ימים משונים הם אלה, יפתי: מהשירה המודרנית באיראן

פיוס/ אחמד שאמלו

“הִנֵּה הָאוֹקְיָנוֹס: מַעֲמַקִים לְלֹא גְבוּל

מָעוּף וּמְעַרְבֹּלֶת וְגֵאוּת

מִבְּלִי דַּעַת

הִנֵּה הָהָר:

יִפְעָה לְלֹא נוֹעַ

נְסִיקוֹת וּשְׁקִיעוֹת וְקַשִיוּת עֹרֶף

מִבְּלִי דַּעַת

וְאִלּוּ אוֹתִי

בָּרָאתָ אָדָם:

גַּרְגַּר חֲסַר הוֹד

מְקַבֵּץ צֶמֶר וְגֶלְלֵי בְּהֵמוֹת

כְּדֵי לְפָאֵר אֶת שִׁמְךָ בְּשִׁפְלוּת הָרוּחַ

לִרְעֹד מֵאֵימַת מוֹרָאֲךָ

וּלְהֵאָחֵז בְּךָ בּוֹדֵד וְאָבוּד

כְּדֵי שֶׁאַתָּה

בִּשְׁלֵמוּתְךָ תִּהְיֶה

אוֹתִי בָּרָאתָ אָדָם:

נִכְלָם עִם כָּל מְעִידָה שֶׁל הַגּוּף

תּוֹעֶה בִּשְׂדוֹת גִיהִנּוֹם וְנִטְמָן בְּבוֹרוֹת זֶהֲמָה

אוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ לִהְיוֹת עַבְדְּךָ

וּלְהַלֵךְ בְּגַן שֶׁאֵין בּוֹ חֶמְדָּה

בֵּין פְּרָחִים שֶׁל נְיָר

בֶּן תְּמוּתָה בָּרָאתָ אוֹתִי

וְעַל כֵּן לְעוֹלָם לֹא יִמָּצֵא לְךָ רֵעַ

לָשֵׂאת אֶת הַבְּרִית

עַד סוֹפָהּ

אַל תִּתְפָּאֵר

עַל שֶׁאֲנִי הוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה:

לא בִּי תִּהְיֶה תְּהִלָּתְךָ

“אַל תִּטְעֶה בִּקְרִיאָתְךָ!

אֵינְךָ אוֹקְיָנוֹס

הִתְגַּלְמוּת נוֹזְלִית שֶׁל הָאֲפֵלָה שֶׁבִּפְנִים

אֵינְךָ הַר

תַּכְלִיתָהּ שֶׁל נֶקְשׁוּת מְאֻבֶּנֶת

אָדָם הִנְךָ

שְׁכּוֹר מִנְבִיעַת הַתְּבוּנָה

שֶׁטְפָּה אַחַת מִמֶּנָּה

שִׁלְחָה אוֹתְךָ אֶל חידוֹת שְׁחֹרוֹת

הַיֵּשׁוּת

מִתְפָּרֶשֶׁת בְּךָ

נַעֲלָה מֵעַל גֵיהִנּוֹם וְגַן עֵדֶן וְהָרִים וְגִיאָיוֹת

הִלַּת נוֹכְחוּתְךָ

חוֹבֶקֶת אֶת הַיְקוּם

שִׁמְךָ אֲנִי

אַל תְּפָרְשֵׁנִי לַשָּׁוְא !”

