בְּחִירַת פָּרִיס
לְאַחַר שֶׁעָבַרְתִּי אֶת גִּיל 62 הֵבַנְתִּי
כִּי:
כְּמוֹ פָּרִיס שֶׁבָּחַר בְּאַפְרוֹדִיטֶה,
כְּמוֹ אָכִילֶס שֶׁבָּחַר בַּחֶרֶב,
בְּכָל בְּחִירָה
יֵשׁ טִפְּשׁוּת אוֹ רִשְׁעוּת,
אוֹ קֹצֶר רְאוּת.
בְּכָל עֲשִׂיָּה,
בְּכָל יְצִירָה
(גַּם בְּשֶׁלִּי, עַכְשָׁו)
יֵשׁ גַּסּוּת וְרַעַשׁ וְהַפְרָעָה בָּעוֹלָם.
הֶחָכָם בֶּאֱמֶת
שׁוֹתֵק וְלֹא עוֹשֶׂה דָּבָר
עַד שֶׁהוּא מֵת,
אִם בִּכְלָל אֵי פַּעַם
חַי.
(כָּל זֶה, כַּמּוּבָן, חוּץ מֵהַבְּחִירָה בְּרִנָּה
וּמַעֲשֵׂה הַחֲתֻנָּה
בָּאָבִיב.)
פִּתְרוֹן
עָרִיצוּת הַחֹמֶר,
מְצוּקַת הַבָּשָׂר,
נִסְתַּדֵּר אֵיכְשֶׁהוּ
רק שאלה
1.
קין חשב שאלוהים בחר בהבל.
למה שיבחר בהבל?
עובד אדמה לא טוב?
מעניין מה א.ד.גורדון היה חושב על זה.
אותי בכפר יהושע לימדו שמשק מעורב הכי טוב:
פלחה וגם צאן ובקר, מה רע?
היום צריך להפנים,
כל החקלאות על הפנים,
ולא ישעה אלוהים
גם לפלחים וגם לרועים.
ואם אתה מעדיף חלב כבשים, עדיין, קין עבד קשה.
למה להפלות?
ברור שהיה חייב להרוג אותו.
2.
אברהם בחר ביצחק.
בינך, יחידך, אשר אהבת.
ומה עם ישמעאל?
איזה מסר זה להורים?
כיוון שאהב את יצחק, לקח אותו לעקידה.
נכון שבסוף הקריב את האיל האומלל.
יצחק חזר הביתה לאחר שחש את המאכלת הקרה על צווארו.
נראה לכם שלא היה פוסט טראומתי?
איך יוכל להמשיך לאחר שאביו הערים עליו-
אמר לו שהולכים למקלחות
( אפשר להבין, הרי לא רצה שיתנגד או יברח ).
את הגר אהב אבל אותה ואת ישמעאל גרש למידבר.
נראה לכם נורמטיבי?
לדעתי נושא לטיפול ברווחה של באר שבע.
מזל שאלוהים עזר להם, אבל מה אמור להרגיש בנו ישמעאל ?
אחרי מות שרה, נשא את קטורה.
אומרים שהייתה זו הגר.
כאילו אברהם היה בסדר, עם לוט וכל הסיפור על סדום.
3.
נראה שיצחק אהב את שני בניו,
אבל רבקה העדיפה את יעקב.
עשיו היה אדמוני, כמו דויד, רק קצת יותר שעיר.
אי אפשר לאהוב ילדים שעירים?
עשיו, בנך, יצא לצוד, להטביע את כאבו בכאבן של חיות הציד.
דווקא אני חושב שעשיו היה בחור טוב.
בסוף סלח ליעקב שלא אהב אותו כלל.
מה היה לך רבקה?
ככה לשים מכשול בפני יצחק העיוור,
להערים על האב שחיכה לבכורו, לעשיו?
הסיפור המצחיק עם נזיד העדשים לא היה עובר בבג”ץ.
4.
ברור שיעקב העדיף את יוסף.
איך אפשר לאהוב 12 בנים?
פלא שזרקו אותו לבור?
5.
