רַאבִּעַה אל־עַדַוִיָה (מ' 801), 'האשה שלא מתה מעולם', היא מיסטיקנית בעלת שיעור קומה מהעיר בצרה אשר בעירק. בדמותה של רַאבִּעַה מתגלמת נקודת מעבר בין העולם הרוחני הישן של הסגפנים ובין העולם החדש של המיסטיקנים הצוּפים. המפתח להבנת דמותה של רַאבִּעַה כמיסטיקנית צוּפית כולל את יחסי הגומלין באישיותה בין סגפנות מהותית […]

מעשה בבן מלך, שהיה הראשון והאחרון לבניו של המלך. בכל יום ויום היה דורש המלך בשלומו ומבקש שיביאוהו לסעוד משולחנו והיה בא עימו בדברים. יום אחד נתכף בן המלך עצבות גדולה מאוד והיה בוכה דמעות רבות ושנים הרבה. המלך נעצב מאוד לראות כך את בנו והיה מזמן חכמים רבים מכל […]

בְּסִירוֹת פַּח נַפְלִיג בָּאַסְפַלְט, יְרֵחֵי נֵאוֹן יַתְווּ לָנוּ דֶּרֶךְ נִצְעַד עַל חוֹפֵי הַמִּדְרֶכֶת, נִתְעַרְבֵּל בַּכִּכָּרוֹת וְנִפָּלֵט אֶל בִּנְיָנִים רַבֵּי קוֹמָה וְכָל הַקּוֹמוֹת יִדְמוּ בְּעֵינֵינוּ וּבְכָל זֹאת לָאַחַת נִקְרָא בַּיִת, לָאַחֶרֶת מִשְׂרָד וְלֹא נֵלֵךְ אֶל הַיָּם. […]

אפתח בספור שהתרחש במאה השמונה־עשרה באחד הכפרים במזרח־אירופה. יהודים נהגו להגיע עם בנם שהתקרב לגיל בר־המצוה לקבל את ברכתו של האדמו"ר. הרב. מכיון שהכפרים היו מרחקים, לעתים ארך המסע ימים מספר עד שהגיעו לאדמו"ר. מספר על אב ובנו שהגיעו לאדמו"ר והמתינו מחוץ לחצר הרב עד שקבלו אשור להכנס לביתו ושם […]

באוקטובר 2023 , התחלתי לרשום ולצייר מידי יום. תחילה כאחוז בולמוס, כדי לקיים רצף כלשהו. חלקי מראות, שאותם עיבדתי בפסטל , פחם, עט, עיפרון ומחיקות, בדרך כלל על דפים של פנקסי רישום, הצטברו ליומן מתמשך. הפנים האנושיות, הן הססמוגרף שלי. אבל מאז אוקטובר 7, החזרה אל מופעיה של הדמות האנושית […]

הדברים הבאים מבקשים לנסות להאיר את מפת צירי החיפוש אחר שפה חדשה, שנפרשה לפניי במהלך העבודה על שיר אחד וציור אחד לאורך שנת החורבן שהחלה בשבעה באוקטובר 2023. בימים הראשונים שלאחר הטבח הַכְּתִיבָה היתה לי קשה והמועקה הדהדה את אמירתו הידועה של תאודור אדורנו כי כתיבת שירה לאחר השואה היא […]

הַלַּיְלָה בְּגוּפוֹ הַשָּׁחֹר וְהָאַדִּיר פּוֹתֵחַ אֶת עֵינֶיךָ עַל מָה שֶׁנִּגְזַל מִמְּךָ בַּבֹּקֶר הַדְּמָעוֹת הֵן נָהָר שֶׁהַמְּלִיחוּת הִכְבִּידָה עָלָיו וּמַעְגְּלֵי הָרֵיקָנוּת וְהַתְּפִלָּה הַקְּדוּמָה הִסְתַּתְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי הָרֵי הַתְּהִיָּה וּפִרְכּוּסֵי הַבֶּכִי וַאֲרוּחוֹת הַבֹּקֶר מֵהַנְּהִי הַטָּרִי שֶׁל אִמָּא שֶׁטּוֹרֵף אוֹתְךָ מִדֵּי בֹּקֶר וְהַתְּחִנָּה שֶׁלֹּא... אַתָּה יוֹצֵא לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל נֶפֶשׁ יְגֵעָה וּבְיָדְךָ סֵפֶר שֶׁל […]

