אנו מצויים באחת התקופות הסוערות והכואבות ביותר שהיו באזור אי פעם. המאמר נכתב ערב ראש השנה תשפ"ה, שבועיים לפני ציון יום השנה לאירועי שבעה באוקטובר. מזה זמן רב אנו שרויים בתוך מערבולות של אתגרים מורכבים, שמתפשטים כעת לחזיתות נוספות. לצד הכאב, הולכת וגוברת התחושה כי ההתרחשויות מתרחקות משפיות, והמצב מתואר במקרים רבים כסוריאליסטי, אבסורדי או הזוי. השאלה "איך זה ייתכן?" נשמעת שוב ושוב. אין זו פליאה הנובעת מסקרנות מלאת התפעלות, אלא מכאב עמוק. זהו כאב שמקורו לא רק בסבל המוחשי של התקופה, אלא גם במבוכה ובחוסר האונים שהמציאות הנוכחית מעוררת.
במאמר זה נציע מודל להתמודדות עם הבלבול ולהשגת צלילות שתאפשר לפרום את המורכבות הניצבת בפנינו, לא רק לשם תמיכה בחוסן אישי, אלא גם למען יצירת אפשרויות פעולה חדשות. השילוב בין פיתוחים מתקדמים בתחום חשיבת המערכות לבין תרגולים מנטליים המובילים ליציבות פנימית עמוקה, יכול לשמש תשתית לשפה חדשה ולכלים מועילים שיתרמו להתמודדות מיטיבה ולפעולה אפקטיבית מול אתגרי זמננו.
בעיות נבזיות
אנו חיים בתקופה סוערת ומטלטלת, המאופיינת בבעיות ואתגרים מורכבים, שאין להם פתרון פשוט ובולט לעין. חוויית המורכבות מוכרת היטב לקורא הישראלי, אך התבוננות רחבה יותר תראה שהיא אינה שמורה רק לאזורנו. היבטים דתיים וכלכליים גלובליים משפיעים ללא הכר על אתגרים שהם לכאורה מקומיים, כמו סכסוכים לאומיים ובין־לאומיים. המתח בין שמרנות לליברליזם, המאפיין מדינות רבות במערב ומושפע משלל גורמים ותנאים, הוא דוגמה נוספת לאתגר רב־ממדי.
בעיות אלה מכונות 'בעיות זדוניות' (Wicked Problems). מדובר בבעיות חברתיות סבוכות, שאי אפשר לפשט אותן או להציע להן פתרון פשוט, והעמידות שלהן בפני פתרונות קלים ליישום נחווית כזדונית.
מאפייני הבעיות הזדוניות כוללים:
– הגדרה משתנה: הפתרון תלוי בהגדרת הבעיה, ולהפך.
– ריבוי שחקנים: בבעיה מעורבים שחקנים רבים, שלכל אחד מהם הגדרה משלו לבעיה ותפיסת פתרון שונה, מה שמקשה על יצירת הסכמה רחבה.
– סימפטומים של בעיות אחרות: חלקים מהבעיה הם לעיתים סימפטומים של בעיות אחרות, כך שאי אפשר לטפל בבעיה אחת מבלי לעורר או להחריף בעיות אחרות.
– פתרונות חלקיים: בעיות זדוניות אינן נפתרות לחלוטין; ניתן להתמודד רק עם חלקים מהן. כל פתרון חלקי עשוי לייצר בעיות נוספות.
לדוגמה, התמכרות לסמים קשים היא בעיה זדונית, בעלת היבטים רפואיים, פסיכולוגיים, חברתיים ומשפטיים. היא נובעת מגורמים רבים, כמו גנטיקה, תנאים סביבתיים, בריאות נפשית והשפעות חברתיות. בניסיון לטפל בבעיה מעורבים גורמים רבים – המכור, משפחתו, אנשי מקצוע, שירותי רווחה והמערכת המשפטית, ולכל אחד מהם נקודת מבט אחרת ומטרות שונות. כל ניסיון לפתור את הבעיה יוצר דילמות חדשות: ענישה חמורה עשויה להרתיע, אך גם להוביל לעומס בבתי הכלא ולהגברת הסטיגמה, וכך להקשות על השיקום. גישות מקלות עלולות להיתפס כמתירניות ולעודד שימוש בסמים. טיפול רפואי מועיל לפרט, אך אינו מתמודד עם הגורמים החברתיים. כל פתרון חושף שכבה נוספת של מורכבות ויוצר בעיות חדשות, בדומה להידרה המיתולוגית – מפלצת שכאשר אחד מראשיה נכרת, צווארה מצמיח שני ראשים חדשים במקומו.
