הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי קָם וְנִהְיָה הִצְטַיֵּר מֵעַצְמוֹ  הוֹפִיעַ כְּמוֹ פִּסַּת אֹכֵל יְשָׁנָה בֵּין שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת מַדִּיפָה רֵיחַ רַע הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי תָּפַשׂ צוּרָה בְּתוֹךְ עַרְפִלִּית זֶה קָרָה  כְּשֶׁהָאָנִי הַבְּשָׂרִי שֶׁלִּי הִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב אַלְפָסִי...

גם סיוט הוא ארץ, ויש לדבר בלשון חֶלאותיה, להחזיר חיוך, להחליף מילים עם מי שקשה להאמין שהוא אכן קיים. גם כישוף הוא זמן, ויש למצוא בו את הגוף, לשלוח אותו לְפנים לפעול את פעולת הגפיים, העיניים, הלסתות. אנחנו שולחים את גופנו למרכז העיר, לעשות סידורים, שודדים באיומי מבט כל תשובה לשאלה של מה בכך, רבים...

לֹא מְשַׁנֶּה מָה אֶעֱשֶׂה יֵשׁ תָּכְנִית לְכָל בְּחִירָה הָעוֹלָמוֹת הַמַּקְבִּילִים קַיָּמִים וַאֲנִי בָּהֶם גּוֹלֵשׁ וַאֲנִי בָּהֶם חוֹשֵׁשׁ כְּאִלּוּ זֶה אֲמִתִּי הַכֹּל נוֹסֵעַ הַכֹּל נוֹגֵעַ אֵין אַחֵר  עַכְשָׁו שְׁבִילִים מִתְפַּצְּלִים שְׁנֵי...

כאשר פוסט טראומה, אקסטזה וחוסן נפגשים, נוצרת חוויה מורכבת שהיא רשומון של תפיסות ותגובות מנוגדות. האדם מיטלטל בין פחד מכרסם, השתוקקות לתיקון ושחרור, ואף בין משיכה לכאב כמקור להכרה ולעיבוד משמעות. זוהי תערובת שבה גוף ונפש לא חווים שבר מוחלט או החלמה מלאה, אלא מתקיימים בתפר הדק שבין הישרדות להתעוררות...

כּרים שמאס התכופף כדי להוציא את המזוודה מתא המטען של מונית המרצדס השחורה שהורידה אותו בשדה התעופה של ביירות בדרכו חזרה למונפלייה. השעון הראה חמש וחצי בבוקר, והשחר של ביירות נצבע בחשיכה ואבק. יום האתמול היה גשום. עונת החורף הבירותי הגיעה,  נישאת על קולות רעמים, אשר התערבבו לסרוגין עם רעש הפגזים...

כל מעשה נראה לו כמו אבר חיים שנבצע, אך אילו נמנע מעשות, היה מחל לראות החיים כאילו היו נטולי איברים, גוש מבוקע ושדוד שחיסרונותיו המקריים הם פרי זה שכבר נידון לעשות בהם. כך או כך אפוא היה נמצא גורע מחייו, אולם היה ממשיך לעשות בהם בכל זאת כי תמונת הגוש המבוקע הייתה בלתי נסבלת יותר מכל. בעשייה יכול היה...

טובה מאד הארץ וטובים בה האנשים. אבל הרִיק הישראלי הוא רווי, מוצק ורמוס כמו חצר, ולעתים נדמה כחסר ממשות. הוא משפיע על המציאות הישראלית, אך הוא חמקמק וקשה לתפיסה, לאחיזה, להקפה. לעתים קל יותר לעקוב אחרי עקבותיו, מאשר למצוא את ממשותו הנעלמה. הריק הישראלי הוא חָרום וקשה, הוא היעדרו של חוק ושל קצב, היעדרה...

כהמשך למחקרה האמנותי בשנים האחרונות, מעמיקה רותם תמיר בתערוכה זו בניסיון להבין את מעמדה המאתגר שבין היותה אישה, אמנית, אשת אקדמיה ויוצרת בחברה האמריקאית לבין השתייכותה למורשת היהודית הצפון-אפריקאית של עיסוק במלאכות יד (craft) כפעולה קיומית. היכן מתחילה פעולתה האישית והיכן צף הידע המושרש? כיצד נולד...

אני מבקשת לעמוד על קו עדין ודק כקול דממה דקה, הנשזר בין שלוש התערוכות הנידונות כאן: התבשרות / מאיה ז''ק; החדר הפועם / טל אמיתי לביא; ימים לבנים / ליאור גריידי; אוצרת רווית הררי. 

האמנות, ובמיוחד האמנות הפלסטית, היא חומר מחקר לא שגרתי בהקשרים החברתיים והפוליטיים. ואולם כיום אנו עדים למגמות לא קונבנציונליות בלימודי התרבות, שמאמצות את הניתוח התרבותי כמתודולוגיה מדעית המבוססת על חקר הסביבה התרבותית של התופעות הפוליטיות והחברתיות. הצורך בניתוח כזה בולט במיוחד במקרה של האמנות הפלסטית...