה שהעיר תיהפך. אנשי נינווה חוזרים בתשובה ובוכים, ואלוהים מבטל את הגזרה ולא מחריב את העיר האיומה והאכזרית הנודעת לשמצה נינווה, שמייצגת ציביליזציה...

והיה מקום בו אילנות ועצים נותני פרי. בניהם כיסא ועליו 'אהיה אשר אהיה' יושב וקולו הולך וגובר בבכי. קול מהדהד בין האילנות ועשבי השדה עד שהצהיבו העלים ושפלו מאוד. ויישמע איש את הקולות ויקרב וישאלהו מדוע אתה בוכה?

מָה לִי וּלְזֶה? זוּלַת מַסֶּכֶת נוֹשָׁנָה אָבִי, עָקוּד תְּפִלִּין, יוֹתֵר מֵאֶלֶף פְּעָמִים סִפֵּר - רָתַם אוֹתִי לְהַמְתָּנָה. מֵאָז זְמַנִּי הוֹלֵךְ וּמִתְבָּרֵר - יָמִים פְּרוּמִים צוֹפִים אֶל קֵץ תָּמִיד קָרוֹב וּמְאַחֵר.

שנתיים. שנתיים לשמחת-תורה השחור, שנתיים לשבעה באוקטובר האיום, שנתיים לחטופים בשבי העזתי, שנתיים למלחמה הבלתי נגמרת בעזה ולגופות הנערמות זו על-גבי-זו עד אין קץ. שנתיים ימים – ויהי מקץ? הייקץ הקץ? האם נצליח להקיץ מחלום הבלהות האוחז אותנו כאן על-פני האדמה הזו, חלום הדם המחלחל ויורד עד השיתין והאש המטפסת...

הים, הזית והחיטה המתוארים בשיר הם עוגָנים במציאות, אותה המשורר הצופי מבקש לבטל, ואשר אותה חורך המחבל המתאבד, שגם הוא בדרכו, מבקש התמזגות עם האל.

היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה התעצבה במרחב של הסתר פנים. חורבן המקדש והגלות הם הטראומה העמוקה ביותר שאיתה בקשה היהדות הרבנית להתמודד. התחושה שעזב אלוהים את הארץ, שמלכות הרשעה היא שידה על העליונה מעצבת את חייו של היהודי. מתוך כך, התיאולוגיה היהודית – החל מחורבן הבית, דרך מסעות הצלב וגירוש ספרד, ועד...

הדיכאון מצטייר כחוויה נפשית המובילה לתחושת חידלון, ונשאלת השאלה מה מוביל אל אותה חוויה נפשית. לר' נחמן מברסלב יש תשובה מעניינת לשאלה זו. בתורותיו הוא מתאר שני מצבים שונים לחלוטין אשר יכולים להוליד מצב נפשי של דיכאון.

שבת בבוקר, שש ורבע, הוא זוחל אלינו למיטה. אני מציצה בשעון, מבט אל בן הזוג. שווה להחזיר אותו למיטה שלו, יש עוד סיכוי שיחזור לישון. האם הוא קם להחזיר או שאני החזרתי? אולי בכלל אפשרנו לו להישאר, כי כבר היה שש ורבע? אני לא זוכרת.

ספר הבכורה של ערן שאשא עברון, יונתן הכה בי בעוצמה. הספר מורכב משלושה קולות שונים, קולו של יונתן שהתייתם מאביו שנהרג במלחמה וחוזר לארץ כדי להתגייס לצבא, לאחר שמשפחתו היגרה ללונדון.

לקראת המפגש שלנו עלעלתי שוב בממזרח שמש (1979) המופתי של ז'קלין כהנוב, ולפרק "דור הלבנטיניים", הפרק המכונן והמְהַפֵּךְ של המושג "לבנטיניות", המושג שמצליח לאתגר ולהוציא את החברה הישראלית משלוותה. אקרא מהפרק פיסקה קצרה שיכולה להוות פתיח לשיחה בנינו ולהקשרם של הספרים; בזכות הלבנטיניות שכתבת והאסופה הביאו...

מאמר זה נכתב במסגרת חברותא שעסקה בשייקספיר ומקרא, ביני ובין פרופ׳ אליס שלוי. היום, השתיקה על מופעיה השונים, קוראת וצועקת, דורשת יחס ומבקשת מכל העוברים והשבים לתת בה דין וחשבון. בניתוח שתיקתה של קורדליה ובהקבלה לתקיעות השופר, אנחנו מציעות מהלך של חמלה ורגישות כלפי אובדן המילים. המאמר נשמר בצורתו המקורית,...

הדרך אל הבורא עוברת דרך הכתב, דרך המילים הניצבות זו לצד זו. מעמד הר סיני היה מעמד בה נחשף האדם אל הקול האלהי הפורץ אל הקיום, אך המשכו של מעמד זה מתמשך באמצעות הכתב, הטקסטים הנבואיים.

***

העבודות נבעו ממני לאחר חודשים של שיתוק וחוסר היכולת לייצר אמנות בעקבות  ה-7 באוקטובר והמשך הלחימה וההרס. הרגשתי זעם אדיר גם על אזלת היד, תרתי משמע, של עולם האמנות בחוסר האונים לשנות תודעה. הציורים נבעו מתוך תחושת פירוק קונספציות והצורך שלי להתייחס ולבחון מחדש את המיתוסים שגדלנו עליהם, את סיפור עקידת...

הרוח נושבת והעין איננה נעצמת איננה תלויה באוויר אלא נטועה בקרקע, עין יציבה מול הרוחות היא עומדת כנגד הסערה, אוספת לתוכה שברי חיים, צבעים, מילים וחפצים הרוח מניעה את חלקיה הקטנים, היוצרים מוזיקה ורטט עדין היא מראה קוסמית: מבט פנימה והחוצה בו־זמנית ״רוח״ היא כאן נשימה, כוח טבע ונשמה קולקטיבי

In the days of the Second Temple, at the height of internal strife and the zealots’ incitement to revolt, Jerusalem was destroyed and the Temple fell. A delusional messianic fantasy led to a true apocalypse: an end and a finale of space and of time. To destruction. Rabban Yohanan ben Zakkai, who...

Kippur De'Simhat Torah 5784: The atonement of the joyous day of the Torah, which became the sorrow of the horrific October 7th massacre.