צלם יובל חן/ אוצרת מורן פרל הרפז
יובל חן הוא צלם-אמן החוקר את הנרטיב החזותי הישראלי כבר כשלושה עשורים, הן כצלם עיתונות והן כאמן עצמאי. עבודותיו עוסקות בזיכרון, מקום והשתייכות, תוך שילוב בין ריאליזם לפנטזיה, ומתמקדות במתח בין תודעה אישית למרחב קולקטיבי בסיטואציות של קונפליקט ואלימות.
בעבודותיו האחרונות, יובל חן מתעד חמישה מיני צבים, המשמשים כסמלים לתהליכי היעלמות ושימור: צב הים הגלדי – ענק פרה-היסטורי כמעט נכחד, שגופו הריק מדמה עולם שנעלם. הצב המצוי – מין מוכר מהילדות בישראל, שנעלם בשקט. הצב המדברי – זן קטן ונדיר, ייחודי לנגב, המצוי בסכנת היעלמות חמורה. צב הים הירוק – איטי ונחוש, פוקד את חופי ישראל אך נפגע מדיג וזיהום. הצב הרך – מהיר ותוקפני, מותאם לחיים במים מתוקים, אך בית גידולו הצטמצם והוא בסכנת הכחדה.
התצלומים מציגים אותם כגופים דוממים – עדויות אילמות לעולם הולך ונעלם. חן מבקש להתבונן לא רק במה שנע וזז, אלא במה שנעצר והפך דומם.
בסדרת הצילומים “עדיין חי“ חן מתעד חיות דוממות –מיני צבים – שנשמרו כשרידים ביולוגיים ותרבותיים במוזיאון הטבע, והופך אותם לארכיון של זיכרון וטראומה. דרך מבט אמפתי, מדויק ושקט, הוא מציב שאלות מוסריות על שימור, זיכרון ומוות וחורבן: האם אנו מצילים את העבר או כופים עליו קיום סטטי? האם כל תיעוד הוא גם מחיקה? כך התצלומים חושפים את הפער שבין שימור מדעי לאובדן רגשי, בין קטלוג מוזיאלי להיעלמות חיים. עדין חי, מבקש לא רק לתעד, אלא לעורר מחשבה מחודשת על הקשר בין טבע, תרבות וזיכרון בעולם משתנה ומתכלה.”
סדרת התצלומים שפרטים ממנה מופעים כאן היא חלק מסדרה גדולה והם צפויים להיות מוצגים בראשית ב-2026 בתערוכה באוצרותה של ד”ר מורן פרל הרפז. מורן עוסקת בתפר שבין זיכרון לאמנות, ובין תרבות עכשווית להיסטוריה. עבודת הדוקטורט שלה לקרוא אנדרטאות-לבנות זיכרונות עסקה בייצוגים אומנותיים לזיכרון השואה, בגרמניה. היא אצרה תערוכה לזכרו של דרור בהט לציון השביעי באוקטובר.
התצלומים נעשו באדיבות האוספים הלאומיים להיסטוריה של הטבע, מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב. תודה מיוחדת לד”ר קרין תמר, מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב ופרופ’ נגה קרונפלד-שור, ראש בית הספר לסביבה, אוניברסיטת תל אביב .