בישראל, הבעיות הזדוניות משולבות לכדי 'בעיית־על' מורכבת במיוחד: הסכסוך הלאומי, המתחים בין קבוצות אתניות ודתיות, והמחלוקות בין שמרנים לליברלים הם רק חלק ממרכיביה. כל אחד מהאתגרים הללו מהווה בעיה זדונית בפני עצמה, אך הם גם משפיעים זה על זה ומעצימים זה את זה. תחושת הרוע והפגיעה, המלווה את המורכבות הבלתי פתירה, נובעת מכך שהזדוניות נמצאת במבנה הבעיה עצמה, ולא באנשים המנסים להתמודד איתה. אך לעיתים, חוסר ההבנה הזה מוביל להאשמה של עצמנו או אחרים.
כשלים קוגניטיביים בהכלת הפער
כפי שעולה מחקר מדעי המורכבות ומדעי הקוגניציה, הקושי שלנו להתמודד עם בעיות מורכבות ולתת להן מענה הולם נובע מפער בין אופי המציאות לצורת החשיבה שלנו. העולם המשתנה ללא הרף שופע תהליכים סבוכים וקשרים מורכבים, ולמרות זאת אנו נוטים לחשוב באופן פשטני וישיר, ומדמים שכל תוצאה נובעת מסיבה אחת בלבד, או ממספר מצומצם של סיבות. במקום להכיר בריבוי ההשפעות והכוחות הפועלים על המציאות, אנו מנסים להכניס אותה למסגרות מסודרות ופשוטות, כאילו היא מתנהלת לפי כללים קבועים וברורים.
בעולם שבו יש אין־ספור קשרים וגורמים המשפיעים זה על זה, אנו נוטים לחלק את המציאות לקטגוריות של 'טוב' ו'רע', 'צודק' ו'לא צודק', ולהפעיל חשיבה בינארית של או-או (Either-Or). גישה זו מצמצמת את המורכבות הקיימת, ומונעת מאיתנו לתפוס שהמציאות עשויה להכיל ניגודים ופרדוקסים – גם וגם. חשיבה של 'גם וגם' מאפשרת לראות את ריבוי הפנים של הבעיה, למשל להבין כי ייתכן שיש צדק בדרישות של כל הצדדים בו־זמנית, או כי פתרון מסוים עשוי להועיל בתחום אחד אך לפגוע באחר.
כל כישלון של אחד הניסיונות לפתור בעיות כאלה מגביר את תחושות הייאוש, הפחד והבלבול, ועלול לעורר שנאה וכעס כלפי עצמנו או כלפי אחרים. בבואנו להתמודד עם בעיות מורכבות, עלינו לטפח קוגניציה חדשה ובד בבד לפתח שפה חדשה, שמכירה במורכבות ומעודדת התבוננות רחבה ומעמיקה. מהלכים קוגניטיביים מודעים (השזורים גם בתוך השפה) יוכלו לצמצם את הפער בין המציאות לחשיבה שלנו, ולאפשר גישה מאוזנת ומודעת יותר לאתגרים. הבנה טובה יותר של הבעיות ושל העובדה כי אין פתרונות מיידיים תוביל לאמפתיה וחמלה כלפי כל המעורבים, ותשחרר אותנו מהצורך בהאשמות.
בעצם ההגדרה של בעיה כ'בעיה זדונית', אנו מוותרים על האשליה שאפשר למצוא פתרון קל ומהיר. ההבנה שהמורכבות נמצאת בבעיה עצמה, ולא באנשים המנסים לפתור אותה, מאפשרת לפתח סבלנות וחמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים.
