שיר הערש ׳ללאי׳ בתרגומה של מורין נהדר:
ללאי…
יקירי כעת נרדם
אשיר לך שיר ערש וארדים אותך
הלואי ואזכה לראות אותך 100 שנה
100 שנה ללא צער מכאוב ובהלה
אתה לא ישן..
אתה לא נותן לי לי לישון..
הו, מה תרצה מרוחי החרבה?
ללאי.. אני שרה לך אך אתה לא נרדם..
גידלתי אותך אבל לא תזכור..
ללה..פרח לאלה
עץ התפוח בן שנה
***
את ׳ללאי׳ הקלטתי עם סבתי הומיון צדיקה תבדל”א במאמצים מרובים.
סבתא לא רצתה להשמיע את קולה בהקלטות שערכתי לאלבומים שלי.
היא גדלה על הנרטיב שאשה טובה או צנועה אינה מרימה את קולה.
לבסוף התרצתה אחרי ששמעה את תוצאת העריכה באולפן והעיבוד שעשיתי לשיר.
בעיבוד ניסיתי להעביר את העברת הדיכוי הבן דורי של נשים כאשר קולה של סבתא מייצג את זקנת השבט, האם הגדולה ואני את הצעירה, דור ההמשך.
שתינו שרות את אותו טקסט, ובמקום מסויים בשיר קולה של סבתא מרחף מעל הקול ה”נוכח” שלי כמו רוצה לומר, גם אחרי שאני לא כבר לא אתך אני עדיין אשפיע עליך ועל תת המודע שלך.
הטקסט שאמור ליישן תינוק/ת, הופך מהר מאד למופע דיסטופי, וכמעט אפל..מברכות לתינוק האמא עוברת מהר מאד להתלונן לתינוק שאינו נותן לה מנוח ועל חייה הקשים וחרפת העוני לצד בעל שהלך לשאוב מים ויחזור רק לעת ערב עם פת חריבה.
לקח לי לא מעט זמן להבין שהאשה מקוננת פה למעשה על חייה המוחמצים, שזהו אינו שיר ערש אלא קינה מובהקת המקופלת בשיר אינטימי לתינוק!
במבט ראשון קשה לקבל את זה, אבל אז, כשמבינים את העובדה שילדות נישאו בגילאי 10,11,12 יכולים להבין שעבור אותה ילדה קטנה שנישאה, לעיתים בחצי כפייה, כל עניין ההריון, הלידה וגידול הילדים כשהיא מנותקת מבית הוריה ונתונה לחסדי הבעל והחמות הוא בגדר טראומה של ממש שתלווה אותה עד לזקנתה.
את האמת היא תעז לומר רק בשירים ובעיקר, כפי שרואים כאן, בשיר הערש.
יש בידי כמה גרסאות ללאי הזה.אבל זו של סבתא הפתיע אותי בסיום שלו.
במשפט הסיום היא אומרת: הרדמתי אותך אך לא באה אליך השינה…גידלתי אותך אך לא זכרת..לה לה לה פרח ללה, עץ התפוח בן שנה”.
כששאלתי אותה מה הקשר לעץ התפוח, ענתה שאין לה מושג, ככה היא שרה..
ואז יום אחד נפלה עלי ההבנה לגבי אותו העץ. הכוונה היא לרך הנולד המשול כאן לעץ תפוח, שגם במקורות יהודיים ופרסיים הוא בעל סימבוליקה חזקה.
והילד הזה, כך היא מאחלת לו, יהיה כמו עץ תפוחים חזק ורענן, עם עתיד טוב יותר משל אביו ואמו.
על סבתא הומיון
סליחה סבתא
על כל הפעמים שעשית לנו אוכל
על כל סירי הענק ששפתת על הכיריים הלוהטות.
כמוך,
בערה בהן אש אהבה
לילדיך ולנכדייך.
וכשגופך עייף
וחדל מעשות,
אף אחד מאיתנו
לא בא להחליף אותך
לא בא לעזור לך לערוך את הקניות בשוק מחנה יהודה
לא הרים לך גרגר אורז אחד שנשר על הרצפה
גם לא גרגר אבק
לא לקח אותך לקופת החולים ועמד בתור במקומך
אף אחד לא עיסה את רגלייך הדואבות, המנופחות משנים של עמידה על משמר הסירים
רק ידענו לזלול ולסבוא,
להחמיא בפה מלא רוטב נהדר של קציצות כורכום מזהיבות שוחות באגם ירוק של הגורמה סבזי
ש”כמה טעים”!
