ספרות
היצירות הספרותית במדור פתוחות לחשבון נפש, חשיבה סימבוליסטית, למבנים חדשים של פנטזיה וריאליזם, התמקמות בחולף בזהותי, עכשוויות, תוך כדי משחק מתמיד עם מטעני זהות ומיתוס יחד עם חתירה מתמדת לצורות חדשות, מקסידה עד משל, דרך ספירת מלאי.
גליון 7
הזמן מתקתק. חולף מבעד לחרכים של עצמו, קליק קלאק. להיות טמונים בתוך הרכות של החיים, בתוך עצבותם. האמת היא, שברגע ששוהים בזה מספיק, משהו מתחיל לדבר.
קריאות מצוקה שהחרשנו. אמיתות שמִסַכְנו. deep fake שמִחזרנו. צורות כוח מכלות (“כולם כנגד אחד”) ואלימות דורסנית (“אחד כנגד כולם”) מכרסמות באיבר השמיעה וחונקות את מיתריי הקול. במצטבר, באיזו מידה צורות הפגיעה האלה מהלכות אטימות על האוזן החיונית לדיאלוג חי בינינו לבין העולם ?
על...
גוף מגופים רבים היינו וחושך שחשבנו אותו בראשיתי שרר. הוא לא היה בראשיתי, אלא התחלות רבות של לילה רב. אנחנו הולכים עבור לילה, לקראת לילה, וביכולתו להיות אינסופי והוא גם השנייה בה משהו זז, לוח טקטוני מסמן למאורות שהגיע הזמן להפנות לנו את עורפם. היינו גוף מגופים רבים וחושינו לא התחדדו. נענו כגוש על...
“שנזכה לחיות בימים טובים יותר שבהם יאיר אורו של האדם ויגבר על החשיכה, הדחפים והרוע בקיום”. אבי שגיא 1954-2026
מכתבים על מכתבים על מכתבים על אמון באדם
“כי באדם אאמין”, מאת אבי שגיא, מוסף תרבות וספרות, הארץ 06 באוקטובר 2025
אמון באדם אינו עמדה תמימה שאינה רואה את הרוע האנושי...
שום דבר באירוע הזה לא היה מובן מאליו ומה שאנסה לגולל כאן יכול היה להישמע כמו אלפי סיפורים אחרים שאולי שמעתם על ערב פסח;
אבל הוא לא.
עתה, ממרחק של כמה שנים אחרי, אני מתיישבת לנסות לכתוב את מה שהיה, וחייב להיות מסופר והוא קצה קצהו של סיפורי חיים שלמים ומה שהוביל למה שהיה שם באמת ולמה שאני עדיין מאמינה...
בלילה הגדול, כשכל איש הושיט את ידו “וימש חושך”, החושך היה עבה. החלל התמלא בכאב, בצער, במצוקה, בשבי, ביללות, בחטיפה, ברציחה, באניסה. והמצוקה הגדולה של היות נתון להשמדה פיזית שמטרתה גם חיסול סימבולי נחקקה בעצמות של כל הקהילה ופתחה מעגל מלחמה של קהילה בקהילה עם בעם אוכלוסיה באוכלוסיה ואסון...
גליון 6
אנו נכנסים עכשיו אל המערה של רשב”י והחבריא.
מערה ציורית, מסתורית, שקטה-בוערת, שבה רשב״י וחבריא הם הלב הפועם של תורת משה שבעל פה בז׳ באדר.
האור במערה לא היה אור של יום ולא חושך של לילה.
נרות שמן עמדו תלויים בנברשת גסה של ברזל, טיפות שמן נשרו לאט, והלהבות רעדו קלות כאילו גם הן מאזינות. קירות...
בצעד לא שגרתי, וכשהוא מקשר בין “מעשה מבעל תפילה” שכתב רבי נחמן מברסלב (פורסם ב-1810) לבין “מדינות הממון” העכשוויות החולשות בתרבות המערבית, גדעון אלעזר, מבקש להראות כי:
א. ניתן להשתמש ב”מעשה מבעל תפילה” כמצע שיאפשר לנו לבחון את המערכת החברתית-כלכלית הקלוקלת בה מצויות...