אֵילו סימונים היית חורטת על קיר המחילה כדי למנות יום ועוד יום ועוד לילה. מטורטרת, חסרת שינה, צונחת על המרצפות, שקטה מאוד. באיזה סמל היית בוחרת לאותת מעבר נוסף בין ירח מתמלא לירח מתחסר. לזכור שישנה מעלייך שמש בלתי נראית ושעדיין אדמה חופפת אדמה. ואולי מוטב לשאול את השאלה שבאמת […]

היום ה-248 נדרשו לי 126 ימים לחזור לחומר. מהו פסל לעומת מציאות שבה מעשי זוועה שוללים מהאדם את זהותו כבן-אנוש? לכאורה, דבר לא השתנה. אותו הר שמתרחק ככל שאני מתקרב, חוזר ועומד בפני כ"ראש" שאני מנסה לתת בו סימנים. אבל מה קורה כשהעולם סביבך נחרב, אסון ממוטט את הבית ותווי […]

חֲלוֹם לֵיל אָב כָּל שׁוֹשְׁבִינֵי עַזָּה הִתְנַבְּאוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹן אֵיכָה וְלֹא יָדַעְנוּ אִם כִּוְּנוּ לְפַחֲזוּתֵנוּ אוֹ לְנִוּוּלֵנוּ, אִם נִבְּאוּ בְּחֶשְׁכַת טְרוֹם אַיֶּלֶת אוֹ בְּלֵילוֹת סַהַר אוֹזֵל וְנִגְרַע דָּוִיד מִן הַפְּסֵיפָס נִגֵּן בְּכָל אוֹנוֹ עַל מְנַת לִמְשׁוֹת אוֹתָנוּ מִן הַשְּׁאוֹל בִּלְחָנִים מְסֻלְסָלִים הִקְסִים הִרְדִּים חֲמוּקֵי קִרְיָה נֶאֱמָנָה […]

הזמן הריק, ההומוגני, האינדפרנטי - הוא הזמן שהמיתוס בא ועיבד לזמן מאופיין, זמן היקפי, זמן מחזורי, זמן מלא, בו הטמפורלי בא במגע עם הנצחי, זמן בו מאופיינים קודש וחול; זמנים חריפים של התגלויות ואקסטזות לעיתים באו ותבעו את ההכרח לרוטינה, לשיגרה מבורכת, ליום יום שיש בו חסד. חסד החולין. הזמן […]

כמובן כל מי שרואה את עבודתה, תוהה על כיצד היא נראתה לפני ומ-האירוע שחצה את הקו. זוהי אולי אחת הפעמים היחידות שאני כן אלך למקום של המיסטיקה, ואני אגיד שהנטייה הטבעית שלי היא לראות את זה כאילו שמישהו זוכר את העתיד. אני יודעת שזה מאוד לא מקובל אבל אם הייתי […]

הפרויקט "עיר ביניים" מייצג שיטוט פוטאי בעיר מרכז-אירופאית לא קיימת והזיכרון שלה, בדגש על העקבות הנעלמים של העולמות היהודים והקומוניסטים שפעם שגשגו בה וכרגע הינם רק רוחות רפאים, לאחר השינויים הגלובליים של המאה ה-20. הפרויקט משלב כמה מדיומים- אנימציה, ספרי אמן ודפים גרפיים- ועשוי כולו בטכניקה ניסיונית של חותמות מגולפות […]

זה היה ביום חורפי באשקלון אחרי ההפגזות הכבדות של מלחמת עזה. בפינת רחובות במרכז העיר התיישב אריה גדול והייתה מהומה רבה. בדיוק הייתי עם תפילין עלי, אז לא היה בי פחד וניגשתי אליו. אמרתי "מה לך פה?". שאג. אמרתי "בוא איתי". בא. נכנסנו לרחוב צדדי, אמרתי לו "אתה לא מתבייש? […]