התמודדות באמצעות טיפוח צלילות
כדי להתמודד טוב יותר עם בעיות זדוניות ולהתקרב למציאות בעזרת המודלים המנטליים שלנו, נדרש תהליך מתמשך ואקטיבי של אימון מנטלי לטיפוח צלילות. אנו מציעים שאימון מנטלי זה דורש שילוב בין אימון ביכולות קוגניטיביות מיוחדות לשדרוג החשיבה לבין טיפוח איכויות רגשיות מסוימות.
כדי להתמודד עם בעיות מורכבות, אנו זקוקים ליכולות חשיבה משודרגות, שמאפשרות התבוננות רחבה ומיומנת על המציאות. חשיבת מערכות (Systems Thinking) מאפשרת הבנה מעמיקה של בעיות סבוכות, באמצעות ניתוח המערכת כולה והקשרים בין חלקיה. במקום להתמקד בחלקים בודדים של הבעיה, חשיבת מערכות רואה את התמונה הכוללת ומנסה לזהות את ההשפעות ההדדיות בין מרכיבים שונים. זו אינה רק דרך ניתוח, אלא גם צורת חשיבה שמטרתה לאתר דפוסים חוזרים, לזהות מעגלים של סיבה ותוצאה, ולהבין כיצד שינוי בחלק אחד של המערכת משפיע על חלקים אחרים.
ההתמודדות עם בעיות זדוניות דורשת סבלנות לתהליכים ממושכים, חמלה עצמית ונחישות; זהו מרתון ולא ריצה קצרה. בעיות אלו אינן נפתרות במהירות, ולעיתים פרימת קשר אחד בפקעת החוטים רק חושפת קשרים נוספים, ולעיתים אף מסבכת עוד יותר את הבעיה. למרות הפיתוי הטבעי למשוך בחוטים בכוח, לרוב המשיכה רק תהדק את הקשרים ותחמיר את המצב. כדי לאמץ חשיבת מערכות בצורה מלאה, יש צורך להתמודד גם עם אתגרים רגשיים ואמיתות לא נעימות. אימונים מנטליים עוצמתיים כמו תרגולי מיינדפולנס, חמלה וחמלה עצמית, הם חיוניים כדי לשאת את המתח והכאב שמתלווים לתהליכים אלו. המוכנות להגיע לתובנות לא נוחות לגבי הקבוצה שלנו, או להכיר באחריותנו ליצירת בעיות מורכבות, וההבנה של נקודות מבט אחרות – כולל של מי שפגעו בנו – דורשות אומץ פנימי וכוח מנטלי רב. אימונים מנטליים אלו מאפשרים לנו להחזיק את המתח בין הבנת המערכת לבין ההתמודדות הרגשית הנלווית להבנה זו, וכך לפעול מתוך ראייה מורכבת ועמוקה יותר של המציאות.
באמצעות שילוב בין חשיבת מערכות לכישורי יציבות מנטלית נוכל לזהות נקודות התערבות יעילות, להימנע מפתרונות קצרי טווח שמחמירים את הבעיה בטווח הארוך, ולפתח גישה סבלנית ומאוזנת יותר להתמודדות מתמשכת עם אתגרים זדוניים. יתרה מזו, חשיבת מערכות מאפשרת הרחבה של הפרספקטיבה, ובכך תורמת ליצירת הסכמות רחבות יותר בין קבוצות שונות בנוגע להגדרת הבעיה והפתרונות האפשריים. הרחבת המודלים המנטליים מאפשרת יצירת מודלים משותפים בין פרטים וקבוצות גם מחוץ לקבוצה האישית שלנו, דבר שמוביל לשותפויות חדשות ולפתרונות יצירתיים.
בחלקו השני של מאמר זה נציג מודל חדשני ורלוונטי לחשיבת המערכות. באמצעות מודל DSRP, שפיתחו דרק ולורה קבררה מאוניברסיטת קורנל, נדגים כיצד ניתן להשתמש בארבעה מהלכים קוגניטיביים – הבחנות (Distinctions), מערכות (Systems), יחסים (Relationships) ופרספקטיבות (Perspectives) – להתמודדות עם בעיות מורכבות. נבחן כל אחד מהמרכיבים הללו בעזרת דוגמה של אדם שהתאמן ופיתח איכויות מנטליות עמוקות, ומצליח להפעיל חשיבת מערכות ברמה הגבוהה ביותר, באופן המוביל לאקטיביזם מושכל ולפעולה חברתית מיטיבה.
אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים / טיך נהאת האן
אל תאמרו שאעזוב מחר
משום שאפילו היום עודני מגיע.
התבוננו היטב: אני מגיע בכל שנייה
להיות ניצן על ענף אביב,
להיות ציפור זעירה, כנפיה עודן שבריריות
לומדת לשיר בקיני החדש,
להיות זחל בליבו של פרח,
להיות אבן־חן הנחבאת בסלע.
עודני מגיע, כדי לצחוק ולבכות,
כדי לפחד ולקוות.
המקצב של ליבי הוא לידתם
ומותם של כל הדברים החיים.
אני השפירית המחליפה צורה
על פני הנהר.
ואני הציפור אשר, עם בוא אביב,
מגיעה לאכול את השפירית.
אני הצפרדע השוחה בשמחה
במי הבריכה הצלולים,
ואני נחש העשב הניגש בדממה
ניזון מן הצפרדע.
אני הילד באוגנדה, כולי עור ועצמות,
רגליי דקיקות כמקלות במבוק.
ואני סוחר הנשק,
המוכר נשק קטלני לאוגנדה.
אני הנערה בת השתים־עשרה,
פליטה בסירה קטנה,
המטילה עצמה לתוך האוקיינוס
לאחר שנאנסה בידי שודד ים.
ואני שודד הים,
ליבי עדיין אינו מסוגל
לראות ולאהוב.
אני חבר המפלגה,
שפע של כוח בידיי.
ואני האיש הנדרש לשלם
את "חוב הדמים" לעמי
גוסס לאט במחנה עבודה.
שמחתי היא כמו האביב, כה חמה
שלאורה מלבלבים פרחים בכל קצוות הארץ.
כאבי הוא כנהר של דמעות,
כה עצום שהוא ממלא את ארבעת הימים.
אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים,
כדי שאשמע את כל זעקותיי וכל צחוקי
בה בעת,
כדי שאוכל לראות ששמחתי וכאבי הם אחד.
אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים,
כדי שאתעורר
וכדי שהדלת לליבי תישאר פתוחה,
דלת החמלה.
הנזיר הבודהיסטי טיך נהאת האן נולד בווייטנאם וגדל בתקופה של מלחמות, כיבוש ואלימות קשה. בצעירותו חווה את מלחמת וייטנאם באופן עמוק וכואב, וראה את עמו סובל ממלחמות אכזריות, פליטים בורחים מהרס ומשפחות מתפרקות. הוא עמד בפני דילמות מוסריות קשות, כמו הצורך לבחור בין מעורבות פוליטית למען הפסקת האלימות לבין מחויבותו הדתית והאישית לאי־אלימות. נהאת האן, שנאלץ לעזוב את מולדתו בעקבות פעילותו הפוליטית, מצא את עצמו נאבק בגלות למען הגנה על פליטים וייטנאמים מכל רחבי העולם. הגלות והמאבק עבור עמו, תוך כדי שמירה על עקרונות של חמלה ואי־אלימות, הפכו אותו לאחד ממובילי תנועת השלום והחמלה בעולם, למרות שספג ביקורת מכל הצדדים בגלל עמדותיו הייחודיות.
החיים הקשים שחווה נהאת האן – אובדן, גירוש, מאבק בלתי פוסק למען השלום, וכאב עמוק על הסבל של עמו – עיצבו את תפיסת עולמו המורכבת. בשירו "אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים", הוא מציג שורה של זיווגים בין קורבן ותוקפן – דינמיקה של סבל וכאב שמתגלגלת בין דמויות ומצבים שונים. הוא מבקש מאיתנו לראות את המציאות דרך עיניהן של כל הדמויות המעורבות בסיטואציה, ללא חלוקה דיכוטומית לטובים ורעים, ובכך מזמין אותנו להתבונן במורכבות האנושית, בגורמים ובתנאים שמובילים לסבל ואלימות. הוא מציע לנו לראות את שורשי האלימות והסבל במערכת כולה, ולא רק במעשיהם של פרטים. במקום להסתפק בהאשמת התוקף, הוא מזמין אותנו להבין את המערכת שיצרה אותו, ולפעול לשינוי מהשורש של הגורמים שיצרו את המצב הנורא הזה.
