על מסורות ודתות/ שוויתי/ הסורג/ המודד הגדול

על מסורות ודתות

לֹא מְשַׁנֶּה מָה אֶעֱשֶׂה

יֵשׁ תָּכְנִית לְכָל בְּחִירָה

הָעוֹלָמוֹת הַמַּקְבִּילִים

קַיָּמִים

 

וַאֲנִי בָּהֶם גּוֹלֵשׁ

וַאֲנִי בָּהֶם חוֹשֵׁשׁ

כְּאִלּוּ זֶה אֲמִתִּי

 

הַכֹּל נוֹסֵעַ

הַכֹּל נוֹגֵעַ

אֵין אַחֵר 

עַכְשָׁו

 

שְׁבִילִים מִתְפַּצְּלִים

שְׁנֵי שְׁבִילִים

אֵינִי יוֹדֵעַ דִּינָם

 

הֵם סָפֵק

הַצֹּמֶת הִיא סָפֵק

וַאֲנִי גּוֹלֵשׁ 

וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ

 

אַתְּ הָלַכְתָּ בַּשְּׁבִיל 

הַשֵּׁנִי

אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי כֻּלִּי

בָּרִאשׁוֹן

 

חָזַרְנוּ לִשְׁבִיל אֶחָד

לֹא יָדַעְנוּ

אִם נִטְהַר הַלֵּב

 

זָכַרְתִּי מָה שֶׁלָּמַדְתִּי

לֹא שׁוֹאֲלִים יַחַד

שׁוֹאֲלִים בְּנִפְרָד

 

כִּי לְכָל אֶחָד

תְּשׁוּבָה

 

שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טְהוֹרִים.

וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טְמֵאִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְמֵאִים.

מִשְׁנָה מַסֶּכֶת טְהָרוֹת ה ה

 

שוויתי

פעם אחת בא סוחר אחד אל החכם וביקש ממנו לדעת הסודות, אמר לו החכם השתוות? ביקש הסוחר לדעת מהי ההשתוות ההיא. שאל את החכם ומהו הדבר הנקרא השתוות? אמר לו החכם האם כשאתה מביט אל המוות שווה לך הדבר אם תמות בעוד שניה או בעוד מאה שנה? האם שווה לך שאינך מפחד ממנו כשם שאינך כוסף אליו? אם לא הגעת לכך לא אוכל ללמדך הסוד.

אמר לו הסוחר כעת למדתי הסוד, וצחק החכם ושתק.

 

הסורג

חִשַּׁלְתִּי מִן הַסּוֹרָג

חַיִּים שֶׁרָאוּי לִחְיוֹת

כָּל פֵּרוּרֵי הָאָבְדָן

הָפְכוּ לְכוֹכְבֵי אוֹר

 

גַּחֶלֶת שֶׁנָּגְעָה עַל שָׂפָה

וְנָהָר עָלָה עַל גְּדוֹת

שָׁטַף וְצָף עַל שָׂדוֹת

כָּל יְבוּלֵי הַמָּחָר

בְּזַעְמוֹ לִגְאוֹת

 

תַּרְבּוּת אַט אַט

נוֹדְדִים מְקַנְּנִים

עַל יוּבַלֵּי מַיִם

יוֹצְרִים קַוִּים

בָּאֲדָמָה

 

בּוֹנִים אֶבֶן עַל אֶבֶן

מַתִּיכִים חֹמֶר

בֶּגֶד לְבוּשִׁים

מְדוּרוֹת

בִּשּׁוּלִים

צִלְצַל וְתֹף

 

בַּלֵּב בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

סוֹעֲרִים הַנְּדוּדִים

וְלַהֶבֶת הַיַּעַר

שָׁבָה לִבְעֹר

 

בִּי בָּךְ בָּנוּ

אֲנַחְנוּ קָמִים לִרְקֹד

קָמִים לִבְכּוֹת

אֶת הַזְּמַן שֶׁאָבַד

אֶת הַחֻרְבָּן שֶׁבַּבַּיִת

הַפֶּגֶר שֶׁמַּזְמִין עַיִט

 

הֵיכָן הַדְּמָמָה

עֵת אַתָּה כִּמְעַט נִטְרָף

הֵיכָן צִוְחַת אֹשֶׁר לוֹחֶשֶׁת

עֵת אַתָּה דּוֹהֵר נִמְלָט

 

המודד הגדול

כָּל בֹּקֶר אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַי לִמְדֹּד קְוַנְטִית אֶת הָעוֹלָם

בָּעֶרֶב אֲנִי מֵכִין עַצְמִי לַעֲצֹם אוֹתָם

לְהִמָּדֵד

 

מִי מוֹדֵד אוֹתִי בְּעֵינָיו?

לִפְעָמִים אֲנִי נִשְׁאָר עֵר

מְנַסֶּה לִמְנֹעַ אֶת הַמְּדִידָה

שֶׁזּוֹחֶלֶת בִּי בּוֹדְדָה

 

אַךְ בַּסּוֹף אֶכָּנַע

בַּסּוֹף זֶה יָבוֹא

כְּמוֹ שֶׁאַתְּ בָּאָה

כְּמוֹ חַרְבּוֹ

 

וּבָרֶגַע

שֶׁמַּסַּע הַחֶרֶב בַּלֵּב

יִנְעַם כַּחֵךְ לוֹחֵךְ טַעַם

אֵדַע כִּי כִּי אֲנִי

בֶּן אַלְמָוֶת

וְחוֹלֵף אֲנִי בָּעוֹלָם