הַהִגָּיוֹן אָמַר לְדַבֵּר בְּקַוִּים. מִדּוֹת. לְדַיֵּק עַד דַּק אֶת הַסֶּנְטִימֵטֶר מִבְּלִי לִטְעוֹת לִנְשֹׁם אֶל תּוֹךְ מַעֲרֶכֶת סִנּוּן אֲוִיר בְּהַקְפָּדָה עַל עָבִי הַקִּיר בְּכָחֹל שָׂמִים לִצְבֹּעַ 20 ס"מ בֵּטוֹן- 30 לְקִיר עִם חַלּוֹן לִנְטֹעַ צִנּוֹרוֹת אֲוִיר כְּעוּרִים בְּקֹטֶר 4 צוֹל וְדֶּלֶת כְּבֵדָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְעֹל תֶּקֶן מְּפֹרָט עַל כָּל רְכִיבָיו, אֵשׁ […]

14.9.24 למחוק. לשכוח כל פרט. אפשר להתחיל בַּחורף, אותו אני כלל לא זוכר. השנה לא נטפה ולו טיפה אחת של גשם. רק ברקים רבים עליי למחוק, לאט, בעט גס, ואת כל מה שכתבתי. הקללה מהלכת, מחפשת רגעים, צירופי מקרים שעלילה אחרת הזניחה, עלובים להפליא. דבר מכל זה לא ראוי שיתקיים, […]

מבוסס על רישום של פטריסיה מארץ׳. קינה - טקס אבלות נשי שחוזר על עצמו במעגליות ללא התחלה וסוף. בקינה יש הכלה, קבלת הדין, עיבוד של האובדן ללא שיפוט, בלי נקמה ובלי אלימות. חשבון נפש פרטי. […]

יש אנשים שיש להם תפקיד חשוב פה בעולם. הם באו לעשות משהו. דחוף להם לעשות משהו. לחלקם דחוף לעשות בשביל עצמם ולחלקם בשביל אחרים. חלקם אדונים וחלקם משרתים. חלקם אדונים שמשרתים וחלקם משרתים שהם מלכים. עד גיל ארבעים חשבתי שאני כזאת. רצה ולא בטוחה אם אני מלכה שמשרתת או משרתת […]

תבליט נייר בממדים של שבעה על שלושה מטרים, עשוי מסיבי קליפות הענפים של עץ התות נייר על פי המסורת היפנית "Kozo". מקצב הפיזור של הסיבים בעבודה זו נערך בטכניקה ששמה ״נייר דרקונים״. במרכז הנייר הפנורמי נמצא בלט של תנין יאור בגודל אמתי, אותו פיסלתי תחילה בחמר לכדי צורה סימבולית, החלטית, […]

מהו החלל הפנוי? קבלת האר"י מדברת על ההתחלה של העולם בשני שלבים של התרחשויות בתוך האור האלוהי הטוטאלי. השלב הראשון הוא הצמצום; האור האלוהי היה צריך לסגת כדי לאפשר מקום אל הנבדל ממנו, אל העולם, אל הקוסמוס שהוא האחר שלו. אבל תמיד כדי להשאיר מקום לזולת, צריך לאפשר לו חלל. […]

מָחָר, אוּלַי נִזְכֹּר מֵאֵיפֹה בָּאנוּ מֵהַמַּיִם הַגְּדוֹלִים שָׁם שָׁקֵט וְכָבֵד וְכֹה אִטִּי שָׁם וְסָמִיךְ וְאֶת הַקַּו הַזֶּה אֲשֶׁר נוֹלַד בְּמַאֲמָר בֵּין מַיִם לְבֵין מַיִם עוֹד מִבְּרֵאשִׁית הָיִינוּ אָנוּ שֶׁסִּמַּנּוּ כְּשֶׁזֶּה אֶל זֶה שָׁחִינוּ בְּגוּפֵנוּ הַגְּדוֹלִים וּכְשֶׁהַשָּׁמַיִם לְעָמְקָם הִשְׁחִירוּ וְהַיָּם כְּמוֹ גְּלִימַת קְטִיפָה נִפְרַשׂ […]

