עץ אחרי הסופה

מִי הוּא עֵץ לִפְנֵי הַסּוּפָה?

אֵיתָן.

עֲמִידָתוֹ זְקוּפָה, רַגְלָיו נְטוּעוֹת עָמוֹק בָּאֲדָמָה, יָדָיו שְׁלוּחוֹת כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.

מִחַד יָצִיב וּמָתוּחַ, מִנֶּגֶד רָפוּי וְנִינּוֹחַ.

אוּלַי הוּא נָע בְּאִטִּיּוּת מוּל רוּחַ קַלָּה,

אוּלַי הַשֶּׁמֶשׁ טוֹבָה אֵלָיו,

עָלָיו לוֹחֲשִׁים מִזְמוֹר נָעִים.

וְאַחֲרֵי הַסּוּפָה?

שָׁפוּף.

הוּא כְּבָר אִיבֵּד מִן הַזָּחִיחוּת.

אַחֲרוֹנֵי עָלָיו תְּלוּיִים בִּשְׁאָרִית כּוֹחָם.

הוּא אוּלַי מִתְיַסֵּר מִשִּׁבְרֵי עֲנָפָיו.

שָׁרָשָׁיו נֶאֱחָזִים בְּחוֹזְקָה בַּקַּרְקָע,

בְּאֵימָה מִפְּנֵי הַסּוּפָה הַבָּאָה.

עוֹרוֹ חָשׂוּף, קְלִפּוֹת גַּזְעוֹ מֻשְׁלָכוֹת עַל הָאֲדָמָה הַמְבֻקָּעַת.

אוּלַי הוּא חָשׁ נִבְגָּד –

נִבְגָּד מִן הַטֶּבַע שֶׁהוּא עַצְמוֹ בָּשָׂר מִבְּשָׂרו.

וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁיִשְׁתַּכּוּ אַחֲרוֹנֵי גַּלֵּי הַסּוּפָה,

יַאֲרִיךְ הָעֵץ אֶת שָׁרָשָׁיו הַפְּצוּעִים, הַקְּפוּצִים,

יַעֲמִיקֵם אַף יוֹתֵר אֶל פְּנֵי תְּהוֹם.

וּמִנֶּגֶד, יִתְפַּשֵּׁט בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶל גֹּבַהּ הָרָקִיעַ –

שָׁם יַצְמִיחַ עוּבְּרֵי נִצָּנִים.

וְאַף עַל פִּי כֵן,

אֲדְוַת צַלְקָתוֹ תֶּהֱדֵהֵד לְמֶרְחָקִים.