היכולת של טיך נהאת האן להחזיק ראייה רחבה ומורכבת ביחס לבעיות זדוניות היא תוצאה של אימון מתמשך בחשיבת מערכות ובטיפוח איכויות מנטליות. ראייה צלולה זו מאפשרת לו 'חמלה נבונה' – חמלה שאינה רק רגש של רחמים או אמפתיה, אלא מבוססת על הבנה עמוקה של המערכת כולה. חמלה נבונה מחייבת אותו לראות את הכוחות הפוליטיים, החברתיים והאישיים שפועלים במערכת, ולהכיר בכך שכל אחד מהשחקנים מתמודד עם נסיבות מורכבות שקשה לשלוט בהן. במקביל, הוא גם רואה את האחריות האישית של כל פרט בתוך המערכת. חמלה נבונה עשויה לאפשר להוציא מהמערכת את עוקץ הזדוניות והרשעות. כדי להתמודד עם בעיות זדוניות, ראשית עלינו לנטרל את הרכיב הרגשי השלילי, ואז ניתן להתמודד בצלילות עם חלקיהן המורכבים. גישה זו מאפשרת לנו לגשת לבעיה בצורה מווסתת ולא מתוך תגובתיות אוטומטית, וכך להתמודד עם אתגרים באופן מאוזן ושקול יותר. הבנה זו מעניקה לטיך נהאת האן יכולת לגשת לפתרון בעיות מתוך ראייה כוללת של המערכת, ולהציע דרכים לשינוי עמוק ובר־קיימא שמטרתו לעקור את הסבל מהשורש.
חשוב להדגיש שחמלה כזו היא לא הצדקה למעשים רעים כמו אונס או אלימות. היא נועדה להרחיב את ההבנה שלנו, ולהוביל אותנו לשינוי של תנאים מערכתיים ולפעולה להפסקת המצבים שגורמים לאלימות וכאב. היא מצביעה על המורכבות שבמצבים אלה מבלי להיסחף לפסיביות או לאובדן תחושת הצדק. טיך נהאת האן מראה לנו כיצד חמלה יכולה להיות כלי מעשי לשינוי חברתי עמוק, מתוך הכרה באחריותו של כל פרט בתוך המערכת ורצון לשנות את הגורמים שהובילו למעשי העוול מלכתחילה.
הדגמת חשיבת מערכות באמצעות מודל DSRP
כעת נראה כיצד ניתן להשתמש בחשיבת מערכות ובמודל DSRP כדי לפתח ראייה רחבה וצלולה, כזו שמאפשרת לנו לראות את המורכבות והקשרים שהצליח טיך נהאת האן לזהות בשירו. כל אחד מארבעת המרכיבים – הבחנות, מערכות, יחסים ופרספקטיבות – מציע מהלכים קוגניטיביים מודעים להבנה מעמיקה יותר של המציאות, ומסייע לנו להגיב לה באופן מיטיב, תוך שמירה על המורכבות ועל הקשרים בין חלקי המערכת.
נתבונן בשיר, בחלק שבו מסופר על פליטה בת שתים־עשרה, הנערה שלה הקדיש טיך נהאת האן גם פרק בספרו להיות שלום.
הבחנות (Distinctions) – לזהות ולבדל
הבחנה היא פעולה קוגניטיבית שבאמצעותה אנו מפרידים בין אובייקטים, רעיונות ואנשים, ומבדילים בין 'אני' ל'אחר'. זהו תהליך טבעי והכרחי, אך לעיתים – כאשר אינו מתרחש במודע – הוא פשטני מדי, ומוביל לתפיסות דיכוטומיות של 'טוב' ו'רע', 'אנחנו' ו'הם'. אפשר לחשוב על הבחנות כמעין הצבת גדר בין דברים.
