על המשורר – מהדי מוסווי
מֵהְדי מוּסָוִוי, משורר איראני אשר נעצר ונידון לשש שנות מאסר. נמלט מאיראן 2015 ומ- 2016 מתגורר בנורווגיה. מוסווי נולד באיראן והחל לכתוב סיפורים מילדות ושירה כבר מגיל אחת-עשרה – על כן זכה בפרסים לאומיים בתחומי שירה וספרות, ושיריו פורסמו בעיתונים. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת משהד, שם קיבל תואר דוקטור ברוקחות. בהמשך היה בעל בית מרקחת והקדיש את זמנו לפעילותו הספרותית.
מוסווי נחשב כיום לאחד המשוררים האיראנים המפורסמים, ממקימי תנועת השירה “ע’זל פוסט-מודרני”. תנועת שירה רדיקלית זו מאתגרת את המסורות הדתיות ומנסה להחיות את הסגנון הקלאסי של השירה הפרסית באמצעות התמרתה והפיכתה לרלוונטית יותר בעבור הנושאים העכשוויים באיראן – חברתיים ופוליטיים גם יחד.
על המשוררת- פַאטֶמֶה אֶחְ’תֶסַארִי
פַאטֶמֶה אֶחְ’תֶסַארִי, משוררת וסופרת איראנית גולה, הידועה ביצירתה הביקורתית המחתרתית נגד המשטר כחלק מתנועת “ע’זל פוסט-מודרני”. היא נשפטה ב-2015 לכאחת עשרה שנות מאסר ו-99 מלקות בגין שיריה. נמלטה מאיראן עם מהדי מוסווי, ומתגוררת בנורבגיה.
על מעמד השירה באיראן
השירה מלווה את ההיסטוריה באיראן ומשקפת תמורות סוציו-פוליטיות. שפת מהפכות זו מתבטאת בסגנונות חדשים של פואטיקה יצירתית, שחוללה תמיד צעקת חירות נגד המערכות. השירה היא פעולה פוליטית, מעשה מרד וכוח, אמצעי כדי להגיב על המתרחש בעולם ולהגשים אותו – ובכך היא מצביעה על האתגרים ועל בעיותיה החברתיות של איראן.
במרבית המסורות והמנהגים האיראניים נכללת השירה או קריאתה בקול רם, השירה מהווה ערוץ וכלי תקשורת המייצג תשוקה ורגישות וגם מחאה. מרבית השירה הפרסית היא דידקטית, אמצעי לימוד על החיים ועל בני האדם וכמעט כל אדם באיראן יודע לדקלם לפחות חלק משיר.
השירה היא מורשת מוחשית עשירה וייחודית, והעם מכיר בה מילדות.
מוסווי ואח׳תסארי באים ממדינה שבה משוררים הם בעלי מעמד של כוכבי רוק וקולם מהדהד, ולכן מבני קבורה המיועדים למשוררים מפורסמים (כמו חאפט, סעדי, עומר ח׳יאם) הם מקומות עלייה לרגל ואף לטיולים רומנטיים ולדקלם פסוקי שירה.
שירים אלה של מוסווי ואח׳תסארי חוצים את הגבולות בין האישי לפוליטי, אירוניה שחורה, שפה חדה, הגוף, ובעיקר הגוף הנשי, כזירת מאבק וכאתר פוליטי גלות כמצב תודעתי ולמעשה יוצרים את החיבור בין פואטיקה לאקטיביזם, אמנות וזעקה לחירות.
