ההגדה הקיבוצית

מחשבות במילים ובצלילים בין ערב חג הפסח, תשפ"ד לערב חג הסוכות תשפ"ה

מבוא אישי לחג הפסח הקיבוצי – א'

חג הפסח בהתיישבות – במושבים, במושבות ובעיקר בקיבוצים, זכה להפוך למיתוס במהלך שני הדורות בהם עוצב. ראשיתו כפי הנראה בתוספות צנועות לסדר הפסח המסורתי במושבות העלייה הראשונה ובקרב קבוצות של חלוצים צעירים בני העלייה השנייה. בעלייה השנייה ובעיקר בעלייה השלישית החל תהליך מודע ורב השראה של חיפוש אחר חגים ומעדים אשר יתאימו לרוח הדור הצעיר, העולה לארץ מתוך תחושת שליחות עמוקה וחיבור רוחני ומעשי לערכיה של התנועה הציונית, שזה אך קמה וכבר הפכה לתנועה מהפכנית רבת פנים וכיווני חשיבה. מוסיקאים יוצרים, מרביתם חלוצים עמלים ביומיום שלהם, ומקצתם אנשי חינוך בהתיישבות, ביניהם שלום פוסטולסקי בעין חרוד, שהיה כנראה המלחין הראשון שיצר יחד עם חבריו לקבוצה סדר פסח קיבוצי שלם, שכמעט כל לחניו חדשים המה. אליו הצטרפו במהלך השנים יהודה שרת ביגור, דוד זהבי בנען, מתתיהו שלם בבית אלפא ובהמשך ברמת יוחנן, ועוד רבים אחרים, ששמותיהם נשכחו. יוצרים אלה רתמו את כל כוחם היוצר, הן כמלחינים, הן כנגנים, הן כמנצחים והן ככותבי טקסטים או עורכי מסכתות, המבוססות על מקורות החג והמועד של עם ישראל, כדי ליצור "מסורת חדשה". מן הסתם יש בצירוף זה של מסירה וחידוש סוג של סתירה מובנית, ואולי דווקא בהיתוך שני פעלים אלה לכדי מושג חדש, נוכל למצוא את אותה רעננות ואומץ, שאפיינו את בני דורות העליות הראשונות.     

כך או כך, כמה וכמה מלחניהם של כל אלה שהזכרנו וגם של יוצרים בני דורם כמו נחום נרדי, ידידיה אדמון, מרדכי זעירא, שרה לוי תנאי, ברכה צפירה, פועה גרינשפון, עובדיה טוביה ועוד רבים וטובים, התקבלו כחלק מאותה מסורת חדשה, עברו מפה לאוזן, ויצרו את מסורת החג והמועד של הישוב העברי המתחדש בארצו. 

למפעל יוצר קולקטיבי זה, ובמיוחד להגדת הפסח הקיבוצית מוקדשת מצגת זו. אינני מתיימר להציג כאן משנה סדורה, לבטח לא מחקר אקדמי רהוט. חפץ אני לשתף את הקורא-הצופה-המאזין בחוויותיי שלי כבן עיר, אשר הצטרף לקיבוץ קטן בנגב, ונחשף בראשית שנות העשרים של חייו לאותה תרבות קהילתית מיוחדת ומרגשת. לא אוכל להתייחס למשל לסדר הפסח של עין חרוד, או לחגיגות הנוגעות לחגי ספירת העומר ברמת יוחנן, או לעוד ועוד גרסאות קהילתיות של תפילה חדשה, טקס חדש, לחנים מקומיים וכמובן תפאורות, יצירות מחול, מחזות ומסכתות, אשר נוצרו בכל ישוב וישוב ממטולה ועד אילת, או אם תרצו מכפר גלעדי ועד אילות.

מבוא אישי לחג הפסח הקיבוצי – ב' 

אסתפק אם כן במסע אקראי קצר, העובר בכמה נקודות ציון בלתי מייצגות:  כמה לחנים, כמה דברי פיוט ותפילה, אשר הפכו עם השנים לחלק ממני. כחבר קיבוץ בעצמי, העזתי גם לשבץ כמה מהלחנים שלי, אשר חוברו במרוצת השנים לחג הפסח בקיבוץ שלי, שדה בוקר. לחנים אלה כמו מאות לחנים אחרים אשר חוברו במרוצת השנים בעשרות מקהילות הארץ, אינם ידועים כמעט מחוץ לקהילות בהן נוצרו ובהן הן מושרים, גם כיום. ההקלטות שבידינו אינן מקצועיות, ומהוות בעצם עדות אקראית של הפילה הקיבוצית, כפי שהיא מבוצעת הלכה למעשה על ידי חברי הקהילה.  

קראו את מילות ההסבר הספורות, עיינו בתמלילים, הקשיבו ללחנים, והנה באנו כולנו על שכרנו. ומי ייתן ובבוא היום תנוח עליי רוח היוצר ואעלה על הכתב במסודר ובהרחבה את סיפורה של הגדרת הפסח הקיבוצית. 

אני מבקש להקדיש מצגת זו לשתי נשים גיבורות. 

