ארבעה שירים מתוך הקובץ של ע׳יאת׳ אלמדהון ״ניסיתי לתרגם לך את המלחמה״ שיצא בהוצאת פרדס, סדרת מכּתובּ (2025).
תרגום: דניאל בהר | עריכת תרגום: פרדוס חביב אללה | עריכה ספרותית: שהם סמיט
הקדמה / דניאל בהר
עַ’יַאת’ אלמַדְהוּן (בעברית ישראלית ייהגה שמו הפרטי רַיַּאת’ עם th בסוף) הוא משורר פלסטיני שגדל בסוריה, במחנה ירמוכ שבפאתי דמשק. הוא היגר ב-2008 לשוודיה, וכיום חי בברלין. מצד אביו, אלמדהון הינו בן למשפחת פליטים שמקורה בעיר מג’דל ובעקבות הגירושים של 1948 עברו לרצועת עזה. אביו של אלמדהון גורש מן הרצועה אחרי מלחמת 1967 והיגר לדמשק, שם פגש את אימו הסורית. בראשית שנות האלפיים היה שותף להקמת מועדון מחתרתי בדמשק בשם בית אלקציד, בית השירה, שהגיש רפרטואר מגוון של ספוקן וורד, סטנד אפ, מוזיקה, ושירת פרוזה. בית אלקציד קרא תיגר לא רק על מוסכמות ספרותיות אלא גם על משטר ההשתקה הסורי ובעקבות מעורבותו בפעילות חתרנית נרדף אלמדהון על ידי מנגנוני הביטחון ונמלט לשוודיה.
מרחבה הטבעי של שירתו הוא השדה הפתוח של הפרוזה, הפרפורמנס הרב-תחומי, הביטוי שגולש על גדותיו אל תוך הערות שוליים משחקיות פסבדו-מדעיות. הגלות הביאה לתמורה פנימית בסגנונו שניתן לאפיינה כסכיזופרניה או פיצול אישיות. מצד אחד, הפכה שירתו לאירופית ועולמית יותר, חוברה במחשבה על תרגום (ספרו הראשון היה רב מכר בהולנדית), נגדשה בהפניות לאירועים היסטוריים, אישים, מקומות באירופה, ולסופרים ומשוררים אירופיים. כמו כן, שירים רבים מתכתבים עם מדיות ואמנויות שכנות: קולנוע, מוזיקה, “ספרי ערים” המשלבים אדריכלות, קרטוגרפיה, ואמנות ויזואלית. מהשירים הכלולים במקבץ זה ישנם כאלה שנכתבו בהזמנה לספרים, אירועי תרבות ופסטיבלים שבהם מרבה אלמדהון להשתתף. אלמדהון הוא תופעה תרבותית נדירה: משורר ערבי עולמי ללא מדינת לאום שמצליח להתפרנס מן השירה במקומות שבהם מיעוט מבוטל קורא ומדבר בלשון שהוא כותב.
מצד שני, גופו דוחה בשאט נפש את האפשרות להישתל מחדש ולצמוח כאדם אירופי. נכונותו לחרוג בבוטות מן המוסכמות של השירה הערבית ה”מכובדת” לוותה בתנועת-נגד חריפה המתריסה כנגד הסדר הטוב במדינת הרווחה האירופית והסקנדינבית בפרט. מבטו על הסדר האירופי המהוגן חושף את הברבריות האנושית המוכלת בתוכו בסדר גודל אחר, ברבריות מוסווה, שאולי היא אפילו מפלצתית יותר מחמת ההסוואה. ככל שהוא מתקרב למערביוּת, כך הוא מרגיש עצמו ערבי יותר, ומתמרד נגד חוויית הסטריאוטיפיות המנומסת והמשפילה שבתיווכה הוא מתויג הן כ”סורי” והן כ”פלסטיני”, על כל הדה־הומניזציה הכרוכה בתיוגים אלו.
הזעם על מה שהסדר המתורבת מצניע הוא שמייצר בשירתו של אלמדהון את פרצי החושניות הפראיים, ומקנה לקולו גוף קונקרטי ודיבוריות ישירה ואנושית עד מאוד. האדרנלין האצור בפסקאותיו העמוסות והקצביות הוא תוצר לוואי של המתחים והפיצולים הבלתי ניתנים לאיחוי באישיותו היוצרת. זרמי האנרגיה מתנקזים אל מעיין היצירה שנביעתו גוברת בהשראת דמות הנמנעת, האהובה האירופית. באמצעותה חושף אלמדהון גבריותו הפצועה ונוגע בפוסט-טראומה הלכודה בגופו. מחמדיה הנחשקים הם שמבצרים את אנושיותו כנגד דימויי האלימות, חלקי הגופות, המוות הסיטוני במזרח התיכון, המציפים את מסכי הניידים ופוצעים את נפשו כפלסטיני וכסורי (אחיו נהרג בהפגזות משטר אסד בירמוכּ וגופתו מעולם לא אותרה). השלווה האירופית הדשנה נוכחם מוציאה אותו מדעתו ותובעת ממנו תגובה שירית החוגגת את הכאוס וחושפת את הברוטליות הסמויה מן העין.