***
10
בִּמְנוּסָה, בְּ”אַמִיר-אַבַּאד”[1]
בְּעֵינַיִם רְטֻבּוֹת, עָשָׂה תְּאוּנָה
שָׁנָה אַחֲרֵי, אֶת הַדָּם שֶׁעַל שְׂפָתָיו
בְּזַעַם יָרַק בְּפָנָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
שָׁנָה לִפְנֵי, לְאָן הוּא נָסַע
שֶׁלְּפֶתַע הָרַכֶּבֶת עָצְרָה
בִּמְנוּסָה, בְּ”בַּהַארֶ-סְתַאן”[2]
חָסוּם מִלְּפָנָיו וּמֵאֲחוֹרָיו
גֶּשֶׁם מַמְטִיר בְּאֶמְצַע “ח’ֹרְדַאד”[3]
הָאִשָּׁה הָלְכָה עַד שֶׁתֵּעָלֵם בֶּעָשָׁן
שָׁנָה אַחֲרֵי, בַּמִּסְמָךְ,[4]
הִתְוַדְּתָה שֶׁהָיְתָה מְאֹהֶבֶת
בִּמְנוּסָה, לִפְנֵי “גֶּשֶׁר הַאפֶז”[5]
אִשָּׁה בּוֹכָה בַּסֵּתֶר
שָׁנָה לִפְנֵי, הָיְתָה לָהּ חֲגִיגַת חֲתֻנָּה
גֶּבֶר בַּעַל צְחוֹק מְזֻיָּף
שָׁנָה אַחֲרֵי, הַגֶּבֶר לְבַד עִם הָאִשָּׁה
לִשְׁנֵיהֶם אוֹתָם חֲלוֹמוֹת בַּלָּהָה
בִּמְנוּסָה, עַד לַחֵרוּת
סִיגַרְיָה[6] וְשִׁעוּל הָיוּ וְגוּף עָקֹב מִדָּם
אִשָּׁה נִצֶּבֶת מוּל הַמַּקְלְעִים
סִיגַרְיָה וְשִׁעוּל הָיוּ וְגוּף עָקֹב מִדָּם
גֶּבֶר רָץ לְעֵבֶר הָאִשָּׁה וּמָעַד…
סִיגַרְיָה וְשִׁעוּל הָיוּ וְגוּף עָקֹב מִדָּם
בִּמְנוּסָה, בַּטֶּרְמִינָל
אֲנַחְנוּ, דְּמָעוֹת וּמִזְוָדָה בַּיָּד
צָרִיךְ לָלֶכֶת לְלֹא מַטָּרָה, לְלֹא יַעַד
לַחֲבֹר אֶל רְשָׁמִים וּפִרְקֵי זִכְרוֹנוֹת
אוֹחֶזֶת בְּיָדִי וְיָדֵךְ קָרָה
רוֹעֶדֶת וְחַם כָּל כָּךְ!
עֵד הָיִיתִי לְלַיְלָה נִצְחִי
אָבְדַן מוֹלֶדֶת שֶׁנִּשָּׂא בָּרוּחַ
בְּכִי שֶׁל אִשָּׁה בְּלֵב הַכֶּלֶא
יְלָלוֹת רוֹשְׁפוֹת נִשָּׂאוֹת בָּרוּחַ,
שָׂרִיד מִכָּל חֲלוֹמוֹתַי
צָמִיד יָרֹק[7] וְאִשָּׁה שֶׁהִתְפּוֹגְגָה בָּרוּחַ…
12
אָמַרְתִּי
אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת שִׂמְלָתֵךְ הָאֲדֻמָּה
אָנוּ לֹא קוֹמוּנִיסְטִים
אָמַרְתִּי
אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת שִׂמְלָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה
אָנוּ לֹא אָנַרְכִיסְטִים
אָמַרְתִּי
אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת שִׂמְלָתֵךְ הַיְּרֻקָּה
אָנוּ לֹא רוֹקְמֵי מְזִמּוֹת[8]
אָמַרְתִּי בִּמְדִינָה זוֹ
רַק אֲנָשִׁים עֲרֻמִּים לֹא אוֹסְרִים
וְאָז הֵם הִגִּיעוּ
וְסָקְלוּ אוֹתָנוּ
אֶת הָאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה יָדָה מִישֶׁהוּ
אֵינִי זוֹכֵר אֶת לְבוּשׁוֹ
אֶת הָאֶבֶן הָאַחֲרוֹנָה יָדָה מִישֶׁהוּ,
הַמְּשֻׁכְנָע שֶׁאֶת מְיַדֵּי הָאֲבָנִים
לֹא עוֹצְרִים
35
נָהָר הַזוֹּרֵם לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה עוֹדֶנּוּ
מִדִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁל פַאטֶמֶה אֶחְתֶסַארִי זוֹרֵם
מֵחֲבֵרִים הַמַּפְנִים עֹרֶף
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעוֹדָהּ מַבִּיטָה עַל תַּעַר
מֵהַטְמָנַת זִכְרוֹנוֹת סְפוּרִים בֵּין דַּפֵּי סְפָרֶיהָ
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת פְּלִישָׁה לַחֲלוֹמוֹתֶיהָ
רְאָיָה מְבַלְבֶּלֶת לִשְׁאֵלוֹת בְּלאֹ הַשְׁעָרָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת הֲלִיכָתָהּ לְאֹרֶךְ הַגְּבוּל
