בקש שלום ורודפהו…?
איך אפשר להילחם למען השלום
בלא לזרוע זרעים של מלחמה?
והלא תוקפנות מולידה תוקפנות
וסלידה – סלידה,
ואיבה מולידה איבה.
ושטנה – שטנה.
ופחד מוליד לב נוקשה
ולב נוקשה – מוליד עוד פחד.
וכיווץ אימתני מזין אימתנות מכווצת
ולב נעול-שערים מצר את העין
ועין צרה שבה וחותמת את בריחי הלב.
ולב צר מוליד צר,
מוליד צרה,
מוליד צער.
וכשאתה לי צר,
אני צר לך
ולי – אני צר.
ואנחנו, שנינו, צרים זה לזה
והפחד –
צורר,
מיצר,
מצער,
מצמרר.
יום ועוד יום,
מדממים יחד,
אתה ואני, אני ואתה,
אני ואני, אתה ואתה.
כרוכים על כורחנו
זה סביב צווארו של זה.
שבויים במעגלים של אימה ודמים,
דמים ואימה.
חנוקים בכלאי הכאב,
בוראים זה את זה כשונאים
ושבים ונבראים זה מתוך זה
כאויבים.
ואיך אפשר להיחלץ מן האיבה,
ואיך ניעור משיכרונה המעוור?
ואיך תוכל לשכוך בנו הלחימה,
ומנין תבוא מעט חמלה ללב הבוער?
המלחמה במלחמה –
האם תשיג את השלום?
המרדף אחר השלום –
האם יבריח את המלחמה?
כלום אפשר ששלום הוא שמיטה של האיבה לאיבה?
כלום אפשר ששלום הוא שמיטה של התשוקה לשלום?
שלום משמע לשהות
ב’עכשיו’ של ‘כאן’.
לשהות בטבור הכאב והפחד.
לשהות בלב חשוף –
בלא להתנפל,
בלא להתקפל,
בלא להתנצל,
בלא להתבטל,
בלא להשיב מלחמה שערה,
מתוך הרגל.
שלום משמע לשהות
ב’עכשיו’ של ‘כאן’.
לשהות בלא לרדוף בעיוורון אחרי ענני השלום הנכסף –
השלום השלם,
השלום לדורותיו,
השלום המושלם עד לאחרית ימיו.
שלום משמע לשהות
ב’עכשיו’ של ‘כאן’.
לשהות ברכות
בעין האי-שלמות;
לשהות בחמלה באין כל מושלמות.
לשהות באומץ-לב בשדה צרות-הלב,
ושם להמתין.
נשימה סבלנית,
שאיפה ואיפוק.
נשיפה וחיבוק.
שלום משמע לשהות
ב’עכשיו’ של ‘כאן’.
לעצור את שאון היצר,
להתמתן
עד יפציע חריץ דקיק של אור
במאורת החשיכה.
או אז ימצא הלב העירום
משען בשדה האיבה,
בחלקת ה’אין כל ידיעה’,
והוא לבדו ידע,
שכאן, רק כאן,
במעיין ה’עכשיו’,
ינבט לאיטו זרע של
שלום.
מתוך ההקדמה שכתבתי
לספר קטן ומקסים של פמה צ’ודרון –
תרגול של שלום בעת מלחמה.
מי ייתן והמילים תבאנה מעט נחת.
