מיצב וידאו בשלושה מסכים מציג פעולות של כתיבה, קשירה והתרה בידי האמנית הפועלת בתחום איברי גופה עצמה. דיו וחוטים מחוללים מערכת יחסים בין מילים, חומר וגוף בתהליך התמרה. העבודה נעה בתוך דינאמיקה משתנה של מערכות יחסים ותנועות קוטביות של התהוות והתפרקות, כמלאכה הצורפת ריטואל בורא ומכלה, מקדש ומחלל.
החוט והאות ומלאכות הכתיבה והקשירה נוגעות באיכות ראשונית ושורשית, במקור היצירה. כף היד, הזרוע וכף הרגל, קצוות הגוף המוציאות אל הפועל, הן אברי העשייה. צירופי האותיות מבוססים על טקסטים מספר יצירה, הקושרים בין ניגודים, מתארים את טבע הבריאה במחזוריות מאחדת ומפרידה.
האות מגשרת בין הרוח אל החומר, מחוללת משמעות בצורה. אך המילים נכתבות מפורקות, מחוברות, נמרחות, נכלאות ונבלמות בתנועת היד ובאמצעות החוט. הצורה מתחלקת והמשמעות הופכת אצורה. המילים מבקשות להיות כחומר למלא חלל ולהתרוקן מפשר, והחוט יוצר בגוף נתיבים של חוסר; אלה מותירים שיירים המוטבעים כרישומים בעור.
המלאכה בטבעה מחזורית. היא מופיעה לא כתהליך של ייצור תוצר, אלא כאקט טקסי שהוא דרך והיא היעד עצמו. זהו ריטואל המחולל בחומרים גולמיים, פעולה גופנית-חומרית, בעלת משמעויות רגשיות ותודעתיות. היא נושאת איכות טרנספורמטיבית, מעוררת מצבים ראשוניים של הוויה, איכויות מיתיות וקדומות, נוגעת בסמלים וארכיטיפים ומייצרת משך זמן והשתנות.
העבודה מזמינה את הצופה להתכנס בשהות חווייתית ואינטימית, דרך נוכחות גופנית חושית, המהדהדת תנועה בין קצוות, קשירה והתרה, הרס ויצירה, צמצום והתרחבות, החזקה ושחרור.
משך תנועותיה החזרתיות של המלאכה והרשמים שהיא מותירה מטווים מסע של התהוות ספירלית ואינסופית.
