שירה
שירה היא לפעמים היהלום הזה שמנסר. שירה שנכתבת מהמקום בו היא נכתבה. כזו המבטאת רגשות שהם לא בהכרח בטוחים או וודאים בצדקת הדרך, אולי אין דרך. לעיתים שירה יכולה לחזק את ההרגשה שלפעמים אין הלימה בין הדברים לשפה. מדור חיפוש אחר שירה ממקום של דיבור, דבקות בחיפוש אחר הפואטיקה שבדברים, והדברים שבפואטיקה. להעיז להתיר ולפרום קשרים, אף לְהַתְווֹתָם מחדש
גליון 4
זְרִימָתוֹ שֶׁל הָאוֹר הֶחָשׁוּךְ,
מֵעֵבֶר לָאֹפֶק הַמִּתְרַחֵק, הִיא חוֹצָה
שָׂדוֹת נְטוּשִׁים, גּוּפוֹת גּוּפוֹת מְפֻזָּרוֹת.
הִיא צוֹפָה בַּחֲשֵׁכָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת,
ישב על סף הבית ויתן עפר בראשו
ינשום מן האבק
וְלִפְנֵי שֶׁיִּקְרָא בַּמְּגִלָּה יֵשׁ הַנּוֹהֲגִים לִקְרֹא שִׁיר פָּשׁוּט
שִׁיר פָּשׁוּט
אֵיזֶה יֹפִי אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל כֻּרְסָא וְצוֹפִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה
בְּאֶמְצַע שׁוּם דָּבָר בָּתִּים קוֹרְסִים בְּעַזָּה
כל זה - שלך
כל מה שיש ואין
כל תודעתך שלך
היא פרי דמיונך
בה אתה שולט
ביד רמה או חלשה
מדובר בך
דומה ושונה
מכל האחרים
עיני הלב
צופים מזווית
מעט שונה
מזו של עינייך
עצומות לרווחה
אֵיכָה נוֹתְרוּ בָּדָד אַנְשֵׁי הַיַּחַד
הִלּוּמַי תַּדְהֵמָה. מֵתִים מִפַּחַד.
נִזְנְחוּ כְּמוֹ בסְּפִינָה הַשּׁוֹקַעַת,
עַל כָּל הֶשֵּׂגֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַמֻּשְׁקַעַת.
אֵיכָה נִטְּשׁוּ לְנַפְשָׁם אֲחוּזֵי חִיל וָרַעַד.
הַלְּחִישׁוֹת בַּנַּיָּד נֶאֶלְמוּ לְלֹא סַעַד.
וּמִי שֶׁחֵרְפוּ...
עקיבא מצחק
רַק בִּזְמַן הַחֻרְבָּן
עוֹלִים אֶל הַפַּרְדֵּס
רַק כְּשֶׁאֵין אֲבָנִים
כֹּה קַל בַּמְּרוֹמִים
לְהִסְתַּבֵּךְ
לִפְנֵי זֶה הַכֹּל הָיָה פָּשׁוּט
לִפְנֵי כשֶׁהַכֹּל הָיָה מֻפְשָׁט
לִפְנֵי שֶׁהַחֻרְבָּן הִכְרִיחַ
לְדַמְיֵן
אַתָּה אוֹמֵר שׁוּב
אֶת...
ארבעה שירים מתוך הקובץ של ע׳יאת׳ אלמדהון ״ניסיתי לתרגם לך את המלחמה״ שיצא בהוצאת פרדס, סדרת מכּתובּ (2025).
תרגום: דניאל בהר | עריכת תרגום: פרדוס חביב אללה | עריכה ספרותית: שהם סמיט
הקדמה / דניאל בהר
עַ’יַאת’ אלמַדְהוּן (בעברית ישראלית ייהגה שמו הפרטי רַיַּאת’ עם th בסוף)...
מִכֶּם נִשְׁכַּח, בְּנֵי עִבְרִי
שֵׁם אֲשֶׁר נִקְרֵאתִי
עַל יְדֵי אִישׁ מִלְחָמָה
שֶׁלֹּא שָׂשׂ אֵלַי קְרָב
נִקְרֵאתִי
שָׁלוֹם
שבירה
שבירה
היא מושג קבלי
שאינני יודע
להסבירו
לבטאו
אני קורא בספרים
כדי לפחות להסביר
את עצמי
לעצמי
אני קורא בספרים
כי אין לי מילים
אין לי מילים משלי
לכאב
תְּפִלָּה עַל נְפִילַת הַחוֹמוֹת
כָּל אָדָם צָרִיךְ מָקוֹם
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת שֶׁקֶט
שֶׁהָרוּחַ בּוֹ תִּשְׁקֹט
מִשְּׁרִיקוֹת הַמִּלְחָמָה
כָּל...