מֵהָרוּחַ הַנּוֹאֶשֶׁת בְּיוֹתֵר מִבֵּין דַּרְכֵי הַקֶּשֶׁר
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּתוֹךְ הַתָּא בֶּחָצֵר
סִיּוּטֶיהָ הַנִּמְשָׁכִים בַּמִּטָּה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת גְּדִיעַת עֵצִים
חֵיקָהּ הַמֵּכִיל צַעַר גּוּר עַכְבָּרִים
מִדִּמְעוֹתֶיהָ עַל סַחַר בִּבְנֵי אָדָם
מֵעֲמִידָתָהּ מוּל רוּחוֹת צוֹנְנוֹת
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּלֵב רְכִילֻיּוֹת
חִפּוּשָׂהּ אַחַר שִׂמְחָה אַחֲרוֹנָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת נִסְיוֹן הִתְאַבְּדוּתָהּ
הַתְּחוּשָׁה הַנְּעִימָה שֶׁל חֲבֵרוּת עִם נִדָּחִים
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּפִנָּה חֲשׁוּכָה בְּבָתֵּי קָפֶה
מִלּוֹמַר אַלְפֵי פְּעָמִים אַל תֹּאמְרִי בְּשִׁתּוּק שְׂפָתַיִם
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בָּאוֹטוֹבּוּס לְכַּרַג
פִּרְפּוּרֵי לִבָּהּ בְּכָל וִכּוּחַ אוֹ אֵרוּעַ
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בִּצְפִיָּה בְּסֶרֶט בַּחֶדֶר
חִפּוּשֶׂיהָ אַחַר אוֹר בְּתוֹךְ כָּל הָאֲפֵלָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּבֵית הַמַּעֲצָר
מִבְּהִיָּה בְּכָל הַקִּירוֹת בַּמַּחְלָקָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת צְחוֹק פָּרוּעַ
צַעֲקָתָהּ בְּאֶמְצַע הַפַּארְק עַל נַדְנֵדָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ מֵעֵבֶר לְכִכַּר הַמַּהְפֵּכָה
זִכְרוֹנוֹת שִׁכְרוּתָהּ מֵאַלְכּוֹהוֹל לָבָן
מִדִּמְעוֹתֶיהָ עַל כָּל יוֹם שֶׁכָּלָה
מֵאֹפֶן פְּסִיעָתָהּ תַּחַת אוֹר הַיָּרֵחַ
מִדִּמְעוֹתֶיהָ לִקְרַאת נְסִיעָה בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה
מִמַּתַּן אֱמוּנָהּ וְאַהֲבָתָהּ לִזְאֵבִים
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בֵּין אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים
מֵהָעֹנֶג לאֹ לִרְאוֹת אֶת הַלַּיְלָה תַּחַת הָעוֹר
מִדִּמְעוֹתֶיהָ בְּעֵת שֶׁחָבֵר הוֹפֵךְ אוֹיֵב
אַזְעָקוֹת חַיֶּיהָ בְּלֵב סַכָּנָה
מִדִּמְעוֹתֶיהָ עַל כָּל קֶבֶר פְּרָט לְשֶׁל אָבִיהָ
מֵהָאֲהָבוֹת וּמֵהַחֲוָיוֹת לַטּוֹב אוֹ לָרַע
מִדִּמְעוֹתֶיהָ הַזורְמוֹת בַּשִּׁיר לָעַד…
מוֹלַדְתִּי
מְאֹהֶבֶת, מְבֻלְבֶּלֶת וְנוֹדֶדֶת, מוֹלַדְתִּי
אֲדָמָה רְדוּפַת סַכָּנָה, מוֹלַדְתִּי
מְרוּטַת נוֹצוֹת, בְּלִי נוֹצוֹת! מוֹלַדְתִּי
עֲיֵפָה יוֹתֵר, רוֹמַנְטִית יוֹתֵר: מוֹלַדְתִּי
אֶרֶץ רְווּיַת טְרוּנְיוֹת
בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם שֶׁל יוֹנָה חָפְשִׁיָּה
אָבְדָה מִן הַזִּכָּרוֹן, עִיר הַשּׁוּם מָקוֹם
זַעַם בְּעֵינַיִךְ הַלַּחוֹת: מוֹלַדְתִּי
מוּל הַיְּרִיּוֹת, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְשֻׁגָּעִים
אֲדָמָה מְהוּלָה בְּדָם
מוֹת “זַאיַנְדֶה רוּד”[9] אוֹ “כַּארוּן”[10]
עֲצֵי דֶּקֶל לְלֹא צַמֶּרֶת: מוֹלַדְתִּי
כַּאֲשֶׁר הָאֹשֶׁר אֵינוֹ חֶלְקוֹ שֶׁל אִישׁ!