בשיר "אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים", טיך נהאת האן מתאר את הנערה הפליטה ואת שודד הים הפוגע. הבחנות ראשוניות מובילות אותנו להזדהות עם הנערה ולדחות את השודד – חלוקה פשטנית לטובים ורעים. אך כאשר נהאת האן כותב "אני שודד הים", הוא מערער על ההבחנה הזו, ומזמין אותנו לראות את המורכבות של כל אחד מהצדדים. הוא מבקש מאיתנו לראות את השודד לא רק כמי שפגע, אלא גם כמי שנפגע בעצמו, עקב נסיבות חייו. הרחבת ההבחנה הזו מאפשרת לנו לראות את ה'גם וגם' – שודד הים פוגע, אך הוא גם קורבן של תנאים קשים. זוהי קריאה להבנה עמוקה יותר של המערכת, הכוללת ראייה של האחרוּת שבתוך העצמי, ושל העצמיות שבתוך האחר. יכולת זו דורשת התמודדות עם רגשות קשים, כמו כעס, פחד ואפילו אשמה, ומצריכה לא רק גמישות מחשבתית, אלא גם גמישות רגשית. הבחנות מורכבות אינן מוחקות את האחריות המוסרית אלא מעמיקות את ההבנה, כך שנוכל לראות את כל הגורמים שהובילו לפעולה.
מילים שרומזות כי מתרחש תהליך של הבחנה (מודע או לא מודע) הן למשל: 'הגדרה', 'זיהוי', 'הבחנה', 'זהות', 'אחרות', 'גבולות', 'דמיון', 'שונות', 'יש/אין', 'זה/זה לא', 'גבול', 'תווית', 'יחידה', 'מידה', 'דיכוטומיה', 'שמות', 'תכונה' ו'מרכיב'. תשומת לב להופעתן של מילים אלו מאפשרת לראות מתי אנו עושים הבחנות, בונים 'גדרות' ויוצרים 'אחרות', ולבדוק האם מהלך זה מתרחש באופן תגובתי ולא מועיל או כחלק מתהליך פרימה מודע ואחראי.
מערכות (Systems) – שלם וחלקיו
בכל מערכת, כל פרט הוא גם חלק משלם גדול יותר, וגם שלם בפני עצמו. כדי להבין את המערכת עלינו להתבונן גם בפרטים וגם בקשרים ביניהם, ולהיות מודעים לאופן שבו כל פרט משפיע על המערכת כולה. חשיבת מערכות מאפשרת לנו להרחיב את זווית הראייה: לעבור מהתרכזות בחלק אחד למבט רחב על השלם, ולהבין כיצד כל חלק פועל ומשפיע על החלקים האחרים.
כאשר אנו שומעים את סיפורה של הנערה, קל להאמין כי המערכת כוללת רק את הנערה ושודד הים – קורבן ותוקפן. אך נהאת האן מזמין אותנו להרחיב את תפיסת המערכת: לראות את שודד הים כחלק מקהילת הפיראטים ואת הנערה כחלק מקהילת הפליטים. ראייה רחבה יותר מביאה בחשבון גם את התנאים החברתיים והפוליטיים שהובילו לפיראטיות ולפליטות עצמן, ואת הגורמים שיצרו את המציאות הקשה הזו. כך, אנו מבינים שהמעשה של השודד הוא חלק ממערכת רחבה בהרבה של עוני, הזנחה ואלימות.
המעבר מ"זום אין" ל"זום אאוט" מאפשר לנו לראות את המציאות בצורה מלאה יותר. התמקדות בנערה מעוררת בנו חמלה ואמפתיה כלפי כאבה וייאושה, אך עלולה להוביל לשנאה עצומה כלפי שודד הים. כאשר אנו רואים את המערכת הרחבה, אנו מבינים כי עלינו לפעול גם לשינוי התנאים שיצרו את הפיראטיות והפליטות.
טיך נהאת האן מדגים כיצד ראייה מערכות מאפשרת לפעול מתוך הבנה רחבה ועמוקה יותר של המציאות, מבלי להסתפק בתגובות רגשיות של כעס ושנאה. הוא קורא לנו להרחיב את החשיבה שלנו ולראות את הקשרים המורכבים בין חלקי המערכת, במטרה להביא לשינוי אמיתי ומהותי.