גליון 3
א
אָמַר הַנָּבִיא לַחֲכָם
הַכָּתֹם הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לְךָ
כְּשֶׁאַתָּה עוֹצֵם עֵינַיִם בַּשֶּׁמֶשׁ
הוּא הַחַלּוֹן לְכָל הָעוֹלָמוֹת
אָמַר הֶחָכָם לַנָּבִיא
הַשָּׁחֹר הַזֶּה שֶׁאֵין לְךָ בַּיּוֹם
שֶׁאֵין בּוֹ יָרֹק וְכָתֹם
זֶה אֲשֶׁר לוֹגֵם אוֹתְךָ בַּלַּיְלָה
הוּא...
בְּיַלְדוּתִי
הוּא הָיָה גָּר אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת
הַמִּזְרָחִי
לֹא הָיָה לוֹ חֶדֶר מִשֶׁלוֹ
וְלֹא הָיִיתִי צְרִיכָה
לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ
הוּא פָּשׁוּט הָיָה
אֵל חַי וְקַיָם תָּמִיד
בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל רֶגַע
בְּכָל פִּנָּה
וְגַם בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה.
וְהוּא הָיָה...
יֵשׁ רֵיק שֶׁמִּתְמַלֵּא בִּדְמָמָה,
יֵשׁ רֵיק שֶׁמִּתְמַלֵּא בִּבְכִי,
יֵשׁ רֵיק שֶׁמַּהְדֵּה אֶת זַעֲקַת הַגַּעְגּוּעַ,
יֵשׁ רֵיק שֶׁנִּשְׁמָע כְּקִינָה,
וְיֵשׁ רֵיק שֶׁהוֹפֵךְ לְנֵר נְשָׁמָה.
וַאֲנִי – שׁוֹתֶקֶת, מִתְפָּרֶצֶת בִּבְכִי,
מְהַלֶּלֶת אֶת הַזִּכָּרוֹן עִם רִיקּוּד שַׁלְהֶבֶת שֶׁל הַנֵּר
וּכְמִיהָה...
אֲנִי הוֹלֵךְ תָּמִיד
אֶל מָקוֹם
שֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְרָא
נוֹשֵׂא בְּתוֹכִי
בָּאֲפֵלָה
אֶת הַתֹּהוּ
וּמַאֲפְשֵׁר לוֹ
לִנְבּוֹט
בְּמִלָּה שֶׁל אוֹר
שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת
לַמִּלָּה שׁוֹאָה אֵין רַבִּים לָהּ,
כִּי שׁוֹאָה יֵשׁ אַחַת.
גַּם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם
כְּשֶׁיָּצָאנוּ חֲמוּשִׁים
הִשְׁאַרְנוּ לְאָחוֹר אֶת הַמֵּתִים
וְאַף אֶחָד לֹא אָמַר
אֶת הַפֶּסַח אי אפשר לְהַקְרִיב
כִּי מֵתָה אֲחוֹתִי אֶמֶשׁ
אוֹ הַסַּבָּא...
אַל תַּרְאֶה לִי מַטְבֵּעַ חָסֵר עַתָּה
עִם כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף לִי דַּבֵּר עַתָּה
הִשְׁתַּטַּחְתִּי בִּמְעָרַת הַמִּלִּים בַּחֲצוֹת
מָה אֶקְרָא בְּלִי יָרֵחַ אוֹ נֵר עַתָּה?
מילה
יֵשׁ שֶׁעוֹשֶׂה מִלָּתוֹ קֶבַע
וּמְדַמֶּה חַיֵּי שָׁעָה לְחַיֵּי עוֹלָם
וְנֶאֱחָז בְּכְּלִישַׁעַה
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
מְעוֹרֵר רַחֲמִים וּבְדִידוּת
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
כִּי דָּבַק בּוֹ הַמָּוֶת
וְדַע שֶׁחַיֵּי מִּלָּה קְצָרִים וּמוֹתָהּ אִטִּי
וְהָעִקָּר לְמַהֵר לֶאֱחֹז...