גליון 5
ה'רומן' – או כפי שמחברו העדיף להגדירו, ה'כרוניקה' – הנושא את השם העימות (1989) ובפרסומו הראשון תחת השם 'כחול מאפר' (1966) מאת יחיאל די־נור (ק. צטניק), מציב תשתית אלגורית־אתית להבנת הסכסוך היהודי־ערבי. בדברים הבאים אעמוד בקצרה על העולה מן הרומן בהקשר לכך זאת מבלי לעמוד על אפשרות יישומו של הפתרון ומבלי...
אנחנו בבטן הלווייתן. אחרי שאלוהים מצווה על הלווייתן להקיא את יונה אל החוף, אחרי התפילה שיונה נושא בבטן הלווייתן, יונה יוצא וממלא את החובה שלו להגיד לנינווה שהעיר תיהפך. אנשי נינווה חוזרים בתשובה ובוכים, ואלוהים מבטל את הגזרה ולא מחריב את העיר האיומה והאכזרית הנודעת לשמצה נינווה, שמייצגת ציביליזציה...
והיה מקום בו אילנות ועצים נותני פרי. בניהם כיסא ועליו 'אהיה אשר אהיה' יושב וקולו הולך וגובר בבכי. קול מהדהד בין האילנות ועשבי השדה עד שהצהיבו העלים ושפלו מאוד.
ויישמע איש את הקולות ויקרב וישאלהו מדוע אתה בוכה?
גליון 4
במאמר זה אנסה להתמקד בדמיונו ורוחו של האדם כפי שעולה מעל אתיקה ונובטת מתוך מושג חדש שראיתי בעיניי רוחי באותיות ושהורכבו מחדש כ'מד נוי' ובו אסתטיקה כחלופה לפתרון והבראה סוציולוגית.
גליון 3
אני זוכרת חלקים מהיום הזה בתמונות. אני זוכרת ששאלתי את אחותי הגדולה מה עושים והיא אמרה, בלי הבעה על הפנים, ״עכשיו מודיעים״. אני זוכרת שמהר מאד הגיעה למקום חברה טובה שלה שגרה קרוב ואחותי אמרה לה להיות איתי. אני זוכרת את החברה הזו מתיישבת לידי על המדרכה, מחבקת אותי ואומרת ״מעכשיו אסור לך להיות לבד״....
קיר הזכוכית הענק באולם הנוסעים בשדה התעופה בניקוסיה החל להתבהר. כחול עז התחלף בכחול בהיר יותר, נכבש אט-אט ע”י גוונים עזים של ורוד, חוטים פרומים ולשונות מיתמרים מילאו את השמיים וקידמו את הולדת היום החדש. יום השישי החדש שבא לעולם מצא אותי ערה לכבודו, נינוחה למרות מצבי התלוש למדי. כל נוסעי המטוס...
גליון 2
התיישבתי לכתוב את הרשימה הזאת לפני יותר משנתיים. עקבתי בהלם אחרי החדשות מאוקראינה. מהספה בבית, צפינו בנשים וילדים נמלטים, בנמל ברדיאנסק שעלה בלהבות, ביד פשוטה מתוך קבר אחים בבוצ'א. מאז השבעה באוקטובר, יום הטבח, חווינו אסון שהיקפו מתעצם והולך. גם בבית נעשה מחניק. ולרבים מאיתנו נחרב מה שתפשנו קודם...
כּרים שמאס התכופף כדי להוציא את המזוודה מתא המטען של מונית המרצדס השחורה שהורידה אותו בשדה התעופה של ביירות בדרכו חזרה למונפלייה. השעון הראה חמש וחצי בבוקר, והשחר של ביירות נצבע בחשיכה ואבק.
יום האתמול היה גשום. עונת החורף הבירותי הגיעה, נישאת על קולות רעמים, אשר התערבבו לסרוגין עם רעש הפגזים...