לאחל לך ש”לא יכאבו לך ידיך”!
אבל הן כאבו אז
וכואבות גם עכשיו,
למרות כל הכדורים
נוגדי הדלקת ומשככי הכאבים.
את עדיין מגרדת את גבך בכוחות עצמך
כמאמר הפתגם בפרסית,
לא בגלל שאת באמת יכולה
אלא מפני שמעולם לא היינו שם
כדי לעשות זאת במקומך.
האגדה מספרת
שהאחים של סבתא
למדו לאור העששיות שברחובות טהרן
עד שעלה השחר
ומשם המשיכו לעבודת הבוקר.
כך, במשך שנים,
עד שסיימו בהצלחה
את כל הבחינות לתואר הנכסף.
סבתא ואחיותיה לא הורשו ללמוד
כי לא היה מקובל ללמד בנות
כי היה צריך כח עזר בבית
כזה שיכבס גרביים ותחתונים צואים
ויבשל מאכלים
ערבים לחיך
שישיבו את נפש האחים שעבדו כל היום וכל הלילה.
כשבאו לבקר מארצות הרווחה
אירחה אותם בסעודות מלכים
שהיא עצמה לא אכלה מעולם,
טורחת עליהן חודשים תמימים.
במשך שנים קיוותה שבמהלך אותן ארוחות יכירו לה תודה ויזרקו לה איזו מילה, משהו כמו:
” שלנו ושלכם- שלך הוא”!
אבל אף אחד מהם
לא העלה בדעתו המלומדה
שדבר כזה אפשרי בכלל.
סבתא שלי חולמת
90% נבואה
10% שווא
משחרב הבית ניתנה הנבואה לשוטים
אבל סבתא חולמת את השורה התחתונה:
חתונות ,לידות, עוברים
תמיד חלומות על אחרים
על עצמה ויתרה
זה לא שלא היו לה כמה
היא רק אולפה לקשור אותם חזק בבוחצ’ה של המוח, איפשהו
בין האמיגדלה להיפוקמפוס
חלומות לא פרקטיים על השכלה, אומנות ושירה
על לק אדום בציפרניים מבלי להחשב לזולה
מידי פעם היא תפתח את הצרור ותאוורר
לא נשאר שם הרבה:
בריאות ופרנסה לילדים, נחת מהנכדים
לדעת לספור עד עשר באנגלית
ואת כל האיי בי סי בחוברת החוג במועדון
לדעת לנגן על עוד, כאותה איקונה של הנימפות
במיניאטורה הפרסית שעל הקיר בחדרה
ואם ירצה האל, אולי
ינקום נקמת דמעותיה
שבכתה כל ימיה
שלא נשלחה
לבית הספר
(כמו אחיה
הזכרים)
על הניתוק מאמה אחרי חתונתה ועל בריחת בעלה לגגות בזמן לידת ביתה.
בסבתי / בי טמונים חלומות
שהיו פעם חלומות של סבתי/ של אמה
שירים
לחנים
ציטוטים קטועים למשוררים שידעה לצטט בע”פ
היום כל מה שאעשה הוא בסה”כ
צל אלתור רופף / חלש/ זול /לא מפותח/
על דאסטגאה הומיון
אצבעות שנועדו לפרוט עלי עוד בפרס
פורטות עלי כיור עמוס כלים
של אשה זרה בישראל
חומר נפץ של גאונות
בחבית ללא פתיל הצתה
על עגלה מרוקנת בכפייה של הסבתא רבתא
שתעלה לבית דין של מעלה
תשאל / תקוש קושייה/ תטען/ תחוד לו חידה:
קסירה מידהי סד נאז או נאמט
קסירה מידהי נון ג’ובו- ווה אלודה דר חון!
תרגום המשל:
לאחד אתה נותן כבוד ויקר ללא גבול
ולאחר אתה נותן לחם שעורים ודובדבנים הנלעסים בדם