סַבָּא שֶׁלִּי, קוֹרֵא לִי סָאדִיק
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו לַמְרוֹת שֶׁהוּא כְּבָר לֹא זוֹכֵר
מִי אֲנִי
אִמָּא שֶׁלִּי, קוֹרֵאת לִי עָיוּנִי
מִשְׁפָּחָה זֶה הֲכִי חָשׁוּב
וַאֲנִי –
סַבְתָּא שֶׁלִּי, קוֹרֵאת לִי עָאמְרִי
שׁוֹאֶלֶת מֶה לְבַשֵּׁל כְּשֶׁאֲנִי בָּא...
גליון 2
התיישבתי לכתוב את הרשימה הזאת לפני יותר משנתיים. עקבתי בהלם אחרי החדשות מאוקראינה. מהספה בבית, צפינו בנשים וילדים נמלטים, בנמל ברדיאנסק שעלה בלהבות, ביד פשוטה מתוך קבר אחים בבוצ'א. מאז השבעה באוקטובר, יום הטבח, חווינו אסון שהיקפו מתעצם והולך. גם בבית נעשה מחניק. ולרבים מאיתנו נחרב מה שתפשנו קודם...
הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי קָם וְנִהְיָה הִצְטַיֵּר מֵעַצְמוֹ
הוֹפִיעַ כְּמוֹ פִּסַּת אֹכֵל יְשָׁנָה בֵּין שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת מַדִּיפָה רֵיחַ רַע
הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי תָּפַשׂ צוּרָה בְּתוֹךְ עַרְפִלִּית זֶה קָרָה
כְּשֶׁהָאָנִי הַבְּשָׂרִי שֶׁלִּי הִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב אַלְפָסִי...
גם סיוט הוא ארץ, ויש לדבר בלשון חֶלאותיה, להחזיר חיוך, להחליף מילים עם מי שקשה להאמין שהוא אכן קיים. גם כישוף הוא זמן, ויש למצוא בו את הגוף, לשלוח אותו לְפנים לפעול את פעולת הגפיים, העיניים, הלסתות. אנחנו שולחים את גופנו למרכז העיר, לעשות סידורים, שודדים באיומי מבט כל תשובה לשאלה של מה בכך, רבים...
לֹא מְשַׁנֶּה מָה אֶעֱשֶׂה
יֵשׁ תָּכְנִית לְכָל בְּחִירָה
הָעוֹלָמוֹת הַמַּקְבִּילִים
קַיָּמִים
וַאֲנִי בָּהֶם גּוֹלֵשׁ
וַאֲנִי בָּהֶם חוֹשֵׁשׁ
כְּאִלּוּ זֶה אֲמִתִּי
הַכֹּל נוֹסֵעַ
הַכֹּל נוֹגֵעַ
אֵין אַחֵר
עַכְשָׁו
שְׁבִילִים מִתְפַּצְּלִים
שְׁנֵי...
פַסֵּי אוֹר נִמְתָּחִים לְאֹרֶךְ גַּג הָרְעָפִים הָרָטֹב, בֹהַק צָהֹב נוֹגֵעַ
בְּעַלְעַלִּי עֵץ הַצֶּאֱלוֹן הַמְּסֻדָּרִים כְּגִבְעוֹלֵי שִׁבֳּלִים אֲצִילִים הַפּוֹרְשִׂים
אֶת חָסוּתָם. הַשֶּׁמֶשׁ מְלַוָּה אוֹתִי בִּתְנוּעָתָהּ מַעְלָה, אוֹרָהּ מִתְפַּשֵּׁט
בַּמֶּרְחָבִים. אֲנִי נוֹשֶׁמֶת...
גליון 1
בְּסִירוֹת פַּח נַפְלִיג בָּאַסְפַלְט,
יְרֵחֵי נֵאוֹן יַתְווּ לָנוּ דֶּרֶךְ
נִצְעַד עַל חוֹפֵי הַמִּדְרֶכֶת,
נִתְעַרְבֵּל בַּכִּכָּרוֹת וְנִפָּלֵט אֶל בִּנְיָנִים רַבֵּי קוֹמָה
וְכָל הַקּוֹמוֹת יִדְמוּ בְּעֵינֵינוּ
וּבְכָל זֹאת לָאַחַת נִקְרָא בַּיִת, לָאַחֶרֶת מִשְׂרָד
וְלֹא נֵלֵךְ אֶל...