הראשונה, פרופסור  חביבה פדיה תיבדל לחיים ארוכים וטובים, שבזכות יוזמתה הברוכה השתתפתי בכנס המוקדש לחג הפסח באוניברסיטת בן גוריון בנגב. פנייתה אליי כמו פתחה צוהר לתחושת הדחיפות שבוערת בי לספר סיפור שעוד לא סופר בשלמותו. חביבה, היא נביאה של ארץ ישראל המחדשת, הרותמת את סובביה לקיים שיח פנימי, לצאת  למסע אמיץ אל זהותנו התרבותית. נעניתי לאתגר שהציבה לפניי. על כך נתונה לה תודתי. 

השנייה היא ידידת נפשי עדנה סולודר זיכרונה לברכה, אשר הלכה לעולמה לפני בערב יום העצמאות האחרון. עדנה, חברת קיבוץ גשר, הייתה מהמובילות הבולטות של תרבות החג והמועד בהתיישבות, כמו גם של החינוך המוסיקלי והתרבות והאמנות הקיבוצית. מפעל חייה של עדנה עצום ורב השפעה, והיא זכתה בפרס ישראל ביום בו הלכה לעולמה, ביום העצמאות כאמור. כמה סמלי הדבר. עדנה לא זכתה לשמוע את בשורת זכייתה בפרס, ושר החינוך הודיע על כך לאחותה. במותה כמו נשמרה רוחה, הרתומה לחזון הגאולה, אך זהירה מניסוחים גבוהים ויהירים. בחייה כמו במותה ציוותה לנו ביטוי אמיץ, נחישות ודבקות במטרה, וגם צניעות והסתכלות על המציאות נכוחה. 

הנה כי כן – סיפורה של ההגדה הקיבוצית, במילים, בצלילים ובמראות. 

מיכאל וולפה, 

קיבוץ שדה בוקר, 

ערב חג הסוכות תשפ"ה

_________________

שניים משירי האביב, אשר התחבבו במיוחד ומושרים בהרבה ישובים בתחילת הסדר

כי הנה הסתיו עבר שיר השירים, פרק ב', פסוקים י"א-י"ג, לחן: דפנה אילת
נצא השדה שיר השירים, פרק ז' פסוק י"ב, לחן: נעמי שמר      

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבַר,

הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ.

ההגדה הקיבוצית של יהודה שרת (שרתוק) (26 בינואר 1901 – 22 ביוני 1979) היה מלחין, מנצח מקהלות ומחנך ישראלי.

הוא נולד בחרסון (כיום באוקראינה), בן ליעקב שרתוק, מאנשי ביל"ו, שבשנת 1882 עלה לארץ עם העלייה הראשונה אך שב לרוסיה. אחיו הבוגר היה משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל. עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1905, וגדל כילד בכפר הערבי עין סיניא. בהיותו בן אחת עשרה עברה המשפחה לשכונת נווה צדק בתל אביב. יהודה למד בגימנסיה הרצליה ובמקביל למד נגינה בכינור. כתלמיד בגימנסיה ערך עיתון-תלמידים בשם הקובץ.

בשנות העשרים הצטרף שרת ל"פלוגת העבודה" בכפר יחזקאל והקים שם את הרביעייה המוזיקלית הקיבוצית הראשונה. הצטרף לקיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 נשא לאשה את צביה והצטרף לקיבוץ יגור.

בשנת 1929 יצא להשתלמות בגרמניה, וכששב שימש כמורה לזימרה במוסד החינוכי של יגור. בשנת 1947 סיים את לימודיו בקונסרווטוריון הארצישראלי למוזיקה בירושלים, שם למד קומפוזיציה אצל יוסף טל. שרת הלחין שירים רבים והיה שותף ליצירת סדר פסח הקיבוצי, שאומץ לאחר מכן בקיבוצים רבים. נוסח סדר פסח יצא לאור בשנת 1951, ולחניו שלו זיכו אותו באותה שנה בפרס אנגל. בין תלמידיו בקיבוץ היה הפזמונאי יורם טהרלב. בתקופה זו היה שרת קשור בעבודתו המוזיקלית עם טל שאף עיבד מנעימותיו. על יצירתו המוזיקלית של שרת כתב טל:

"… עלה בידו של יהודה לנטוע את מנגינותיו בלב המונים – כמה מבין שיריו זכו לאותו קיום אלמוני בו ייבחנו שירי העם האמיתיים: העם משמרם משום שהוא חש בשירים אלה את חווייתו הנעלמת אשר ברגע של השראה נדירה מצאה את תיקונה ביצירתו של יחיד מחונן… יצירה מגובשת ועזת-מבע, רמה במעלתה הרוחנית והאנושית, אישית בטבעה אך כוללת ברקע החוויתי שבה – יצירה אשר שרשיה נעוצים עמוק בקרקע המוסיקה העממית בעוד שאמרתה מתנשאת מרחק רב על פני האדמה." 