במרחב הגלותי הזה מתמזגים הארוטיקה, העולמיות והפוסט-טראומה, ובתוכו נע השיר במודוס שכרמית רוזן קראה לו “תיירות אופל”. במודוס זה מופקים רצפי דימויים אקלקטיים, מקוריים ומרהיבים כמו תיאור ציפור הלילה המפרפרת בליבו, “זורחת כאורניום מועשר” (לקסיקון מדעי-עיתונאי-חדשותי), “תזזיתית כמו המשוררים היחפנים” (דימוי מן המסורת הקלאסית של משוררים מרדניים שנעקרו מן המסגרת השבטית) ו”עדינה כמו הנביא מוחמד” (דימוי מתריס כנגד סטריאוטיפים של קהל מערבי שבעיניו נתפס הנביא כפוליטיקאי ערמומי ומצביא לוחמני).
אלמדהון הוא משורר לזמן הזה, משורר האורג באופן מוחשי את רקמות העור של הזוועה, האכזריות, המלחמה, ויחד עם זאת נותן קול לתשוקת חיים ואנושיות בלתי מרוסנת.
הַכֹּל נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה
*
הָעֶצֶב הַיָּרֹק שֶׁהִשְׁאַרְתְּ בְּבֵיתִי כְּשֶׁעָזַבְתְּ עֲדַיִן טָרִי. קוֹלֵךְ הַיּוֹשֵׁב בִּדְמָמָה בְּכִסֵּא הַנַּדְנֵדָה וּמַבִּיט אֶל הַשִּׁיר בָּרַדְיוֹ, זֵעַת כַּף יָדֵךְ הַתְּלוּיָה עַל כַּף הַמַּנְעוּל, רַחַשׁ רִצְפַּת הָעֵץ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה תַּחַת רַגְלַיִךְ הַיְּחֵפוֹת, נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה הַמִּתְנַמְנְמִים עַל הַסַּפָּה כְּמוֹ חֲתוּלָה זְקֵנָה – הַכֹּל נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה.
שְׂעָרֵךְ הַתָּחוּב בֵּין שִׁנֵּי הַמַּסְרֵק; הַנִּיחוֹחַ הַנּוֹדֵף, כְּמוֹ פֶּסֶק זְמַן, מִשְּׁעוֹן הַקִּיר לִקְרַאת הַשָּׁעָה שֵׁשׁ בָּעֶרֶב; הָאֵדִים שֶׁהוֹתִיר הֶבֶל פִּיךְ עַל זְגוּגִית הַחַלּוֹן; הָאַיָּלָה שֶׁטּוֹרֶפֶת בְּשַׁלְוָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַי, הַזְּמַן שֶׁצּוֹעֵד בְּחַדְרִי נֶגֶד כִּוּוּן הַמְּחוֹגִים – הַכֹּל נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה.
חֲפָצַיִךְ הַפְּזוּרִים בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת כְּמוֹ שְׂדֵה מוֹקְשִׁים, סַל הַתְּמָרִים שֶׁקָּטַפְתְּ מִדִּקְלֵי הַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי עוֹדוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, הַפְּגִישׁוֹת הַמְּתֻכְנָנוֹת שֶׁלָּקוּ בְּאַלְצְהַיְמֶר, הֵעָדְרֵךְ הַנּוֹכֵחַ כְּשֶׁאַתְּ נֶעֱדֶרֶת, הַדְּמָמָה הַצּוֹמַחַת מִן הָעֵץ כְּיָד כְּרוּתָה – הַכֹּל נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה.
הַשְּׂפָתוֹן הַזּוֹרֵחַ כְּרַמְזוֹר עַל הַכּוֹס, הַיָּמִים הַנּוֹשְׁרִים מִלּוּחַ הַשָּׁנָה, רוּחֵךְ הָאֵלֶקְטְרוֹמַגְנֵטִית הַנָּעָה עַל תֶּדֶר נָמוּךְ, מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּךְ הָעוֹקְבִים אַחַר מַחֲזוֹרֵי הַיָּרֵחַ הַמְּשֻׁבָּשִׁים שֶׁלִּי, נוֹכְחוּתֵךְ הַסּוּרֵאָלִיסְטִית כְּעֵץ זַיִת בִּצְפוֹן שְׁוֶדְיָה – הַכֹּל נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה.
טְבִיעוֹת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלָּךְ עַל הַפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים בָּאֲגַרְטָל, רוּחוֹת הַשִּׁנּוּי הַנּוֹשְׁבוֹת מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַסָּגוּר, הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַזִּכָּרוֹן, עֶפְרוֹן הָעֵינַיִם הָעַרְבִי שֶׁכּוֹתֵב בְּאַנְגְּלִית, וְצִפּוֹר הַלַּיְלָה הַמְּפַרְפֶּרֶת בִּכְלוּב בֵּית הֶחָזֶה שֶׁלִּי, זוֹרַחַת כְּאוּרַנְיוּם מָעֳשָׁר, תְּזָזִיתִית כְּמוֹ הַמְּשׁוֹרְרִים הַיַּחְפָנִים,* עֲדִינָה כְּמוֹ הַנָּבִיא מֻחַמַּד.