כַּאֲשֶׁר אַהֲבָתֵךְ לְכֻלָּם הִיא תְּשׁוּקָה
מִי צָרִיךְ לִמְחוֹת דִּמְעוֹתַיִךְ
מִי בְּכוֹחוֹ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָךְ?!
שׁוּב הַמְּאֹהָב יוֹתֵר מִתָּמִיד, אֲנִי
אַהֲבָתֵךְ מְהוּלָה בְּנַפְשִׁי וּבְגוּפִי
אֵינִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לִנְשֹׁם מִמֵּךְ
אִמִּי הַמִּתְאַבֶּלֶת: מוֹלַדְתִּי
יֵשׁ דָּם בַּיָּם וּבַנְּהָרוֹת!
זְאֵב פִּרְאִי נִמְצָא בָּרְחוֹבוֹת
מִי אוֹמֵר לָנֶצַח חֹרֶף?!
לָנֶצַח הָאָבִיב שֶׁלִּי: מוֹלַדְתִּי
הַמְתִּינִי אֲהוּבָתִי, הַשְׁלִימִי עִם גּוֹרָלֵךְ
עֲדַיִן חוֹלֵם עָלַיִךְ בַּלֵּילוֹת
יוֹם אֶחָד עוֹד אָשׁוּב לְבֵיתֵנוּ
מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה: מוֹלַדְתִּי
כַּאֲשֶׁר הָאֹשֶׁר אֵינוֹ חֶלְקוֹ שֶׁל אִישׁ!
כַּאֲשֶׁר אַהֲבָתֵךְ לְכֻלָּם הִיא תְּשׁוּקָה
מִי צָרִיךְ לִמְחוֹת דִּמְעוֹתַיִךְ
מִי בְּכוֹחוֹ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָךְ?!
פַאטֶמֶה אֶחְ’תֶסַארִי “קְחִי אֶת יָדִי!”
“קְחִי אֶת יָדִי!”
לוֹקַחַת
לוֹקַחַת
הָיְתָה זוֹ אוֹתָהּ הַיָּד?! טוֹב, לֹא נוֹרָא
שׁוּב, הַלַּיְלָה אִשָּׁה מֻכֶּה
עַל מוֹחִי שׁוֹפֶכֶת חֻמְצָה
כֻּלָּם מִתְפּוֹרְרִים
זִכְרוֹנוֹת שֶׁל לִטּוּפִים וְחִבּוּקִים
צְפִיָּה בְּסֶרֶט, יָדִי בְּיָדְךָ
מִישֶׁהוּ אֶת הַחַשְׁמַל מְכַבֶּה
וְאָז, הַסְּצֶנָה מַחְשִׁיכָה
וְאז, נִשָּׁמַע רַק קוֹל זַעֲקַת אִשָּׁה
תִּבְכִּי, תִּבְכִּי, בְּקוֹל גָּדוֹל
זֶה לֹא קוֹלְנוֹעַ, אֵלֶּה חַיַּי
סִימָנֵי הַסְּטִירָה אוֹ הַנְּשִׁיקָה שֶׁלְּךָ
לְחָיֵי עֲדַיִן בּוֹעֲרוֹת
מִישֶׁהוּ מָלֵא סְפֵקוֹת, תּוֹפֵר
אֶת שִׂפְתֵי הַשִּׁיר הָזָה בִּשְׁתִיקָה
עֵינַי עֲדַיִן בּוֹהוֹת בַּתִּקְרָה
הַכָּרִית שֶׁלִּי כְּמוֹ הַיָּם הַכַּסְפִּי
בּחֲלוֹמִי, אִשָּׁה שֶׁהַלַּיְלָה
בַּדֶּרֶךְ למַּסָּע אוֹרֶזֶת מִזְוָדָה
גַּל עַל גַּל גּוֹלֵשׁ
הַזְּמַן לְהִתְעַלְּסוּת, שׁוּב
– “קְחִי אֶת יָדִי!”
