אֵיכָה נוֹתְרוּ בָּדָד אַנְשֵׁי הַיַּחַד
הִלּוּמַי תַּדְהֵמָה. מֵתִים מִפַּחַד.
נִזְנְחוּ כְּמוֹ בסְּפִינָה הַשּׁוֹקַעַת,
עַל כָּל הֶשֵּׂגֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַמֻּשְׁקַעַת.
אֵיכָה נִטְּשׁוּ לְנַפְשָׁם אֲחוּזֵי חִיל וָרַעַד.
הַלְּחִישׁוֹת בַּנַּיָּד נֶאֶלְמוּ לְלֹא סַעַד.
וּמִי שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם וְהִצִּילוּ
בְּדַל אֹזֶן וּשְׁנַיִם כְּרָעַיִם כְּאִלּוּ
הָיוּ כִּקְלִפַּת אֱגוֹז מְסֻחְרֶרֶת
בְּצוּנָאמִי, ביַמַּת מָוֶת סוֹעֶרֶת.
אֵיכָה שִׁירַת “עַל הַשְּׁחִיטָה” הַנִּשְׁכַּחַת
חָזְרָה בְּאָזְלַת יָד וְעַל פָּנֵינוּ טוֹפַחַת.
וּשְׁלוֹמִי אֱמוּנִים, בְּהִתְרַגְּשׁוּת רוֹטֶטֶת
יוֹדְעִים כִּי הַשְּׁכִינָה בַּאֲסוֹן מְאוֹתֶתֶת,
שֶׁהַגְּאֻלָּה קְרוֹבָה, וְהִנָּהּ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת.
אַךְ אבוֹי לַמַּאֲמִינִים שֶׁגְּאֻלָּתָם בְּדָם מְגֹאֶלֶת.
