שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת/ נוֹבָה/ הַשָּׁנָה שֶׁנִּמְתְּחָה/ חֲרוֹן אַפּוֹ

שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת

לַמִּלָּה שׁוֹאָה אֵין רַבִּים לָהּ,

כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת.

 

גַּם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם

כְּשֶׁיָּצָאנוּ חֲמוּשִׁים

הִשְׁאַרְנוּ לְאָחוֹר אֶת הַמֵּתִים

וְאַף אֶחָד לֹא אָמַר

אֶת הַפֶּסַח אי אפשר לְהַקְרִיב

כִּי מֵתָה אֲחוֹתִי אֶמֶשׁ

אוֹ הַסַּבָּא רַבָּהּ שֶׁל אִשְׁתִּי.

וּכְשֶׁיָּצְאוּ בְּיָד רָמָה

לֹא חָשְׁבוּ לְהוֹרִיד אֶת הַיָּד אל הלֵּב וּלְהִתְאַבֵּל

כִּי חַג הָיָה, לֹא יָאֶה, לֹא אִכְפַּת

כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת

 

וּמִבֵּיתַר עַד גּוּנְדָר

אֵרְעוּ חֻרְבָּנוֹת קְטַנִּים

מַסָּעוֹת וּמְאֹרָעוֹת

שֶׁבָּהֶן נֶהֶרְגוּ מִמִּשְׁפְּחוֹתֵינוּ עֶשְׂרוֹת וְאוּלַי מֵאוֹת אֲלָפִים

וְחָשַׁבְנוּ שֶׁבְּשָׁלָב מְסֻיָּם, עִם הַזְּמַן, ייגלה

פֵּשֶׁר אֱלֹהֵי

אֲבָל כְּבָר מְאֻחָר

וְאַף פַּעַם לֹא נָבִין,

כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת

 

וְלִפְנֵי כְּשָׁנָה יוֹם הַטֶּבַח הַנּוֹרָא

וּמֵאָז כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל אַשְׁמָה

וְאַחרָיוּת וְעַל הַ”שָׁעוֹת הַמֵּתוֹת”

אֲבָל לֹא עַל הַמֵּתִים

עָדִיף לְדַבֵּר עַל אַכְזָרִיּוּת

וְעַל חַיּוֹת אָדָם שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁמִיד

וְלֹא עַל אֲנָשִׁים

עַל זִכְרוֹנָם לֹא אִכְפַּת

כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת

 

נִבְרֵאנוּ יְחִידִים

וְכָעֵת גּוֹוְעִים בַּמִּנְהָרוֹת

עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים

לֹא רְאוּיִים לְאוֹר יוֹם

לֹא רְאוּיִים לְהִגָּאֵל

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר?

“הֵם  קָרְבְּנוֹת מִלְחָמָה

שֶׁלֹּא הִשְׂכִּילוּ לָמוּת” אוֹמְרִים

בּוֹאוּ נִתְאַלֵּם

כִּי הַדִּבּוּר רַק מְחַזֵּק אֶת הָאוֹיֵב

עָדִיף לֹא לִהְיוֹת אִכְפַּת

כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת

 

נובה

אֱלוֹהִים בּוֹכֶה וּמִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי אִילָן

וְהָאָדָם מִתְרוצץ בַּיַּעַר לְרוּחַ הַיּוֹם

וְקוֹרֵא אֶל אֱלֹהָיו

“אַיֶּכָּה”

וֶאֱלֹהִים עוֹנֶה

“עֵירֹם אָנֹכִי וַאֲחַבֵּא”

 

השנה שנמתחה

נִמְתַּחְנוּ הַשָּׁנָה

כִּרְצוּעוֹת דַּקּוֹת דַּקּוֹת

שֶׁל גְּבִינָה לֹא מְזֹהָה

שֶׁל “פִּיצָה חֲצִי חִנָּם”

לְיַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית

לְלֹא טַעַם

וּלְלֹא רֵיחַ

שֶׁפִּזַּרְנוּ עָלֶיהָ

אַבְקַת “טַעַם וְרֵיחַ” יְרֻקָּה

כְּדֵי שֶׁנַּמְשִׁיךְ לִלְעֹס

 

נִמְתַּחְנוּ הַשָּׁנָה

כְּמוֹ תֵּרוּץ לָעוּס

הַלְּוָיָה שֶׁל סָבְתָא רַבְּתָא

שֶׁנִּפְטְרָה פַּעַם אַחַר פַּעַם

לִפְנֵי הַגָּשַׁת עֲבוֹדָה

אוֹ לִפְנֵי נְגִישָׁה לְמִבְחָן

בתושׁפ”ע

 

נִמְתַּחְנוּ הַשָּׁנָה

כִּמְחִלּוֹת בֵּטוֹן חֲשׁוּכוֹת

אֵין סוֹף

אֶצְבָּעוֹת מְמַמְּשׁוֹת לְדַפְנוֹתֵיהֶן

לְקוֹל רַעֲמֵי הַמִּלְחָמָה

וְתִקְווֹת שֶׁנֶּהֱרָסוֹת וְלֹא קָמוֹת לִתְחִיָּה

וּתְפִלּוֹת שֶׁנִּלְחָשׁוֹת

וְאֵין שׁוֹמֵעַ

 

נִמְתַּחְנוּ הַשָּׁנָה

בִּלְחִימָה לְלֹא קֵץ

לְתַכְלִית מִשְׁתַּנָּה לְלֹא הֶרֶף

אֲבָל נִשְׁאֶרֶת מֻחְלֶטֶת לַחֲלוּטִין

אָסוּר לְעַרְעֵר

אוֹ לְהִתְעוֹרֵר

 

חֲרוֹן אַפּוֹ

אֱלֹהִים נִמְצָא בַּחֶדֶר שֶׁלּוֹ,

וַאֲנִי בַּחֶדֶר שֶׁלִּי.

וּבִגְלַל שֶׁהוּא לֹא אוֹכֵל,

הוּא לֹא יוֹצֵא לַמִּטְבָּח.

וּבִגְלַל שֶׁהוּא לֹא מַשְׁתִּין,

הוּא לֹא יוֹצֵא לַשֵּׁרוּתִים.

וּבִגְלַל שֶׁהוּא לֹא צָרִיךְ מַזְגָן,

הוּא לֹא יוֹשֵׁב בסָלוֹן.

וְהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל

וְלֹא צָרִיךְ לָשֶׁבֶת אִתִּי לִצְפּוֹת בְּנִיר דְּבוֹרֵי.

גַּם כְּשֶׁנּוֹפְלִים טִילִים,

הוּא חָסִין,

וְלֹא מִסְתַּגֵּר אִתִּי בַּמָּמָ”ד.

וּבְשַׁבָּת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ,

וְלֹא מוֹצֵא.

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא קַיָּם

כִּי בַּלֵּילוֹת הוּא נוֹחֵר,

וְלֹא נוֹתֵן לִי לְהֵרָדֵם.