2021
לוּ הָיִינוּ בְּעוֹלָם וִירְטוּאָלִי
“לַמְרוֹת שֶׁהַחַלּוֹן וִירְטוּאָלִי, הַמֵּתִים אֲמִתִּיִּים”
חַ’אלֵד סֻלימאן אלנַּאצְרִי
- תַּמָּה הַמִּלְחָמָה
תַּמָּה הַמִּלְחָמָה אֲבָל בְּרֹאשִׁי עוֹד נוֹחֲתִים הַפְּגָזִים.
לוּ הָיִינוּ בְּעוֹלָם וִירְטוּאָלִי,
הָיִיתִי מְנַגֵּב אֶת זְגוּגִית הַחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לְבֵיתֵךְ בְּעִתּוֹן מְקֻוָּן
הַוֶּרֶד מִפְּלַסְטִיק שֶׁהִנַּחְתִּי עַל קֶבֶר אָחִי הָיָה מְלַבְלֵב.
תַּמָּה הַמִּלְחָמָה וְהַחֲבֵרִים שֶׁהָלְכוּ לַשּׁוּק לִקְנוֹת מָוֶת טָרִי נִרְצְחוּ בַּדֶּרֶךְ
לוּ הָיִינוּ בְּעוֹלָם וִירְטוּאָלִי,
הָיִיתִי מְמַחְזֵר אֶת חֲבֵרַי
הֲרֵי אֲנִי זָקוּק לַחֲבֵרִים מְשֻׁמָּשִׁים.
תַּמָּה הַמִּלְחָמָה, הַהֲרוּגִים חָזְרוּ אֶל מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בְּשָׁלוֹם, הַשָּׁהִידִים חָזְרוּ בִּשְׁלֵמוּתָם אֶל אִמְּוֹתֵיהֶם, הָאִמָּהוֹת חָזְרוּ לַבָּתִּים, הַבָּתִּים חָזְרוּ לְעַצְמָם, הָרְחוֹבוֹת, הַמִּסְגָּדִים, הָעֵינַיִם, הָרַגְלַיִם; חֶלְקֵי הַגּוּף חָזְרוּ לְבַעֲלֵיהֶם, הָאֶצְבָּעוֹת חָזְרוּ לְכַף הַיָּד, הַטַּבָּעוֹת לָאֶצְבָּעוֹת, בָּתֵּי הַסֵּפֶר לַיְּלָדִים, חֶבְלֵי הַכְּבִיסָה חָזְרוּ לַמִּרְפָּסוֹת, הָאוֹהֲבִים לַגַּגּוֹת, אָחִי חָזַר לְאִמִּי, וַאֲנִי חָזַרְתִּי לְדַמֶּשֶׂק.
לוּ הָיִינוּ בְּעוֹלָם וִירְטוּאָלִי,
הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ לְהִזָּכֵר בַּמִּלְחָמָה
הָיִיתִי זוֹכֵר לִשְׁכֹּחַ אוֹתָהּ
כְּמוֹ שֶׁהֲרוּגִים שׁוֹכְחִים אֶת פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הַגֵּנֵרָל
כְּמוֹ שֶׁשָּׁהִידִים זוֹכְרִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה וְכָל מִי שֶׁהִכַּרְתִּי הָפַךְ לְמֵת, אוֹ לְפוֹשֵׁעַ מִלְחָמָה, אוֹ לְפוֹשֵׁעַ מִלְחָמָה מֵת.
לוּ הָיִינוּ בְּעוֹלָם וִירְטוּאָלִי,
הָיִיתִי מְכַבֶּה אֶת הַמִּלְחָמָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ מְכַבָּה אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה
אֲבָל נוֹלַדְנוּ בְּעוֹלָם בֶּן זוֹנָה
וּכְשֶׁאֲנָשִׁים נוֹלָדִים בְּעוֹלָם בֶּן זוֹנָה
הַזְּמַן הוֹפֵךְ לִמְכוֹנַת כְּתִיבָה
וְהַמֵּתִים לְשִׁירִים.
הֶעָרַת שׁוּלַיִם קוֹמִית
גְּאוֹנִיּוּתוֹ שֶׁל דַנְטֶה טְמוּנָה בַּלִּימְבּוֹ. חִשְׁבוּ עַל זֶה קְצָת וְתָבִינוּ מִיָּד שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים בַּמַּעְגָּל הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַגֵּיהִנּוֹם.
(קָאט)
- הַמִּלְחָמָה
נִסִּיתִי לְתַרְגֵּם לָךְ אֶת הַמִּלְחָמָה מִשָּׂפָה שֵׁמִית לְשָׂפָה הוֹדוּ־אֵירוֹפִּית, וְנִפְגַּעְתְּ מֵרְסִיסִים. נִסִּיתִי לָחוּשׁ לְעֶזְרָתֵךְ, אֲבָל מַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת כִּתְּרָה אוֹתָנוּ. מוֹעֶצֶת הַבִּטָּחוֹן נִסְּתָה לְחַמֵּשׁ אוֹתָנוּ בִּכְלֵי נֶשֶׁק חֲכָמִים, אֲבָל אַנְשֵׁי בִּטָּחוֹן עִם רָמַת מִשְׂכָּל מְמֻצַּעַת הֶחְרִימוּ אוֹתָם. קִלַּלְנוּ אֶת הַצְּלָב הָאָדֹם, וְהַוָּתִיקָן מָחָה נֶגְדֵּנוּ. אָכַלְנוּ בשר כְּלָבִים שֶׁבַּעֲלֵיהֶם נֶהֶרְגוּ, וּפְעִילֵי סְבִיבָה מָחוּ נֶגְדֵּנוּ. נִצַּלְנוּ מִטְּבִיעָה, וְהַיָּמִין הָאֵירוֹפִּי מָחָה נֶגְדֵּנוּ.