אחת ההשוואות המקובלות לאירועי ה-7.10 היא של יום שואה. למרות ההבדלים הרבים בין האירועים – בממדים, בהקשר התרבותי וההיסטורי ועוד – הזוועות והטראומה ב-7.10 עוררו את הזיכרון הקולקטיבי לזוועות אירופה הנאצית. למרות מלחמה שעוד מתרחשת ומאבקים פנימיים קשים, חשבתי לקחת את ההשוואה הזאת מעבר לקוטב הטראומטי אל עבר השיקום. ברצוני […]

בסוף הקיץ מת אבינו ממחלה ארורה והובא למנוחות באישון לילה. קהל רב התאסף מבעוד מועד מתחת לביתו בעיר קטנה ללוות אותו בדרכו האחרונה. באור הנגרע והולך המתינו המלווים ליציאת מסע הלוויה. דומם הביטו כה וכה, גמלו למכרים במנוד ראש עגמומי. מנו בליבם מי נוכח, מי נפקד-עד. "יעברו הילדים של הנפטר […]

נולדתי בסן פטרסבורג למשפחה נוצרית בזהות, אך חילונית בתפיסה. אבי היה קצין לשעבר ואימי, בין היתר, עבדה בעיתון מקומי שהיה מפרסם מדי פעם את הסיפורים שכתבתי כילדה. חיי כפי שהכרתי אותם התהפכו בגיל תשע, ביום בו אמא שלי סיפרה שההורים מתגרשים, שצריך להוריד את הצלב כי יש לנו שורשים יהודים […]

היו כאלה שפנו מיד לתיעוד. אני הייתי משותק. הדם והאימה הציפו את הכל. לא רק שלא רצתי לתעד בשבועיים הראשונים אחרי שמחת תורה, עכשיו, רק חודש אחרי הטבח אני מתקשה לזכור את הימים האלה. הרי היו גם אז רק 24 שעות ביממה. מה עשיתי בכל הזמן הזה? אבל אני זוכר […]

אנו מצויים באחת התקופות הסוערות והכואבות ביותר שניתן לדמיין. המאמר נכתב ערב ראש השנה תשפ"ה, שבועיים לפני ציון יום השנה לאירועי השבעה באוקטובר. אנו כבר זמן רב בתוך מערבולות של סכסוכים, כעת עם התפשטותם לחזיתות נוספות. לצד הכאב, הולכת וגוברת התחושה כי המצב מתרחק מהשפיות, מתואר לא פעם כסוריאליסטי, אבסורדי […]

בדברים שלהלן, שנכתבו מתוך הוויית התנועה הקיבוצית כיום ובמיוחד לאחר השבעה באוקטובר, אציע התבוננות מחודשת על עקרונותיהם הבסיסיים של הוגי ומובילי הציונות הרוחנית כמפתח לחשיבה על תפיסת החיים בהווה. זאת לאור העובדה שהציונות המדינית מיצתה זה מכבר את עקרונותיה וכרגע פתרון אפשרי למשבר מדינת ישראל שהוקמה לאור עקרונות אלה ניתן […]

המצב הלך ונהיה מוזר יותר ויותר, בגלל העובדה שהטבח התחיל בשמחת תורה, ושהיה זה חמישים שנה בדיוק לאחר מלחמת יום הכיפורים, עלתה וגאתה התחושה שהחגים נדבקו זה לזה. ה"אחרי החגים" שהיה אמור להגיע בעצם איחר לבוא, ובתוך תקופת הלחימה כבר חגגו את הנוביגוד ואת חנוכה. הראשונים לשים לב לתופעות המוזרות […]

‫كتبت السطور التالية‪ ،‬عندما بدأ أناس كثيرون جدا يحيون الذكرى السنوية لوفاة أحبائهم‪ .‬ويعتقد كثير منهم أن أحباءهم في هذه‬ ‫المرحلة موجودون بالفعل في مكان آخر أفضل‪ .‬وبينما يراقب سكان الشام هجرة طيور الخريف إلى الجنوب‪ ،‬تهب على الشمال‬ ‫رياح الحرب‪ .‬السماء ملبدة بالغيوم‪ ،‬واألرض مشتعلة‪ ،‬والغابات محترقة‪ ،‬وعمال البلدية […]