כל מעשה נראה לו כמו אבר חיים שנבצע, אך אילו נמנע מעשות, היה מחל לראות החיים כאילו היו נטולי איברים, גוש מבוקע ושדוד שחיסרונותיו המקריים הם פרי זה שכבר נידון לעשות בהם. כך או כך אפוא היה נמצא גורע מחייו, אולם היה ממשיך לעשות בהם בכל זאת כי תמונת הגוש המבוקע הייתה בלתי נסבלת יותר מכל. בעשייה יכול היה...
גליון 1
מעשה בבן מלך, שהיה הראשון והאחרון לבניו של המלך. בכל יום ויום היה דורש המלך בשלומו ומבקש שיביאוהו לסעוד משולחנו והיה בא עימו בדברים.
יום אחד נתכף בן המלך עצבות גדולה מאוד והיה בוכה דמעות רבות ושנים הרבה. המלך נעצב מאוד לראות כך את בנו והיה מזמן חכמים רבים מכל העולם לממלכתו שישמחו את בנו והיה מבטיח...
אֵילו סימונים היית חורטת על קיר המחילה כדי למנות יום ועוד יום ועוד לילה. מטורטרת, חסרת שינה, צונחת על המרצפות, שקטה מאוד. באיזה סמל היית בוחרת לאותת מעבר נוסף בין ירח מתמלא לירח מתחסר. לזכור שישנה מעלייך שמש בלתי נראית ושעדיין אדמה חופפת אדמה. ואולי מוטב לשאול את השאלה שבאמת מקננת בראשך: איזה טקסט...
זה היה ביום חורפי באשקלון אחרי ההפגזות הכבדות של מלחמת עזה.
בפינת רחובות במרכז העיר התיישב אריה גדול והייתה מהומה רבה. בדיוק הייתי עם תפילין עלי, אז לא היה בי פחד וניגשתי אליו. אמרתי "מה לך פה?". שאג. אמרתי "בוא איתי". בא. נכנסנו לרחוב צדדי, אמרתי לו "אתה לא מתבייש? אתה בא לפה ומטיל אימה על בני...
יש אנשים שיש להם תפקיד חשוב פה בעולם. הם באו לעשות משהו. דחוף להם לעשות משהו. לחלקם דחוף לעשות בשביל עצמם ולחלקם בשביל אחרים. חלקם אדונים וחלקם משרתים. חלקם אדונים שמשרתים וחלקם משרתים שהם מלכים. עד גיל ארבעים חשבתי שאני כזאת. רצה ולא בטוחה אם אני מלכה שמשרתת או משרתת שהיא מלכה.
אבל יש סוג נוסף...
בסוף הקיץ מת אבינו ממחלה ארורה והובא למנוחות באישון לילה. קהל רב התאסף מבעוד מועד מתחת לביתו בעיר קטנה ללוות אותו בדרכו האחרונה. באור הנגרע והולך המתינו המלווים ליציאת מסע הלוויה. דומם הביטו כה וכה, גמלו למכרים במנוד ראש עגמומי. מנו בליבם מי נוכח, מי נפקד-עד.
"יעברו הילדים של הנפטר וילכו אחרי...
המצב הלך ונהיה מוזר יותר ויותר, בגלל העובדה שהטבח התחיל בשמחת תורה, ושהיה זה חמישים שנה בדיוק לאחר מלחמת יום הכיפורים, עלתה וגאתה התחושה שהחגים נדבקו זה לזה. ה"אחרי החגים" שהיה אמור להגיע בעצם איחר לבוא, ובתוך תקופת הלחימה כבר חגגו את הנוביגוד ואת חנוכה. הראשונים לשים לב לתופעות המוזרות היו דווקא...
במאמר זה אנסה להתמקד בדמיונו ורוחו של האדם כפי שעולה מעל אתיקה ונובטת מתוך מושג חדש שראיתי בעיניי רוחי באותיות ושהורכבו מחדש כ'מד נוי' ובו אסתטיקה כחלופה לפתרון והבראה סוציולוגית.