זמן שבור- יומן מלחמה

זמן שבור (יומן מלחמה)

 

באוקטובר 2023 , התחלתי לרשום ולצייר מידי יום. תחילה כאחוז בולמוס, כדי לקיים רצף כלשהו. חלקי מראות,  שאותם עיבדתי בפסטל , פחם,  עט, עיפרון ומחיקות, בדרך כלל על דפים של פנקסי רישום, הצטברו ליומן מתמשך. הפנים האנושיות, הן הססמוגרף שלי. אבל מאז אוקטובר 7, החזרה אל מופעיה של הדמות האנושית להרף עין ולאור האסון נעשתה לי שוות-ערך לחיים. האסון הפך לנו את הארץ ואת העולם. הוא מחק, חיבל, ביתר את הבית, את הגוף ואת הנפש. הזמן עצמו הפך למין הווה מתמשך, בור בולע-כל שריסק את רציפותו של האני. ההימצאות בתוך החור השחור הזה והעבודה מתוכו, בריבוי צורות, פעלו  בשבילי כמו סילוק של שדים ומלאכי חבלה. לעתים זה אִפשר אופק של איחוי. בחלק מהרישומים חיפשתי דמות שרודפת אותי – בת, בן או אח חסר-דמות  — שאני שותף-אחראי לגורלן.  נסיתי להגיע למסוימות של הדמות  – לגעת, לא דרך תבניות קליטה מורגלות, באיזה דבר שאני לא יודע. להגיע באמצעות צורה וצבע למקור של האי-רציונליות. בקיטוע, עצירה, מופעי א-סימטריה והיפוך לא חיפשתי אקספרסיביות, אלא מימוש של תמורות קיצוניות. רגשות שאינם מתכנסים לשֵם מולידים דימוי שעובר מוטציות, מגיח מתוך אינקובציה ממושכת.

כשלושים עבודות מתוך היומנים האלה מוצגות בימים אלה בתערוכה הקבוצתית "שבעה באוקטובר" במוזיאון "אנו"  באוניברסיטת תל-אביב.

_________

דיוקן במשקפיים, 30.9.23

מסומן, 21.9.23

עזה, 27.10.23

האזינו, 31.10.23

עין אחת, 31.10.23

תנים, 31.10.23

בן דמותי, 30.10.23

חיבוק, 20.10.23

לבן בעין, 22.10.23

פני אחיך, 17.11.23

תעלה מבור, 20.11.23

מרחוק, 23.11.23

אדן חלון, 28.11.23

דיוקן עצמי |, 30.11.23 

גשר צר, 4.12.23

בצלם, 2.12.23

סדין לבן, 13.12.23

לימבו, 13.12.23

מקוננת, 15.12.23

פחם, 17.12.23

רעלה, 28.12.23

צללים, 24.12.23

דיוקן עצמי ||, 24.12.23

ראש שוכב, 3.1.24

אל ביתי, 4.1.24

אור, 14.1.24

חצוי, 24.2.24

אסורה, 19.2.24

עכשו!!!, 8.4.24

חתול, 9.6.24

 

פני חיה, 8.7.24

רפיח, אוגוסט 2024 

חוליות, 1.10.24

דמעה, 2.10.24

מבט לאחור, 5.10.24

לא בספר, 5.9.24

בבור, 22.9.24

קורי עכביש, 27.9.24