הטיפול בטראומה עבר שינויים רבים בשנים האחרונות, כאשר גישות מבוססות מיינדפולנס צוברות פופולריות הולכת וגוברת בתחום זה. עם זאת, קיימת ביקורת רבה הן בקהילה המדעית, הן בקהילה הבודהיסטית שממנה צמח תחום המיינדפולנס, והן בקרב מטופלים ואנשי מקצוע על כך שתכניות רבות מתמקדות בעיקר בהיבטים קוגניטיביים של מיינדפולנס כגון שיפור קשב […]

גוף העבודות ׳צלקות פחם׳ מורכב מיצירות של דנה אריאלי, פרופ׳ להיסטוריה וצלמת. אריאלי מתעדת את הצלקות בנוף הנגב המערבי מאז 2014. בשבעה באוקטובר 2021, נפתחה תערוכת יחיד של יצירותיה תחת הכותרת ׳צלקות פחם׳ במוזאון יד מרדכי. התערוכה הוקדשה לתיעוד השרידים של המבצעים השונים ברחבי הנגב המערבי, כמו גם את שרידי […]

הנגב נתפס לעיתים כמרחב מוחלש, החווה תהליך מתמשך של הזנחה בשלושה מישורים: פוליטי, דתי ופיתוחי. אעסוק בכאב המושרש במציאות זו ובעמדות השונות הנוגעות אליו. זהו אינו ביטוי לחוסר אונים, אלא שאיפה לשקף את התמונה ללא מסכות. ערבית ועברית, על אף השוני, מורכבות מאותן אותיות, הנדרשות להיות מסודרות בצורה שונה. כיצד […]

אחד המאפיינים של זמן חירום, של תקופת אובדן ושבר, הוא שבעוד שבימים כתיקונם אנשים פרטיים וקולקטיב מתנהלים, חושבים ומתכננים קדימה, יקיצה זמנית מאסון או מטראומה גורמת להיתקעות או הילכדות בהווה קפוא וגם לחשיבה מחודשת על העבר. "מה קרה לנו, מה לא ראינו?" – כשם שנתן צבי לחמן לעבודתו, או "איפה […]

בימים אלה, שנה אחרי השבת השחורה, הכואבת והמדממת של השבעה באוקטובר 2023, העם היהודי בישראל ובעולם במצב עוד יותר קשה. ישראל במצב של מלחמה רב חזיתית נגד אויבים חיצונים רבים שמבקשים מפורשות להשמידה, ויהודי העולם מתמודדים עם גלי אנטישמיות קשים ביותר. לאיום החיצוני מתווסף בחברה הישראלית האיום הפנימי -עוד יותר […]

מאז כָּל יוֹם הוּא הַ-7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר כָּל שִׁיר הוּא אַחֲרוֹן כָּל פֶּרַח מֻנָּח עַל קֶבֶר כָּל דֶּלֶת פְּרוּצָה לָאוֹיֵב כָּל כַּר דֶּשֶׁא שְׂדֵה קְרָב כָּל בַּיִת הוּא חֹמֶר בְּעֵרָה כָּל הוֹדָעָה נִקְרֵאת הַצִּילוּ כָּל מַבָּט הוּא מַעְיָן מָלוּחַ כָּל זְקֵנָה הִיא עַמּוּד זִכָּרוֹן כָּל יֶלֶד הוּא חָטוּף כָּל אֱלֹהִים - […]

עם בא העלייה השלישית ארצה חיפש היישוב היהודי בארץ שנהרס כליל בזמן המלחמה דרך לדעת מה קרה לבני משפחתו. הימים היו ימים קשים במיוחד כי אחרי המלחמה השתוללו הפוגרומים האכזריים ביותר שהשמידו אלפי קהילות, שהותירו כ150.000 ילדים יתומים וכנראה כמספר הזה נרצחים. לא פלא שבימים ההם חודשה המילה שואה והשאלות […]