דוגמאות למילים המעידות על מהלכים קוגניטיביים (מודעים או לא מודעים) הקשורים בזיהוי של שלם/חלקיו יהיו: 'מיון', 'סיווג', 'ארגון', 'מערכת', 'אוסף', 'קבוצה', 'חלקים', 'שלם', 'סדר', 'מבנה', 'היררכיה', 'חלוקה', 'איחוד', 'פירוק', 'ארכיטקטורה', 'מסגרת', 'קטגוריה', 'כינון', 'איחוד', 'מבנה־על', 'שותפות'.
יחסים (Relationships) – פעולה ותגובה
כדי להבין מערכת לעומק, עלינו לראות לא רק את חלקיה אלא גם את היחסים ביניהם – את הקשרים בין פעולה לתגובה שמניעים את המערכת. כל חלק משפיע על חלקים אחרים ומושפע מהם, והיחסים בין החלקים יוצרים את המארג המורכב של המציאות.
במבט ראשון, נדמה כי בסיפור של הנערה ושודד הים הקשר היחיד הוא בין תוקפן וקורבן. אך נהאת האן מזמין אותנו לראות את מכלול היחסים הסובבים אותם: היחסים בין עוני לפשע, בין הזנחה ממשלתית לפיראטיות, ובין מלחמת וייטנאם לגל הפליטים שנמלטו. ההבנה של יחסים אלו מאפשרת לראות שהמעשה של שודד הים הוא חלק ממערכת רחבה של דיכוי, עוני והזנחה, המולידה אלימות וחוסר אונים. כשנקודת המבט שלנו על היחסים במערכת מתרחבת, אנו מבינים שהשודד הוא גם תוצר של דיכוי ופגיעה. אין בהבנה הזו הצדקה למעשיו, אך היא מאפשרת לנו לזהות את הקשר בין הדיכוי שהוא חווה להתנהגות האלימה שלו. ההבנה של הדיכוי והאלימות הללו יכולה להוביל אותנו לפעול לשינוי התנאים שמובילים להתנהגויות כאלה.
היכולת להבין את היחסים החבויים בין חלקי המערכת דורשת מאיתנו לשאול שאלות כמו: מה הוביל את הנערה למצב של פגיעות כזו? אילו תנאים אפשרו לשודד הים להפוך לאלים? שאלות אלו מובילות לראיית המערכת כולה, ולא רק הפעולה של כל דמות בתוכה.
כאשר אנו מבינים שעוולות הן לא מעשים מבודדים, אלא מקורן ביחסים מערכתיים של דיכוי והזנחה, אנו יכולים לבחור לפעול לשינוי המערכת כולה. התבוננות כזו מסייעת לנו להבין את הדינמיקה של המערכת ולזהות נקודות התערבות שבהן נוכל להשפיע על המציאות בצורה עמוקה ומועילה.
דוגמאות למילים המצביעות על מהלכים קוגניטיביים (מודעים ולא מודעים) הקשורים בזיהוי קשרים ויחסים בין חלקי המערכת הן: 'קשר', 'אינטראקציה', 'סיבה ותוצאה', 'הדדיות', 'תלות', 'תגובה', 'משוב', 'זוגיות', 'שותפות', 'חיבור', 'ניתוק', 'השפעה', 'יחס', 'הדהוד', 'יחסי גומלין', 'מגע', 'תיאום', 'פעולה' ו'תגובה'.
פרספקטיבות (Perspectives) – נקודת מבט והשקפה
פרספקטיבה היא אופן ההתבוננות שלנו על המציאות, והיא קובעת כיצד נפרש ונבין מציאות זו ואיזו השקפה נפתח ביחס אליה. נקודת המבט שלנו תמיד תוחמת את מה שאנו רואים ומגדירה את האופן שבו אנו תופסים את המערכת. במערכת מורכבת, שינוי נקודת המבט יכול לשנות את כל התמונה, ולהוביל להבנה עמוקה ולאמפתיה רבה יותר.