אֵיךְ אוּכַל לְתָאֵר לָךְ כַּמָּה דּוֹמֶה הָעוֹלָם הַזֶּה לַחֲבָטוֹת יָדַיִם כְּחוּשׁוֹת עַל קִירוֹת מוּצָקִים שֶׁל תָּאֵי גָּזִים בְּמַחֲנוֹת הַשְׁמָדָה מִבְּלִי לִגְרֹם לָךְ לְפּוֹסְט־טְרָאוּמָה? אֵיךְ אוּכַל לְהַסְבִּיר לָךְ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין עֶבֶד בַּיִת לְעֶבֶד שָׂדֶה בְּלִי שֶׁתִּתְבַּלְבְּלִי בֵּין סוּרְיָה לְבֵין סוּרֵאָלִיזְם? אֵיךְ אוּכַל לוֹמַר בְּשִׁיר אֶחָד “חֲבֵרַי נִרְצְחוּ בְּעִנּוּיִים, וְאַתְּ יָפָה יוֹתֵר מִנְּיוּ יוֹרְק” בְּלִי שֶׁלּוֹרְקָה יִתְגַּלְגֵּל מִצְּחוֹק בְּקִבְרוֹ וּבְלִי שֶׁהַשִּׁיר יִפְרֹשׁ מִן הַמְּצִיאוּת?
הֶעָרַת שׁוּלַיִם טְרָגִית
הַבְּעָיָה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁרֶבַע מִתּוֹשָׁבָיו הוֹלְכִים לְטִפּוּל נַפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁכָּל הַשְּׁאָר לֹא הוֹלְכִים.
(קָאט)
- שַׁחְמָט
הָרוּחַ חָלְפָה, לֹא מָצְאָה עֵץ, הַגַּרְזֶן נָעַץ בִּי מַבָּט בְּעוֹדִי אוֹבֵד בַּתִּרְגּוּם, רָגוּעַ כְּהַפְסָקַת אֵשׁ, תָּקוּעַ בְּכוֹכָב כָּחֹל בְּפַרְוָר מְרֻחָק שֶׁל שְׁבִיל הֶחָלָב. רָאִיתִי אַיָּלָה טוֹרֶפֶת זְאֵב, שִׁנֶּיהָ מְנֻקָּדוֹת בְּדָם. רָאִיתִי נָשִׁים עֲקָרוֹת מֵינִיקוֹת עֻבָּרִים מֵתִים, רָאִיתִי זְבוּב אֵלֶקְטְרוֹנִי יוֹצֵא מִטְּוִּיטֶר וּמְרַחֵף מֵעַל גּוּפוֹת חֲבֵרַי, רָאִיתִי אֶרֶץ עוֹלָה עַל סִירַת דַּיִג, אִישׁ אוֹכֵל אֶת בְּשַׂר אָחִיו הַמֵּת, לֹא כְּמֵטָפוֹרָה כְּמוֹ בַּקֻּרְאָן, אֶלָּא אִישׁ שֶׁאוֹכֵל אֶת גּוּפַת אָחִיו שֶׁנֶּהֱרַג בַּהַפְצָצָה כְּדֵי לֹא לָמוּת מֵרָעָב. הָרוּחַ חָלְפָה, לֹא מָצְאָה עֵץ, לֹא מָצְאָה עִיר, לֹא חַי וְלֹא אֶרֶץ, הַכְּלָבִים לֹא נוֹבְחִים וְהַשַּׁיָּרָה לֹא עוֹבֶרֶת. אִשְׁתִּי הָאַלְמָנָה נוֹעֶצֶת בִּי מַבָּט, וְהַמִּלְחָמָה נְקִיָּה כְּמוֹ שַׁחְמָט. מְחִיר חָבִית הַנֵּפְט עוֹלֶה, וְחָבִיּוֹת TNT צוֹנְחוֹת עַל עָרִים, מְטוֹסִים מְלַקְּקִים סִפְרֵי לִמּוּד וּמֵינִיקִים אֶצְבְּעוֹת יְלָדִים, וַאֲנִי שׁוֹתֵק כְּמוֹ אֶזְרָח אֵירוֹפִּי הַנֶּהֱנֶה מִפְּרִיוִילֵגְיוֹת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹן וְתוֹהֶה בְּתֹם לֵב שֶׁל זְאֵב מְבֻיָּת. מָה מֵהַשְּׁנַיִם קָשֶׁה יוֹתֵר – הַחֹרֶף הַשְּׁוֵדִי אוֹ הָאָבִיב הָעַרְבִי?
הֶעָרַת שׁוּלַיִם אַבְּסוּרְדִית
הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס אוֹמֵר: הֶחָלָב לָבָן. פָּאוּל צֵלָאן אוֹמֵר: הֶחָלָב שָׁחֹר. אִמִּי אוֹמֶרֶת: אֵין חָלָב!