לוֹקַחַת
מוּלֵנוּ עֵמֶק הַשִּׁכְחָה
אֲנִי אִשָּׁה
אֲנִי אִשָּׁה, הַחַיִים שֶׁלִּי אֲסוּרִים
מְסַמְּנִים אִיקְס עַל גּוּפִי
עִם חֻמְצָה שׁוֹטְפִים אֶת פָּנַי
עִם תַּחְבֹּשֶׁת סוֹתְמִים אֶת פִּי
מִנְחַת קָרְבָּנוֹת בָּרְחוֹבוֹת
זָרָה בְּבֵיתִי חֲסַרַת מוֹלֶדֶת
הַפַּעַם אֲנִי רוֹצָה לִצְעֹק בְּקוֹל
אֶת דְּבָרַי בְּאָזְנְךָ
דַי לְכֹּל, שָׁתַקְתִּי וְשָׂנֵאתִי
דַי לְהִתְמַסֵּר לְכָל שֶׁפֶל
מַסְפִּיק! תַּנִּיחַ אֶת הָאַלָּה שֶׁלְּךָ
הֱיֵה שֻׁתָּף לְצַעֲקָתִי, אֱחֹז בְּיָדִי!
אֲנִי אִשָּׁה, עֲיֵפָה מִכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה
לְהָסִיר אֶת חֶלְקֵי הַכַּעַס שֶׁלִּי
אִשָּׁה שֶׁלֹּא רוֹצָה
לְהִתְרַגֵּל לַכְּלוּב הַזֶּה מִבַּד
אֲנִי קוֹל שֶׁל דּוֹר מִתְקוֹמֵם
הָרוֹצֶה לַהֲפֹךְ אֶת הָעִיר
לְהַטִּיחַ אֶת כַּעֲסִי בְּעֵינֶיךָ
תַּחְדִּיר אֶת דְּבָרִי לָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ
דַּי, כְּכָל שֶׁשָּׁתַקְתִּי וְהַכַּעַס
דַּי לְהִתְמַסֵּר לְכָל שֶׁפֶל
מַסְפִּיק! תַּנִּיחַ אֶת הָאַלָּה שֶׁלְּךָ
הֱיֵה שֻׁתָּף לְצַעֲקָתִי, אֱחֹז בְּיָדִי!
______________
[1] אַמִיר-אַבַּאד (امیرآباد) :(Amir Abad)שילוב המילים משמעותו מְפַקֵּד (‘אמיר’) משגשג ומפותח (‘אבאד’). מחוז בעיר טֶהֶרָאן, חלקים גדולים של אוניברסיטת טהראן משתרעים על פני אזור זה. בשנת 2009 נערכו באזור הפגנות נרחבות של סטודנטים עקב זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות (בקדנציה השנייה של מחמוד אחמדינז’אד).
[2] בַּהַארֶ-סְתַאן (بهارستان) :(Baharestan) מחוז בעיר טֶהֶרָאן, שבה שוכן הפרלמנט (מַגְ’לִס). בשנת 2009 נערכו באזור הפגנות.