אלוהים בחר בעם ישראל,
כרת עם אברהם את הברית בין הבתרים,
בין בתרי בשר נוטפי דם וקישקע מטונפים בעפר,
אפופים זבובים ירוקים.
6.
רק שאלה:
אי אפשר היה לעשות ברית
בין כלניות ביער קק”ל ברמות מנשה?
עיקר שכחתי
צייר כי ימות בעמק יזרעאל,
אין לו ברירה:
יניח מכחולו
ובידיו העדינות, הרכות,
יאחז בטוריה
ויכה באדמה הקשה
עם הברזל הקר.
ידיו התמלאו בועות לחות, צורבות
ורק אבקת רגבים שחורה
ניתזת מאדמת העמק.
קשה לחפור בעמק יזרעאל,
בוודאי לארטיסט כמוני
ועוד עם פרקינסון.
בקיצור, מה שלקח לאבא שלי שעה וחצי,
לחפור בור כמו שצריך,
לקח לי יותר משבוע.
בסוף עייפתי ונשכבתי בבור הרדוד,
בקושי אפשר היה לכסות אותי.
התנים אכלו את מחציתי,
לפני שהגיעו התולעים.
כך הסתובבתי בלילות,
מיילל שיר ערש לעמק.
בסוף גם התנים מתו.
ניבלתם כוסתה בטל,
בין בית אלפא לנהלל.
חלק מבשר התנים אכלו הציפורים
ואיתן הגעתי לאפריקה.
באביב חזרתי להולטה, עיירה ליד קופנהאגן.
נעשיתי בינלאומי.
עיקרי נישאר, בכל אופן, בעמק,
שרשרות פחמימניות.
הלוואי שאדמתי תצמיח חיטה זהובה.
עדיין מקווה שההיתחממות הגלובלית
לא תכסה את העמק בים
ולהקת מדוזות שקופות
תצוף מעל חורשת האקליפטוס,
מסננת זהרורים של אור
על העצים המתים.
פתאום ניראה לי
שאת העיקר שכחתי…
מה זה היה?…
מה זה היה?…
אה, כן…
היפה של
הציור
9.1.2021
כמו אירופה
אַקְטֵאוֹן יוֹצֵא לַצַּיִד מִכְּפַר יְהוֹשֻׁעַ,
מוֹשַׁב עוֹבְדִים בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
רִיכַרְד קָאוּפְמַן תִּכְנֵן אֶת הַכְּפָר בְּצוּרַת הָאוֹת יוֹ”ד עַל שֵׁם יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין.
שָׁאַלְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ עַמִּיצוּר מִמְּיַסְּדֵי הַכְּפָר, שֶׁהִגִּיעַ בְּ-1928,
שָׁנָה לְאַחַר הֲקָמָתוֹ,
הַאִם לֹא חֲשַׁבְתֶּם שֶׁהָאוֹת יוֹ”ד הִיא הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ וְגַם בְּקִצּוּר שְׁמוֹ
וְגַם הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְהוּדִי?
עַל דַּעְתִּי זֶה לֹא עָלָה, עָנָה אֵלִיָּהוּ, וְלֹא שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ מֵאֲחֵרִים, אֲבָל לְפִי מֵיטַב הַכָּרָתִי
לֶאֱלֹהִים אֵין כָּל חֵלֶק בִּכְפַר יְהוֹשֻׁעַ.
אַקְטֵאוֹן הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיַּעַר
בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר בּוֹאֲכָה מִשְׁמַר הָעֵמֶק.
מַמָּשׁ לְיַד מַצֵּבַת הַטַּיָּס הוּא פָּגַשׁ אֶת עֶדְנָה מֵחֲדֵרָה, שֶׁעוֹבֶדֶת בְּמִשְׁמְרוֹת לַיְלָה
בִּשְׂכַר מִינִימוּם
בְּתַעֲשִׂיּוֹת מִשְׁמַר הָעֵמֶק.
הַטַּיָּס שָׁלוֹם רָקִיר עָבַר אֶת מְהִירוּת הַקּוֹל בִּמְטוֹס בֻּכְנָה.