בוקר שבת 7/10 תפס אותי בצפון יוון. ערב קודם נפרדתי מהשמש מול צוקי ויקוס המהממים. לתחושתי זה היה רגע של מגע עם פלא הבריאה ויופיו של הטבע. למחרת בבוקר התעוררתי להודעת ווטסאפ של ביתי, תצפיתנית במוצב כיסופים: "אני ממש מפחדת, אני אוהבת אתכם הכי בעולם, אני לא יודעת מה קורה, […]

לפני שנים אחדות הוזמנתי לדבר בכנס של האגודה לחקר הדתות ביום עיון שהוקדש ל-"מיסטיקה וחקר הדתות". שמחתי על ההזדמנות להציג לפני עמיתים ותלמידים העוסקים בתחום הזה דברים שאני הוגה בהם, ובעיקר במתח שבין התופעה (או המושג) ˮאוניו-מיסטיקה‟ לבין הפרדיגמות הבינאריות שטקסטים דתיים מלאים בהן ושעל-פיהן אנו חיים, דתיים ולא דתיים […]

הָבִיאִי לִי אֶת מִלּוֹת אֱלֹהַיִךְ הַנִּיחִי נָא עַל הַשֻּׁלְחָן עֲדַיִן אַל תַּנִּיחִי יַיִן רַק נֵר זָהָב וְנִבְחַן אֶת הַמִּלִּים שֶׁל אֱלֹהַיִךְ וֶאֱלֹהַי וְנִפְרֹשׂ בָּם פָּרָשִׁים רוֹכְבִים דָּרְבָנוֹת לָהֶם בְּמִלִּים וְיִדְהֲרוּ הַמִּלִּים יִדְהֲרוּ וְנַפְשֵׁנוּ תִּדְאֶה עַד מַעְלָה וְתֵדְעִי שֶׁיָּדַעְתִּי אוֹתָךְ גַּם כְּשֶׁהָלַכְתִּי הָלְאָה גַּם כְּשֶׁמָּכַרְתִּי עַצְמִי לְיִחוּד אֶת כַּסְפִּי הוֹצֵאתִי עָלַיִךְ […]

כמה ימים שהיא ואת לא נפגשתן. על-פי רוב אתן יושבות שלוש פעמים בשבוע, מחליפות מילים מבטים ודממות. שעה קצובה של חמישים דקות. ריכוז זקוק של הקשבה. ריכוז הדוק של עדות על מה שהיא מספרת, ועל מה שאינה מצליחה. מעגל גיר שמקיף את ההתרחשות, ומעגל הגיר שחומק ממנה. אסון של צללים […]

מאז ימי קדם, פילוסופים ניסו להבין מה באמת קיים בעולם. מהי המציאות-ממשות האמיתית. הרקליטוס ראה וחשב שהכל משתנה כל הזמן, ודמוקריטוס ראה וחשב שהעולם בנוי מחלקיקים קטנטנים שאי אפשר לחלק יותר. היום אנחנו יודעים שבתוך כל תא חי, ובתוך כל אטום, יש חלקיקים קטנים שנעים כל הזמן. רוב האטום נראה […]

שלום חברות וחברים וברוכים תהיו, מועדים לחמלה. לבקוע עם אותיות שבורות, לייצר קן בטקסט לאחר חורבן. כתב עת מקוון. קן ציפור מרופד במארג שתי וערב של קינים קוצים צמר כותנה וקש בונה מעין מטריצה רחמית. כאן יכול להיות בית לשוב אליו, לשהות בו, ולשוטט בתוכו ומחוצה. כתב העת שביקשנו לכונן […]

השורות הבאות נכתבו, כשרבים-רבים החלו לציין את האזכרה לזכר מות יקיריהם במלאת שנה. רבים מהם מאמינים כי בשלב זה, יקריהם כבר נמצאים במקום אחר, טוב יותר. בעוד יושבי א-שאם צופים בנדידת ציפורי הסתיו דרומה, רוחות מלחמה מנשבות לצפון. שמיים שטופי עננים, אדמה חרוכה, יערות נשרפים ועובדי עירייה ממשיכים לפנות רסיסים […]

