מתוך זהר איכה בתרגום ובעריכת חביבה פדיה
שלחו בני בבל לבני ארץ הקודש: לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לערוך מספד על חורבן בית אלוהינו, על שהתפזרנו בין העמים, עלינו לפתוח בהספד, ולפרש את האלפבי”תא, ששלח ריבון העולמים להספד על חורבן ביתו.
שלחו בני ארץ הקודש לבני בבל: אכן אתם התפזרתם בין העמים, ואתם גולים מחוץ לארץ הקודש, ראוי לכם לבכות עליכם ועל עצמכם, שיצאתם מאור לחושך, כעבד ששולח מבית אדוניו. אבל אנחנו, יש לנו לבכות ולעשות הספד, ולנו שלח הקדוש ברוך הוא את מגילת המספד, שאנחנו בני המטרוניתא, בני השכינה אנו ואנחנו מבני ביתה, ומכירים אנו בכבודו של ריבון העולם. ולנו ראוי לבכות, ולפרש את האלפבי”תא.