(קָאט)
- מֵטָפוֹרָה מֵעוֹלָם וִירְטוּאָלִי
דַנְטֶה צָדַק. הַקּוֹמֶדְיָה שֶׁבָּהּ אָנוּ חַיִּים הִיא מֵאָה אָחוּז אֱלֹהִית, אוֹ לְמַעַן הַהֲגִינוּת, נֹאמַר שֶׁהִיא אֱלוֹהִית בְּתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה אֲחוּזִים לְפָחוֹת. אִם לֹא כֵן, אֵיךְ תַּסְבִּירִי שֶׁכָּל מָה שֶׁסְּבִיבֵנוּ דּוֹמֶה לְמֵטָפוֹרָה מֵעוֹלָם וִירְטוּאָלִי!
הַפְּרָחִים מִזְדַּוְּגִים דֶּרֶךְ הַדְּבוֹרִים!
אָדוֹלְף הִיטְלֶר הָיָה צִמְחוֹנִי!
אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים שֶׁאַרְצוֹת הַבְּרִית לֹא הֵטִילָה פְּצָצַת אָטוֹם עַל טוֹקְיוֹ!
הַתּוֹמְכִים בַּדִּיקְטָטוֹר יוֹצְאִים לְהַפְגָּנָה בִּדְרִישָׁה לִמְנֹעַ הַפְגָּנוֹת!
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ!
אֱלוֹהִים מַעֲמִיד לִמְכִירָה אֲדָמוֹת זָבוֹת חָלָב וּדְבַשׁ!
פִינְלַנְד הַמְּדִינָה הַמְּאֻשֶּׁרֶת בָּעוֹלָם לְפִי מַדַּד הָאֹשֶׁר הָעוֹלָמִי!
הַצְּלָב שֶׁאַתְּ עוֹנֶדֶת עַל צַוָּארֵךְ אֵינוֹ אֶלָּא מַכְשִׁיר עִנּוּיִים רוֹמִי!
הֶעָרַת שׁוּלַיִם טְרָגִיקוֹמִית:
בְּהִנָּתֵן שֶׁכֻּלָּם יָמוּתוּ בַּסּוֹף, שִׁעוּר הַמֵּתִים בִּשְׁוֶדְיָה וּבְסוּרְיָה שָׁוֶה.
2020
אֵוִיָּאן
*
בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, רַק לְשֵׁם הַמְחָשָׁה, סִירָה עֲמוּסָה בִּפְלִיטִים מֵתָה מִדֹּם לֵב. כְּשֶׁסְּפִינַת הַחִלּוּץ הָרִאשׁוֹנָה הִגִּיעָה לִמְקוֹם הַטְּבִיעָה, הַיָּם הַתִּיכוֹן כְּבָר טָבַע כֻּלּוֹ. הַמַּיִם נִמְצְאוּ חֲנוּקִים, הַגַּלִּים נִמְצְאוּ סְפוּגֵי מַיִם, הָאִחוּד הָאֵירוֹפִּי נִמְצָא מְנַסֶּה לְהֵאָחֵז בְּפִסַּת עֵץ מִשִּׁבְרֵי הַסִּירָה בְּנִסָּיוֹן לְהִנָּצֵל. לֹא נִמְצְאוּ יְלָדִים.
תּוֹצְאוֹת חֲקִירָה רִאשׁוֹנִית וְצִלּוּמֵי הַלַּוְיָן מַרְאִים בְּבֵרוּר כִּי הַסִּירָה הַטְּבוּעָה לֹא יָדְעָה לִשְׂחוֹת.
בְּמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב, בְּעוֹד מֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן נִגָּרִים בְּשֶׁקֶט מֵהַטֵּלֵוִיזְיָה אֶל הַפַּרְקֵטִים שֶׁבְּחַדְרֵי הָאוֹרְחִים, מְסִבִּים מְבוּכָה לַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּאֻשָּׁרוֹת שֶׁבְּאַרְצוֹת הַשַּׁלְוָה, מְחוֹלְלִים הַפְרָעָה סוּג ב’ בְּבִצּוּעָיו הַמִּינִיִּים שֶׁל הָרֹב הַשָּׁקֵט בִּצְפוֹן־מֶרְכַּז אֵירוֹפָּה, וּבְאֹפֶן לֹא פָּחוֹת פִּתְאוֹמִי בִּצְּמִיחָתָן שֶׁל פִּטְרִיּוֹת בַּיַּעַר, תָּהֲתָה גְּבֶרֶת אֵירוֹפֵּאִית מִמַּעֲמַד הַבֵּינַיִם לְגַבֵּי סִבַּת הַגָּעָתָם דֶּרֶךְ הַיָּם וְלֹא בְּטִיסָה וּלְאַחַר שֶׁהִשִּׂיגוּ אַשְׁרָה. מֵרֹב נָאִיבִיּוּת לְבָנָה, הַטֵּלֵוִיזְיָה הִתְאַבְּדָה.
בִּתְגוּבָה לָאֵרוּעַ הַטְּרָגִי אָמַר פְּקִיד יְחִידַת הַשִּׁלּוּב בְּמִשְׂרַד הַהֲגִירָה בְּשִׂיחַת טֵלֵפוֹן: מָה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו? הָלְכָה הָאַסְפָּקָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל פְּלִיטִים שֶׁאֲמוּרִים לְנַקּוֹת אֶת הַחָרָא שֶׁל הַפֶּנְסְיוֹנֵרִים הָאֵירוֹפֵּאִים!
בְּמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁל שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב, הַמַּגִּישָׁה הַלְּבָנָה, זוֹ שֶׁלֹּא הֵבִיאָה יְלָדִים לָעוֹלָם, צִטְּטָה מִפִּי הַמֻּמְחֶה לְעִנְיְנֵי הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן, זֶה שֶׁלֹּא בִּקֵּר בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן מֵעוֹלָם, כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַיְּלָדִים נֶעֶלְמוּ מִסִּבּוֹת פּוֹסְטְמוֹדֶרְנִיסְטִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁשִּׂחֲקוּ מַחְבּוֹאִים.
יֵשׁוּעַ בֶּן מִרְיָם הָיָה הַנִּצּוֹל הַיָּחִיד. מָצְאוּ אוֹתוֹ הוֹלֵךְ עַל הַמַּיִם.
הֶעָרַת שׁוּלַיִם מס’ 1
הֵם יִגְנְבוּ לָנוּ עֲבוֹדָה וְדִירוֹת, יְפַתּוּ אֶת הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ, יִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמַּשְׁאַבִּים שֶׁהִקְצֵינוּ לָעֲנִיִּים, יִסְתַּנְּנוּ בֵּינֵיהֶם פּוֹשְׁעִים וּמְרַגְּלִים, כְּנִיסָתָם לְלֹא הַגְבָּלָה תְּזַעְזֵעַ אֶת הַיַּצִּיבוּת וְתוֹבִיל לְהִתְפָּרְקוּת חֶבְרָתִית. הֵם נִרְאִים רַע, מַעֲבִירִים מַחֲלוֹת, הָעֲרָכִים שֶׁלָּהֶם שׁוֹנִים, הַתַּרְבּוּת שֶׁלָּהֶם אַחֶרֶת, הַמּוּסָר שֶׁלָּהֶם מוּזָר, הֵם לֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּלֵּב.
הֶעָרַת שׁוּלַיִם מס’ 2
כָּל הַבִּטּוּיִים הַגִּזְעָנִיִּים שֶׁצֻּטְּטוּ לָעֵיל בְּהֶעָרָה 1 לֹא נֶאֶמְרוּ בְּהֶקְשֵׁרוֹ שֶׁל מַשְׁבֵּר הַפְּלִיטִים הַנּוֹכְחִי, כְּפִי שֶׁהוּא מְכֻנֶּה, הַמִּתְיַחֵס לִפְלִיטִים סוּרִים בְּיָמִים אֵלֶּה. הַבִּטּוּיִים הָיוּ בְּשִׁמּוּשׁ רָחָב בְּאֶמְצְעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת הַמַּעֲרָבִיִּים בְּבוֹאָם לְתָאֵר אֶת הַפְּלִיטִים הַיְּהוּדִים שֶׁנִּסּוּ לִבְרֹחַ מִן הַנָּאצִים בַּתְּקוּפָה שֶׁקָּדְמָה לְמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה.
הֶעָרַת שׁוּלַיִם מס’ 3
בִּשְׁנַת 1938, בִּוְעִידַת אֵוִיָּאן, הִתְכַּנְּסוּ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מְדִינוֹת כְּדֵי לָדוּן בְּמַשְׁבֵּר הַפְּלִיטִים הַיְּהוּדִים מִגֶּרְמַנְיָה וּמֵאוֹסְטְרִיָּה. עוֹד בְּטֶרֶם פְּתִיחַת הַוְּעִידָה, אַרְצוֹת הַבְּרִית סֵרְבָה לְהַגְדִּיל אֶת הַמִּכְסָה הַשְּׁנָתִית שֶׁל הַפְּלִיטִים. בְּרִיטַנְיָה הִצְהִירָה כִּי אֵינֶנָּה מְדִינַת הֲגִירָה. בִּ־13 בְּיוּלִי בִּשֵּׂר עִתּוֹן הַמִּפְלָגָה הַנָּאצִית Völkischer Beobachter, בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, כִּי “אִישׁ לֹא רוֹצֶה אוֹתָם” (יֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה פְּנִימִית שֶׁכּוֹתֵב הַמַּאֲמָר הוּא אָדוֹלְף הִיטְלֶר עַצְמוֹ). כְּאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לְאַחַר הַוְּעִידָה יָזְמוּ הַנָּאצִים אֶת לֵיל הַבְּדֹלַח. וְכָךְ, בְּהַדְרָגָה, הֵחֵלּוּ פּוֹתְרִים אֶת הַבְּעָיָה הַיְּהוּדִית בְּשִׁיטָתָם הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁשִּׂיאָהּ, כַּיָּדוּעַ לָנוּ, בַּפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי.