הוּא הִצְלִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִפָּאֶתוֹן שֶׁנִּכְשַׁל בְּהוֹבָלַת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הֶלְיוֹס
וּמאִיקָרוֹס שֶׁנִּסָּה לְהַגִּיעַ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ.
שְׁנֵי הָאַחֲרוֹנִים צָנְחוּ אֶל הַמַּיִם. אִיקָרוֹס אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן וּפָּאֶתוֹן אֶל הַנָּהָר.
שָׁלוֹם רָקִיר הִתְרַסֵּק עַל הָרְגָבִים הַשְּׁחֹרִים.
לְפָּאֶתוֹן חִכּוּ הַנִּימְפוֹת וְאִמְּצוּ אוֹתוֹ אֶל גּוּפָן בְּחֶמְלָה.
הַנִּימְפוֹת שֶׁל הַקִּישׁוֹן לֹא שָׁמְעוּ אֶת זַעֲקָתוֹ שֶׁל שָׁלוֹם רָקִיר
כֵּיוָן שֶׁעָבַר אֶת מְהִירוּת הַקּוֹל
וְצָנַח עַל הָאֲדָמָה בִּדְמָמָה מֻחְלֶטֶת.
זַעֲקָתוֹ הִגִּיעָה אַחֲרָיו, נוֹאֶשֶׁת
בְּגַל הַהֶלֶם.
עֶדְנָה אֵינֶנָּה קְשׁוּרָה לַסִּפּוּר פְּרָט לָעֻבְדָּה שֶׁהָלְכָה מִצָּפוֹן לְדָרוֹם
וְנִפְגַּשְׁנוּ לְיַד הַמַּצֵּבָה
בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם אוֹתוֹ חָצָה בְּרִיצָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִפְנֵי 3000 שָׁנָה,
מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח.
לְאַחַר שֶׁטָּבַח אֶת 400 נְבִיאֵי הַבַּעַל וְדָמָם נִגַּר וְשָׁטַף אֶת הַקִּישׁוֹן בְּאָדֹם
רָץ אֵלִיָּהוּ לְקִבּוּץ יִזְרְעֶאל.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כַּיָּדוּעַ, עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמֶרְכֶּבֶת אֵשׁ
הָפוּךְ מִשָּׁלוֹם רָקִיר שֶׁיָּרַד בְּמֶרְכֶּבֶת אֵשׁ
וּמִפָּאֶתוֹן שֶׁהֻפַּל מִמֶּרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הֶלְיוֹס
עַל יְדֵי בְּרָקָיו שֶׁל זֶאוּס.
בְּסִפּוּר אִיקָרוֹס אֵין, כַּמּוּבָן, מֶרְכָּבָה.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל מִתְחַבֵּר.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיָה אֵלִיָּהוּ עַמִּיצוּר עֲבוּרִי כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
אֲפִלּוּ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ (בְּגִיל 101 וְחֹדֶשׁ), עָשִׂיתִי סְקִיצָה לְצִיּוּר שֶׁבּוֹ אֵלִיָּהוּ עַמִּיצוּר עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה
עִם הַהֲלִיכוֹן שֶׁלּוֹ.
אֲנִי גַּם זוֹכֵר סִפּוּר מְזַעְזֵעַ שֶׁלָּמַדְתִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר בִּכְפַר יְהוֹשֻׁעַ:
חָלוּץ שֶׁהִגִּיעַ לְעֵמֶק הַיַּרְדֵּן מִגְּדוֹת הַווֹלְגָה, רָאָה אֶת נְהַר הַיַּרְדֵּן.
זֶה נָהָר? תָּמַהּ, אֲפִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לִטְבֹּעַ בּוֹ.
כְּשֶׁקָּפַץ אֶל הַיַּרְדֵּן נִתְפַּס בִּמְעַרְבֹּלֶת וְטָבַע.
מַמָּשׁ הֶרֶף עַיִן לִפְנֵי מוֹתוֹ בִּמְצוּלוֹת הַנָּהָר
הוּא אָמַר בְּחִיּוּךְ מְאֻשָּׁר:
אֶפְשָׁר לִטְבֹּעַ.
אָכֵן,
כְּמוֹ אֵירוֹפָּה.
