הפעימה השביעית שתמיד יוצגה במקרא כיום הקדוש, יום המנוחה, יום השקט, מאז השביעי באוקטובר הפכה למושג בפני עצמו. סוג של מקום-זמן, שהוא כמו חור או חלל ריק במשמעות המבעיתה שלו. האתגר להפוך אותו מחדש לחלל פנוי, להבין שיש לשהות בו כדי לבנות, אולי לחפש את קולו של הקבצן השביעי, זה שעדיין לא הגיע, והוא כרות רגליים, זה שרוצה לבשר את התורה. לעבד את החור, לשהות בו, ולעבד אותו לחלל פנוי, למקום של צמיחה. תוך כדי תנועה בגן השבילים הזה, עולות תחושות, חוויות, עדויות ותביעות לעתיד לאור הזכרונות מהשביעי. מה היום הזה דורש מאיתנו?