2019
אוֹדָה לָעֶצֶב*
*
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, יַבֶּשֶׁת קְשִׁישָׁה, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה קוֹרְאִים לָךְ קְשִׁישָׁה, הֲרֵי אַתְּ נַעֲרָה בְּהַשְׁוָאָה לְמִצְרַיִם וּלְמֵסוֹפּוֹטַמְיָה.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, מְשַׁלְּמִים לָךְ מִסִּים כְּמוֹ גְּבָרִים לְבָנִים, סוֹבְלִים אֶת אָפְיֵךְ הַהֲפַכְפַּךְ כְּמוֹ מֶזֶג הָאֲוִיר שֶׁלָּךְ, סוֹבְלִים אֶת הַמַּחְסוֹר בְּוִיטָמִין דִי בִּגְלַל חֶשְׁכַת חָרְפֵּךְ. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, וּמַעֲצִיבָה אוֹתָנוּ הָעֻבְדָּה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִסְתַּגֵּל לָאֲפֵלָה הַשְּׁחֹרָה שֶׁל הֶחֳרָפִים הַמְּמֻשָּׁכִים שֶׁלָּךְ. הִנֵּה חֲבֵרֵינוּ הָאֵירוֹפֵּאִים, כַּוָּנָתִי לַתּוֹשָׁבִים הַמְּקוֹרִיִּים שֶׁנּוֹלְדוּ בִּצְפוֹנֵךְ הַקַּר וַאֲבוֹתֵיהֶם אָרִים, גַּם הֵם סוֹבְלִים מִדִּכָּאוֹן וּמִמַּחְסוֹר בְּוִיטָמִין דִי. לְפִי תּוֹרַת הָאֵבוֹלוּצְיָה, גַּם הֵם הוֹמוֹ־סַפְּיֶאנְס שֶׁנָּדְדוּ מֵאַפְרִיקָה. וּבַאֲשֶׁר לְתוֹשָׁבַיִךְ הַמְּקוֹרִיִּים, כַּוָּנָתִי לַנֵּאַנְדֶּרְטָלִים שֶׁהִתְפַּתְּחוּ בְּעִדַּן הַקֶּרַח כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָשֵׂאת אֶת הַכְּפוֹר שֶׁלָּךְ, הֵם הֲלֹא נִכְחֲדוּ.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, וְלֹא נַכְחִישׁ שֶׁבָּאנוּ אֵלַיִךְ מֵאַרְצוֹת הָעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי הַנֶּחְשָׁלוֹת, כְּפִי שֶׁאַתְּ טוֹעֶנֶת. אֲנִי בִּפְרָט בָּאתִי אֵלַיִךְ מִדַּמֶּשֶׂק וְסָפַגְתִּי הַרְבֵּה קְלִישָׁאוֹת, סְטֵרֵאוֹטִיפִּים וְדֵעוֹת קְדוּמוֹת מִצַּד סוֹפְרַיִךְ וּמְשׁוֹרְרַיִךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַחְשִׁיב עַצְמִי פֵמִינִיסְט, אֲנִי נִתְקָף עֲיֵפוּת, מֵאוּס וְגֹעַל מִן הַשְּׁאֵלוֹת הָרְדוּדוֹת הַחוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן לְגַבֵּי מַצַּב הָאִשָּׁה בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן; בָּזֹאת אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה כִּי נָשִׁים בְּסוּרְיָה לֹא נֶהֱנוּ מִזְּכוּת הַצְבָּעָה עַד 1949. וּלְעֻמַּת זֹאת בִּשְׁוַיְץ, בִּירַת הַכְּסָפִים, מְקוֹם כַּסְפֵּי הַדִּיקְטָטוּרוֹת שֶׁלָּנוּ וְחֶשְׁבּוֹנוֹת הַבַּנְק הַסּוֹדִיִּים שֶׁלָּהֶן, לֹא הֻתַּר לְנָשִׁים לְהַצְבִּיעַ בַּבְּחִירוֹת עַד שְׁנַת 1971. לֹא בְּכָל מְחוֹזוֹת שְׁוַיְץ, כַּמּוּבָן. בִּמְחוֹז אַפֶּנְצֶל אִינֶר רוֹדֶן נִמְנַע מֵהֶן לְהַצְבִּיעַ עַד שְׁנַת 1991. אֱלוֹהִים אַדִּירִים!
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, אוֹהֲבִים אֶת הַחֵרוּת שֶׁהֶעְנַקְתְּ לָנוּ כְּשֶׁבָּרַחְנוּ אֵלַיִךְ, וּמַעֲלִימִים עַיִן מִן הַגִּזְעָנוּת שֶׁאַתְּ מְנַסָּה לְהַסְתִּיר מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ בְּעוֹדֵךְ מְטַאְטֵאת אֶת אוּלַם קַבָּלוֹת הַפָּנִים.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, בַּעֲלַת הֶעָבָר הַקּוֹלוֹנְיָאלִי, רוֹצַחַת הַתּוֹשָׁבִים הַיְּלִידִים, מוֹצֶצֶת דָּמָם שֶׁל עַמֵּי הָעוֹלָם מֵהֹדּוּ וְעַד קוֹנְגוֹ, מִבְּרָזִיל וְעַד נְיוּ זִילַנְד.