הדור שלי/ יע’מא גול רוא’י 

אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים-וְאֵימָה, דּוֹר קָמֵל, דּוֹר מוּבָס

דּוֹר שֶׁכְּמוֹ סוֹקְרָאבּ הַגָּדוֹל, מְלַהַב פִּגְיוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו קָרַס

אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים וּכְאֵב, דּוֹר שֶׁהָאוֹיֵב הִצִית תִּקְווֹתָיו

דּוֹר שֶׁעֵת שָׁכַב בַּעֲרִיסָתוֹ, טִילֵי נ”מ זִמְרוּ בְּאָזְנָיו

דּוֹר שֶׁקָנָה וּמָכַר קֻפּוֹנִים, דּוֹר שֶׁיָּדַע אֶת טַעַם הַבֶּהָלָה

דּוֹר שֶׁצַעַד וְצָעַד בַּכִּכָּר וְשָׁתָה עַד הַסוֹף אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה

דּוֹר שֶׁלֹא הִסְפִיק לְהִתְאַהֵב, שֶׁלָּבּוֹ נִקְרָע שׁוּב וָשׁוּב לִגְזָרִים

דּוֹר שֶׁעוֹנַת נְעוּרָיו הַקְצָרָה שֻׁפְּדָה בְּלַהֵט עַל וַו קַצָבִים

דּוֹר שֶׁלְמִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

שִׁסֵּף לְעַצְמוֹ בִּנְחִישׁוּת אֶת הַגָּרוֹן

מְתּוֹךְ כּוֹבַע הַקְסָמִים שֶׁהֶחֱזִיק

בִּמְקוֹם יוֹנָה עָלָה רַק יָגוֹן

אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים-וּפֶצַע, שֶׁעוֹלָמוֹ נִצְבַּע בְּאָפֹר מְיֻשָׁן

דּוֹר שֶׁקָפָא בְּקֶרֶן רְחוֹב, שֶׁאָבַד בְּתוֹךְ אוֹפִּיוּם וְעָשָׁן

אֲנִי מֵהַדּוֹר שֶׁל אַחֲרֵי שִׁבְעִים וּמָוֶת, שֶׁטָעַם אֶת טַעַם הַשּׁוֹט עַל

הַגַּב

דּוֹר שֶׁכִּלָּה אֶת יָמָיו בַּתּוֹרִים, שֶׁהִרְהִיב לַעֲשׂוֹת חוֹל מִזָּהָב

דּוֹר שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹך … מַזְרֵק מְשֻׁמֶשׁ, דּוֹר שֶׁהִסְכִּין עִם מִשְׁקַל הַכְּבָלִים

דּוֹר שֶׁתָּלָה תִּקְווֹתָיו בְּדַחְלִיל, שֶׁצְעִירָיו נִרְמְסוּ תַּחַת רַגְלֵי חַיָּלִים

דּוֹר שֶׁמָּכַר אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת, הָחֵל מֵעֵינָיו וְעַד הַכְּלָיוֹת

דּוֹר שֶׁמַּמְשִׁיךְ לִבְעֹר לְאִטוֹ גַּם אַחֲרֵי עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת

דּוֹר שֶׁלְמִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

שְׁסֵף לְעַצְמוֹ בִּנְחִישׁוּת אֶת הַגָּרוֹן

מִתּוֹךְ כּוֹבַע הַקְסָמִים שֶׁהֶחֱזִיק

בִּמְקוֹם יוֹנָה עָלָה רַק יָגוֹן

קזבלנקה/ יע’מא גול רוא’י

הִנֵּה אַתְּ כְּבָר הוֹלֶכֶת, הִנֵּה הַחֲלוֹם נִגְמַר

הִנֵּה ‘קָזַבְּלַנְקָה’ שׁוּב מַגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ הַמַּר