טיך נהאת האן מציע לנו להתבונן באותה סיטואציה קשה – הסיפור של הנערה ושודד הים – דרך עיניהן של כל הדמויות המעורבות. נוכל להתבונן דרך עיני הנערה, לראות את הכאב והייאוש שלה; או דרך עיני השודד, ולנסות להבין מה הוביל אותו לאלימות כה נוראה. אפשר גם להתבונן דרך עיני קהילת הפליטים, או אפילו דרך פרספקטיבה היסטורית רחבה עוד יותר, ולהבין כיצד מלחמות לאורך ההיסטוריה יצרו ברחבי העולם את התנאים שהובילו לעצם הפליטות והפיראטיות.
אך המעבר בין פרספקטיבות אינו פשוט. הוא דורש מאיתנו לא רק גמישות קוגניטיבית אלא גם אומץ רגשי – יכולת להתבונן במתרחש דרך עיניהם של אחרים, גם כאשר הם פוגעים בנו. לעיתים, הפרספקטיבות שאנו מתבקשים לאמץ מאיימות על תחושת הביטחון או על הזהות שלנו: אנו נדרשים להבין את המניעים של הפוגע, להכיר בכך שגם הקבוצה שלנו תרמה לבעיה, או לראות את המערכת כולה מזווית שמעמתת אותנו עם אמיתות לא נעימות. ההכרה בפרספקטיבות אלה יכולה לעורר רגשות קשים של כאב, פחד או כעס, אך היא הכרחית להתמודדות ממשית עם בעיות מורכבות.
בשירו, טיך נהאת האן מדגים כיצד, למרות הקושי, התנועה בין פרספקטיבות מאפשרת לנו לקלוט את המורכבות של המציאות מבלי להישאר מוגבלים לזווית אחת. הוא מדגיש שהמפתח לשינוי עמוק הוא היכולת לעבור בין נקודות מבט שונות ולהכיל את המורכבות והכאב שבכל אחת מהן, גם כאשר הן מציבות בפנינו אתגרים רגשיים ומנטליים עצומים.
מילים המעידות על מהלכים קוגניטיביים (מודעים או לא מודעים) הקשורים בבחירת נקודת מבט הן למשל: 'השקפה', 'זווית', 'מבט', 'פרשנות', 'גישה', 'עמדה', 'הקשר', 'נקודת מבט', 'הבנה', 'פרספקטיבה', 'סובייקטיביות', 'אובייקטיביות', 'קונטקסט', 'אמפתיה', 'חמלה', 'פתיחות', 'נקודת ייחוס', 'תודעה'.
סיכום: מחוסן אישי לשינוי חברתי
במאמר זה הדגמנו כיצד פרימה של בעיות מורכבות ואף זדוניות, באמצעות כלים קוגנטיביים מבוססי חשיבת מערכות, בשילוב עם טיפוח יציבות מנטלית־רגשית, תוביל למבט רחב וחומל יותר על המציאות. מבט זה מאפשר לא רק חוסן אישי, אלא גם איחוי קרעים חברתיים ויצירת שיתופי פעולה חדשים. זאת, באמצעות בנייה של מודלים מנטליים משותפים, הגעה להסכמות רחבות על מהות הבעיות ועל הדרכים לפתרונן, ונטרול עוקץ הזדוניות והרשעות מהן, לצד פיתוח סבלנות לתהליכים ארוכי טווח ופתיחות לאפשרויות חדשות. תנאים אלו יאפשרו טוויית קשרים ויחסים חדשים בין מרכיבי המערכת המורכבת שבתוכה אנו חיים, ואלה יוכלו להטות אותה מדינמיקה של הרס וחורבן לדינמיקה של שלום ושגשוג.
לאורך התהליך של יצירת שפה חדשה שתתמוך בקיום חדש, חשוב לבחור במילים שיתמכו בקוגניציה מודעת מבוססת חשיבת מערכות. השפה החדשה הזו אינה רק אמצעי ביטוי, אלא אופן התבוננות על העולם, שמזהה את הקשרים המורכבים בתוך המערכות וביניהן, ומאפשר לקדם שינוי חברתי חיובי.