הַלַּיְלָה בְּגוּפוֹ הַשָּׁחֹר וְהָאַדִּיר
פּוֹתֵחַ אֶת עֵינֶיךָ עַל מָה שֶׁנִּגְזַל מִמְּךָ בַּבֹּקֶר
הַדְּמָעוֹת הֵן נָהָר שֶׁהַמְּלִיחוּת הִכְבִּידָה עָלָיו
וּמַעְגְּלֵי הָרֵיקָנוּת וְהַתְּפִלָּה הַקְּדוּמָה
הִסְתַּתְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי הָרֵי הַתְּהִיָּה
וּפִרְכּוּסֵי הַבֶּכִי וַאֲרוּחוֹת הַבֹּקֶר
מֵהַנְּהִי...
חֲלוֹם לֵיל אָב
כָּל שׁוֹשְׁבִינֵי עַזָּה הִתְנַבְּאוּ עָלֵינוּ
בִּלְשׁוֹן אֵיכָה
וְלֹא יָדַעְנוּ אִם כִּוְּנוּ לְפַחֲזוּתֵנוּ אוֹ לְנִוּוּלֵנוּ,
אִם נִבְּאוּ בְּחֶשְׁכַת טְרוֹם אַיֶּלֶת
אוֹ בְּלֵילוֹת סַהַר אוֹזֵל
וְנִגְרַע
דָּוִיד מִן הַפְּסֵיפָס נִגֵּן...
הַהִגָּיוֹן אָמַר לְדַבֵּר בְּקַוִּים. מִדּוֹת. לְדַיֵּק עַד דַּק אֶת הַסֶּנְטִימֵטֶר
מִבְּלִי לִטְעוֹת
לִנְשֹׁם אֶל תּוֹךְ מַעֲרֶכֶת סִנּוּן אֲוִיר בְּהַקְפָּדָה עַל עָבִי הַקִּיר
בְּכָחֹל שָׂמִים לִצְבֹּעַ 20 ס"מ בֵּטוֹן- 30 לְקִיר עִם חַלּוֹן
לִנְטֹעַ צִנּוֹרוֹת אֲוִיר כְּעוּרִים...
14.9.24
למחוק. לשכוח כל פרט. אפשר להתחיל בַּחורף, אותו אני כלל לא זוכר. השנה לא נטפה ולו טיפה אחת של גשם. רק ברקים רבים עליי למחוק, לאט, בעט גס, ואת כל מה שכתבתי. הקללה מהלכת, מחפשת רגעים, צירופי מקרים שעלילה אחרת הזניחה, עלובים להפליא. דבר מכל זה לא ראוי שיתקיים, ולא שיעלה על הכתב. כן, גם צער...
מָחָר,
אוּלַי נִזְכֹּר מֵאֵיפֹה בָּאנוּ
מֵהַמַּיִם הַגְּדוֹלִים
שָׁם שָׁקֵט וְכָבֵד וְכֹה אִטִּי שָׁם וְסָמִיךְ
וְאֶת הַקַּו הַזֶּה אֲשֶׁר נוֹלַד בְּמַאֲמָר בֵּין מַיִם לְבֵין מַיִם
עוֹד מִבְּרֵאשִׁית
הָיִינוּ אָנוּ שֶׁסִּמַּנּוּ
כְּשֶׁזֶּה אֶל זֶה שָׁחִינוּ בְּגוּפֵנוּ הַגְּדוֹלִים
וּכְשֶׁהַשָּׁמַיִם...
"כל דיני": בשולי השיר
שירַי סובבים על שתי נקודות שרפה עקביות של חיי: עזיבת בית אבא ושריפת בית אבא, זה דבר אחד; ואני כאן – מהי דרכי, מהי תגובתי, מהם חיי לאור מה שקרה לי שם? איך אני חי פה?
***
הַעֲבֵר אֵלַי הַעֲבֵר אֵלַי תַּחְבּוֹשׁוֹת
שֶׁלִ הִתְפַּשְׁטוּת הַגַּאנְגרֶנָה.ַּ
הַעֲֵבר...