המאמר עוסק בהגות ובדרכי ההתמודדות של האדמו"ר מפיאסצנה, עם שכול ואובדן, תוך התמקדות ביתמותו מאביו, אובדן בנו והיותו עד לאובדן רבים מישראל. המאמר מתאר את תורת 'זיכרון נשמות הנפטרים' שהציג האדמו"ר, ומתארת מודל של קשר הדדי בין החיים לנפטרים המועיל לשני הצדדים. זאת באמצעות זכירת הנפטרים בשילוב עשייה ופעילות דתית. […]

וריאנטים. קשה לדמיין איך הסתדרנו בלי שם העצם הזה שנוסף לאוצר המילים שלנו בזמן המגפה, ובמיוחד לנוכח הריבויים וההיברידים בתרבות העכשווית שמביסים את היציבות והסמכות של ייצוגים. ואכן אנחנו בתקופת מעבר ארוכה בתרבות (ובמידה לא מבוטלת גם בפוליטיקה); מעבר ממערכות של ייצוג סטטי לריבויים שמתכוננים באמצעות תנועה מתמדת והשתנוּת, ומכאן […]

"ההגדה הסובייטית" - הוא פרויקט ספר אמן (הנמצא בתהליך עבודה) שמנסה לייצר פרשנות מחודשת להגדה של פסח ולייצר פורטרט פואטי של הקהילה היהודית בברית המועצות במאה הקודמת. ההגדה מצוירת מחדש על מצע של ההגדה הדו - לשונית משנות ה 80 של משרד הקליטה, שרבים מהקהילה הרוסית גדלו עליה. ההגדה החדשה […]

הגישה שלי היא פנומנולוגית - בעבודותי אני חוקרת את מבנה התפיסה ולא את מבנה האובייקט, בנסיון לבטא את התנאים והמנגנונים המאפשרים לעולם להופיע בתוך החוויה האישית. […]

‘Bears Nudging at Pleasures in the Dark’, ׳דובים מנדנדים לתענוגות באפלה׳, הוא מחזור קולי בשלושה חלקים של מוסיקה חיה ואלקטרונית, מופע ומיצב. ההפקה של העבודה, תוצאה של שיתוף פעולה של שנתיים בין המשוררת הוולשית דרין ריס ג׳ונס וביני, התרחשה רובה ככולה בזמן המלחמה, בעולם פוסט שביעי, בגרמניה. חקירה משותפת, לעיתים […]

חג הפסח בהתיישבות - במושבים, במושבות ובעיקר בקיבוצים, זכה להפוך למיתוס במהלך שני הדורות בהם עוצב. ראשיתו כפי הנראה בתוספות צנועות לסדר הפסח המסורתי במושבות העלייה הראשונה ובקרב קבוצות של חלוצים צעירים בני העלייה השנייה. בעלייה השנייה ובעיקר בעלייה השלישית החל תהליך מודע ורב השראה של חיפוש אחר חגים ומעדים […]

הסגנון האמנותי והטרנספורמטיבי של פדידה התגבש כאשר החל לשלב אותיות וקליגרפיה לצד חומרים מעולם הבנייה, החיבור בין האותיות והזפת, הצבעים התעשייתיים, ברזל, עץ וזכוכית מדגיש את המתח שבין העולם הפיזי לרוחני. לתפיסתו של פדידה, תהליך היצירה הוא המשך ישיר לבריאת העולם. "כפי שהבורא יצר ובנה את עולמו", הוא מסביר, "כך […]

"כל דיני": בשולי השיר שירַי סובבים על שתי נקודות שרפה עקביות של חיי: עזיבת בית אבא ושריפת בית אבא, זה דבר אחד; ואני כאן – מהי דרכי, מהי תגובתי, מהם חיי לאור מה שקרה לי שם? איך אני חי פה? *** הַעֲבֵר אֵלַי הַעֲבֵר אֵלַי תַּחְבּוֹשׁוֹת שֶׁלִ הִתְפַּשְׁטוּת הַגַּאנְגרֶנָה.ַּ הַעֲֵבר […]