אֲנִי בְּתַפְקִיד רָאשִׁי, גַאַוְתָן וְדִכְאוֹנִי

אַתְּ הָאִשָּׁה שֶׁהוֹלֶכֶת עִם הַהוּא בְּתַפְקִיד מִשְׁנִי

וְזוֹ סְצֵנָה דְּרָמָטִית, עִם הַגֶּשֶׁם אוֹ בִּלְעָדָיו

דְּמוּתֵךְ לְאַט זוֹלֶגֶת מִתּוֹךְ אִישׁוֹנֵי עַכְשָׁו

הַמַּצְלֵמָה, בִּתְנוּעָה לֵאָה, נֶעֶלֶמֶת אֶל תּוֹךְ עַצְמָהּ

וּמוֹתִירָה אוֹתִי בְּגֶשֶׁם, עִם צִלִי וְהַדְּמָמָה

אֵלֶּה לֹא דִּמְעוֹת-מִשְׂחָק, אַתְּ הֲרֵי בֶּאֱמֶת הוֹלֶכֶת

גּוֹזֶלֶת אֶת עֵינַיִךְ מִבַּת-דְּמוּתִי הַמִּתְפּוֹרֶרֶת

וְדֶרֶךְ אַחֶרֶת אֵין, כָּכָה הַתַּסְרִיט אוֹמֵר:

אֲנִי נִשְׁאָר פֹּה עִם הָרִיק, וְאַתְּ עִם גֶבֶר אַחֵר

מֵהָרֶגַע שֶׁמַּבָּטֵךְ פִּלַח אֶת מַבָּטִי

הָרוֹמָן הַזּוֹ הָפַךְ לְסֶרֶט תְּעוּדִי

לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁחֵק אֶלָּא אֶת עַצְמי בִּלְבַד

אֶת הַתַּפְקִיד הַיָּחִיד שֶׁל הַשׁוֹטֶה הַמְאֹהָב

הָאוֹסְקָר שֶׁלִי הוּא, זָכִיתִי בּוֹ בִּזְכוּת

אַךְ מָה הַטַעַם אִם הַגָּביּעַ אֵינוֹ אֶלָּא הַבְּדִידוּת

וְזֶה כְּבָר סוֹף הַסֶּרֶט, זֶה נִגְמָר עוֹד רֶגַע קָט

וַעדַיִן אֵין אֲנַחְנוּ, וַעֲדַיִן אֲנִי בְּלִי אַתְּ

וְהִנֵּה אַתְּ כְּבָר הוֹלֶכֶת, הִנֵּה סְצֵנָה אַחֲרוֹנָה

כּוֹתְרוֹת סִיּוּם רָצוֹת, וְלַחַן, בְּיַחַד עִם זוֹ הַמַּנְגִינָה

איה האוניברסיטאות? / מוחמד-רזא עאלי-פיאם

בִּסְתָו שֶׁל אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה

אני זוכר היטב בַּמְהוּמוֹת

על הַקִיר בַּתָּא בְּבֵית הַכֶּלֶא

נִכְתֵב זֶה הַמִּשְׁפָּט בְּאוֹתִיּוֹת תַּמּוֹת:

“דְעוּ כִּי כְּבָר קָרוֹב מְאֹד הַיּוֹם

עֵת נְמַגֵּר אֶת הַשָּׁאהּ וְהַחֲלָאוֹת

בְּחַסְדָּם שֶׁל אֲדוֹנֵינוּ חַכְמֵי הַדָּת

בָּתֵּי הַכֶּלֶא יַהַפְכוּ לְאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת”!

מֵאָז חָלְפוּ עָבְרוּ הַרְבֵּה שָׁנִים

וְלֹא פַּעַם הִרְהַרְתִּי כִּמְהַסֵּס

אָז מֶה עָלָה בְּגוֹרַל הַהַבְטָחוֹת?

וּמָתַי יִתְגַּשֵׁם סוֹף סוֹף אוֹתוֹ הַנֵּס?

עַד אֲשֶׁר נִכְלֵאתִי בְּעַצְמִי

וּמֹחִי הִפְנִים אֶת שֶׁעֵינִי רוֹאוֹת

כְּשֶׁמָלְאוּ הַתָּאִים בְּמַרְצִים וּבִסְטוּדֶנְטִים

הָפְכוּ בָּתִּי הַכֶּלֶא לְאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת!

השירים נבחרו מתוך הספר ׳ימים משונים הם אלה, יפתי: קובץ מהשירה המודרנית באיראן׳, קובץ דו-לשוני פרסי-עברי, פרי בחירתה ותרגומה של אורלי נוי, בהוצאת ׳כתב׳, 2018.