[3] ח’ֹרְדַאד (خرداد) (Khordad): החודש השלישי בלוח השנה השמשי, לוח השנה הרשמי באיראן. חודש זה מקביל לחודשים מאי–יוני בלוח השנה הגרגוריאני. בחודש ח’ֹרְדַאד של שנת 1388 (יוני 2009) החלו ההפגנות הנרחבות שנודעו בתור מרד “התנועה הירוקה”. הפגנות אלו נמשכו שבועות מִסְפָּר, אך לבסוף דוכאו ביד קשה בידי אנשי הביטחון של המשטר האסלאמי. ה”גשם” רומז ליריות ש”המטירו” כוחות אלו על המפגינים.
[4] בעת מעצר או מאסר של מפגינים, הם עוברים לרוב עינויים קשים. לדברי מוסווי, אם האסירות נאנסות כופים עליהן לעיתים לחתום מלבד שאר מסמכי המעצר על הצהרה, שלפיה היו למעשה מאוהבות במי שאנס אותן. למידע נוסף, בסרט הדוקומנטרי המרתק של ערוץ אל-ערביה: “Special Mission – Women Reveal Suffering Torture, Rape in Iran’s Prisons”, https://youtu.be/iZu_GEPSWRg.
[5] גֶּשֶׁר הַאפֶז (پل حافظ):(Hafez Bridge) גֶּשֶׁר עִלִּי בטהראן, המתמתח מעל מקצתו של רחוב האפז – אחד מרחובותיה הראשיים של טהראן. בהפגנות 2009 חצו אותו מפגינים רבים, בדרכם אל נקודות המפגש של ההפגנות.
[6] המפגינים עישנו כדי שעשנו של הגז המדמיע יעלה ויתמזג בעשן הסיגריה, וכך יוכלו להרחיקו מפניהם. צעירים מעשנים הציתו סיגריות ונשפו את העשן לעבר פניהן של הנשים, על פי התאוריה שזה יפעל נגד הגז. ראו: https://www.newyorker.com/news/news-desk/marching-in-tehran.
[7] הכוונה לצָמִיד ירוק שנשאו מפגיני “התנועה הירוקה”, מתנגדי המשטר וגם אלו ברחבי העולם שביקשו להביע את הזדהותם עם המפגינים ועם התנועה.
[8] המילה במקור הפרסי מן הערבית – ‘פִתְנַה’ (קטטה, מֶרֶד, מהומה). בקרב המוסלמים משמעות המילה היא מלחמת אזרחים, חוסר הסכמה וחלוקה למחנות יריבים, וכך ‘פֶתְנֶה-גַר’ הוא מי שמבקש לעורר מלחמת אזרחים. ככה מכנה המשטר האסלאמי באיראן את אלה שמפגינים ופועלים נגדו, כי לטענתו הם מפצלים את האחדות בפעולתם ויוצרים פילוג ומלחמת אזרחים. אגב, סעיף האישום שמפגינים אלו מואשמים בו הוא בדרך כלל ‘מֻחַארַבַּה’, כלומר מי שנלחם נגד האל, שכן המשטר האסלאמי מחשיב את עצמו למייצג השלטון האלוהי.
[9] נהר זַאיַנְדֶה (Zayandeh Rud) (מילולית: “נהר נותן החיים”) הוא הנהר הארוך ביותר ברמה האיראנית שבמרכז המדינה (400 ק”מ). נהר זה חוצה את העיר אִצְפַהַאן. ראשיתו במערב בהרי הזַאגְרוֹס, והוא זורם מזרחה עד לביצות גַאוְ-ח’וּנִי (Gavkhouni) שמדרום-מזרח לאצפהאן.
[10] נהר כַּארוּן (رود کارون) ((Karun River: הנהר השופע והארוך ביותר באיראן (950 ק”מ). הוא זורם ממרכז רכס הרי הזַאגְרוֹס, חוצה את מישור ח’וּזֶסְתַאן ונשפך אל תוך האַרְוַנְד רוּד (שַׁטִּ [א]לְ-עַרַבּ), ומשם – אל המפרץ הפרסי. הנהר בעל יובלים רבים ומזוהה בתור אחד מארבעת הראשים של הנהר היוצא מעדן – לצד החידקל, הפרת ווַאדִי אַל-בַּאטִן או הכרכא.
