תערוכת טקסט וצילום – ‘גוף ראשון: נוכחת’.
סופרת: מירי שטרן־לב צלמת: אליסיה שחף אוצרת: נורית טל-טנא
בשיתוף ‘איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית’
“לכל אחת ואחת מאיתנו יש זכות להביא את עצמה למקום הנכון עבורה. לנסות וליצור כאן שינוי. ואני לא מדברת במונחים של תיקון עולם, אני מדברת על שליחת אדוות של שינוי. אי אפשר להסביר את הרוע, וכנראה שלעולם הוא יהיה חלק מהחיים, אבל אלו חיים שבהם ניתנה לכל אדם באשר הוא הזכות לבחור בין טוב ורע״, מתוך גוף ראשון: נוכחת – מירי שטרן־לב
תערוכה זו היא תולדה של שילוש נשי: סופרת, צלמת, אוצרת – אחוות נשים המכירה במכאובי הפגיעה המינית המדוברים והמושתקים, אלו הנוכחים בעוצמת הרגע המבעית, ואלו המתמשכים בחשכת האין קץ. טראומה שהיא כאבן ריחיים, שאינה מתאדה עם הרוח. אולם חשיפת הסוד, מעגל השיח, תהליך הריפוי וקלישאת הזמן, אכן מאפשרים את איחוי החלקים בתנועתם אל האור. והנה בתצלום ‘לבבות’ מתוך פעימות הלבבות השבורים צומחים ועולים שורשי זהב לבריאת לב שלם חדש, מוזהב.
בתערוכה זו מוצגים קטעי טקסט, שנכתבו בידי יוזמת התערוכה, הסופרת מירי שטרן־לב,
מתוך ספרהּ: ‘גוף ראשון: נוכחת’ (בהוצאת כנרת זמורה דביר, 2024) וספר השירה שכתבה, ‘מתאספת אל גוף’ (בהוצאת בית עקד, 2022). הם חושפים סוגיות של טראומה כתוצאה מפ
גיעה מינית, הוויית הסוד, מחיר השתיקה, שיח נשי, אמונה ותקומה.
בעקבות הטקסטים ובהשראתם נוצרו תצלומיה של אליסיה שחף. בהתייחסות של הצלמת לסוגת ה’ריאליזם הפנטסטי’, אסתטיקה רבת יופי המקרבת את חומרי המציאות אל הדמיון, החלום והפיוט. יצירי הטבע ותנועתם המתמדת זוכים אצל אליסיה לביטוי צורני רגיש. דימויים פנטסטיים נעים בתצלומיה במנעד מונוכרומטי של שחור-לבן ונגיעות זהב. צילומים מטופלים המתכתבים עם מלאכת הציור מכילים בתוכם הן את הנימים הסמויים והגלויים מתוך עולם הנפש, את עקבות הפגיעה, ובעקבותיה השבר, התוגה והחשכה, והן את זרימת החיים הקוראת לפיזור אבקני הכאב, לפריחה מחודשת, לאמון בבריאה ולבחירה באהבה. וכך למשל בתצלום ‘ללא כותרת I’ בינות פרחים וצמחיה הדורה, במרכז הקומפוזיציה וכמו ממעמקי החבוי פורשת ציפור אדירה את מוטת כנפיה בחוטי אורות זהובים.
הצלמת אליסיה שחף הציגה בעבר שתי תערוכות שעסקו בנושא. ‘גיבורות‘ – דיוקנאותיהן של נשים שחוו אלימות מינית (2012), ומאוחר יותר ‘נראים‘ – דיוקנאותיהם של הגברים שחוו אלימות מינית (2016).