אֵירוֹפָּה יְקָרָה, אַתְּ שֶׁהִמְצֵאת אֶת הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הֶעֱלֵית נָשִׁים עַל הַמּוֹקֵד בְּתוֹאֲנָה שֶׁהֵן מְכַשֵּׁפוֹת; אַתְּ, מַלְכַּת הַסַּחַר בַּעֲבָדִים שֶׁשִּׁנְּעָה שְׁחֹרִים מֵאַפְרִיקָה אֶל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ; אַתְּ, הוֹגַת הָאַפַּרְטְהַיְד בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה, מְיַסֶּדֶת הַפָשִׁיזְם וְהַנָּאצִיזְם, מַמְצִיאַת הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי לְהַשְׁמָדַת הַיְּהוּדִים, הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי שֶׁבְּגִינוֹ נוֹלַדְתִּי כְּפָלִיט בְּמַחֲנֵה אַלְיַרְמוּכּ לִפְלִיטִים פָלַסְטִינִים בְּדַמֶּשֶׂק, כִּי אַתְּ, בְּחֻצְפָּה גְּמוּרָה, סָחַרְתְּ בְּגוֹרַל אַרְצִי פִלַסְטִין כְּמַס, כְּפִצּוּי וּכְפִתְרוֹן לַשּׁוֹאָה שֶׁהֵמִיטוּ תּוֹשָׁבַיִךְ הַלְּבָנִים הַמַּאֲמִינִים בְּטֹהַר הַגֶּזַע הָאָרִי.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, נוֹשְׂאִים אֶת דַּרְכּוֹנַיִךְ שֶׁפּוֹתְחִים בְּפָנֵינוּ דְּלָתוֹת בְּאוֹתָהּ הַקַּלּוּת שֶׁבָּהּ קְלִיעַיִךְ נִקְּבוּ אֶת בְּשָׂרָם שֶׁל מִילְיוֹן אַלְגִ’ירָאִים שֶׁרָצוּ לֵהָנוֹת מִן הַחֵרוּת שֶׁדּוֹגֶלֶת בָּהּ הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית שֶׁלָּךְ.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, אֵירוֹפָּה, אוֹהֲבִים אֶת הָאָמָּנוּת שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת עֲבָרֵךְ הַקּוֹלוֹנְיָאלִי, אוֹהֲבִים אֶת הַתֵּאַטְרוֹן שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת מַחֲנוֹת הָרִכּוּז שֶׁלָּךְ, אוֹהֲבִים אֶת הַמּוּזִיקָה שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת קוֹל פְּצָצוֹתַיִךְ, אוֹהֲבִים אֶת הַפִילוֹסוֹפְיָה שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת מַרְטִין הַיידֵגֶר, אוֹהֲבִים אֶת הַסִּפְרוּת שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אוֹרְיֶנְטָלִיזְם, אוֹהֲבִים אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלָּךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת עֶזְרָא פָּאוּנְד, אוֹהֲבִים אֶת חֹפֶשׁ הַבִּטּוּי בְּמֶרְחָבַיִךְ וְשׂוֹנְאִים אִיסְלָמוֹפוֹבְּיָה, אוֹהֲבִים אֶת הַתַּרְבּוּת הַמְּפֻתַּחַת, הַחִלּוֹנִיּוּת, אֶת חֻקֵּי הַצֶּדֶק וְאֶת זְכוּיוֹת הָאָדָם עַל אַדְמָתֵךְ וְשׂוֹנְאִים אֶת הַגִּזְעָנוּת שֶׁלָּךְ, אֶת הַמּוּסָר הַכָּפוּל, הַמַּבָּט הַמִּתְנַשֵּׂא וְהַהִיסְטוֹרְיָה הַמְּדַמֶּמֶת שֶׁלָּךְ.
קְחִי אֶת הַנָּאצִיזְם וּתְנִי לָנוּ אֶת עִמָּנוּאֵל קַאנְט
קְחִי אֶת הַחֻלְצוֹת הַשְּׁחֹרוֹת וּתְנִי לָנוּ אֶת יֵינוֹת אִיטַלְיָה
קְחִי אֶת הַטִּהוּר הָאֶתְנִי בְּאַלְגִ’ירְיָה וּתְנִי לָנוּ אֶת בּוֹדְלֵיר
קְחִי אֶת לֵאוֹפּוֹלְד הַשֵּׁנִי וּתְנִי לָנוּ אֶת רֵנֶה מַגְרִיט
קְחִי אֶת אָדוֹלְף הִיטְלֶר וּתְנִי לָנוּ אֶת חַנָּה אָרֶנְדְט
קְחִי אֶת פְרַנְקוֹ וּתְנִי לָנוּ אֶת סֶרְוַנְטֶס
קְחִי אֶת חֲפָצַיִךְ וּתְנִי לָנוּ לָקַחַת אֶת חֲפָצֵינוּ.
2017
_____________________________
* [בערבית צַעַאליכּ, “נוודים”, “שודדים” או “פורעי חוק”, כינוי לקבוצה של משוררים מן התקופה הקדם־אסלאמית שחיו בשולי השבטים בחצי האי ערב וחיברו קצידות המפארות את מרדנותם ומתארות את קשיי ההישרדות במנותק מן השבט]. כל ההערות בסוגריים מרובעים הן של המתרגם.
* השיר נכתב בסוף שנת 2017 לרגל בקשה מטעם “לילות החורף”, הפסטיבל הבין־לאומי לספרות בהאג. התבקשתי לכתוב מחדש את ההמנון הלאומי של האיחוד האירופי, שהוא שירו של פרידריך שילר “אודה לשמחה” שאותו הלחין לוּדְוִיג וָאן בֶּטְהוֹבֶן.