היות שהזכרתי את סדר הפסח שהלחין שלום פוסטולסקי מעין חרוד, ראיתי לנכון להפנות אתכם להקלטת סדר הפסח שחיבר עוד לפני יהודה שרת, בראשית שנות העשרים. גם הלחנים של חבריו, יהודה שרת ודוד זהבי, שכו לעיבודיו ולתפקידי הפסנתר המיוחדים שהשאיר אחריו, ומנוגנים עד היום בעין חרוד מאוחד ובעין חרוד איחוד. הקישור הוא לאתר זמרשת: 

https://www.zemereshet.co.il/m/artist.asp?id=1842  

לצד סדר הפסח של שלום פוסטולסקי מעין חרוד, נחשבת ההגדה של יהודה שרת לאחת ההגדות הראשונות שיצאו לאור והופצו  ברחבי ההתיישבות. הנוסח המעודכן והערוך שלה, כהגדת קיבוץ יגור יצא לאור בתחילת שנות החמישים. חלקים מימנו התקבלו בכל רחבי ההתיישבות של המדינה הצעירה.

מילים וצלילים מתוך ההגדה של יהודה שרת
אשר זכו להדהד במרבית טקסי סדר פסח בהתיישבות

"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב"
שמות פרק י"ג פסוק ד'

מילים וצלילים – מתוך ההגדה של יהודה שרת – המשך:
"זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה
אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם
מִבֵּית עֲבָדִים"
שמות פרק י"ג פסוק ג'

https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=1474

 

מילים וצלילים – מתוך ההגדה של יהודה שרת – המשך:
"מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן,
שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק,
וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם:
"רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית."
מתוך ההגדה המסורתית

 

לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה … לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ב

שירים ששובצו בטקסי חג הפסח בהתיישבות א':
מתתיהו שלם – פנה הגשם (1943). 

פָּנָה הַגֶּשֶׁם,

חָלַף, הָלַךְ לוֹ.

עֲנַן רָקִיעַ

חָלַף, הָלַךְ לוֹ.

פְּנֵי אֲדָמָה

בְּאוֹר חַמָּה

שִׁבֳּלִים זָקְפוּ

רָאשֵׁיהֶן בַּקָּמָה.

בְּנֵי הָרִים זֶה אֶל זֶה

בָּרָמָה יְשׁוֹרֵרוּ

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם,

הֵידָד! הֵידָד!

אָבִיב הַיּוֹם.

 

עֲרוּץ הַנַּחַל

גַּלִּים בּוֹקֵעַ,

הוֹמֶה הַחֹרֶשׁ,

חֶדְוָה שׁוֹפֵעַ,

מוֹרִיק הַנּוֹף:

שָׂדוֹת לָרֹב,

צִבְעוֹנִים עָלוּ

בְּאֹדֶם-חֵן בַּנְּקִיקִים.

בָּעֲמָקִים פִּרְחֵי-נוֹי

זֶה אֶל זֶה יְשׁוֹרֵרוּ:

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם,

הֶאָח! הֶאָח!

אָבִיב הַיּוֹם.

"פנה הגשם", בעיבוד והפקה חדשים של מתי גלעד, דורון טלמון ואמיר זאבי בביצוע של להקת ג'יין בורדו.

שירים ששובצו בטקסי חג הפסח בהתיישבות ב':
פניה ברגשטיין ודוד זהבי – ניגונים (1944-1945). 

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.

גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי

עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,

שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,

נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,

בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

"ניגונים" בביצוע בלתי נשכח של רבי חיים לוק ובניה ברבי, יחד עם מקהלת המרכז לפיוט אשדוד והתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בעיבוד ובניצוח של רפי ביטון.

 

ההגדה הקיבוצית המחודשת בשנות השמונים

אריה בן-גוריון (8 באפריל 1916 – 6 ביוני 1998) היה ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי. בן אחותו של דוד בן-גוריון ואחיו של עמנואל בן-גוריון.

בעבודת החינוך החשיב בן-גוריון את חלקה של המסורת התרבותית, הלאומית והחברתית, וניסה ליצור מסגרות חדשות לתכנים עתיקים ומצטברים. הוא התמיד בשיטתו ללמד את ההיסטוריה של עם ישראל בלב נופי הארץ שבהם התרחשה, במיוחד בעמק יזרעאל, שבו חי ובו ראה את התגשמות הציונות החלוצית. בעבודתו התרבותית הוא חתר לחידוש מסורות היהדות במסגרת החיים החילוניים, וקרא להעמקת הידע והשורשיות של הציבור החילוני בתחומי היהדות, ובניית מסורות תרבותיות חדשות, שיהלמו את חיי הקיבוץ בפרט, ואת החברה החילונית בכלל.

בשיא העשייה התרבותית שלו, בשנות השמונים של המאה העשרים, עסק יחד עם עוד כמה מאנשי התרבות בקיבוצים – אברהם אדרת מאיילת השחר, גדעון אלעד מחצרים, עוזי שביט משדות ים, בלה פלד מאושה, גליה בר-אור מעין חרוד, ומאיר גבעתי מנצר סירני, לצד האומנים גד ויובל אולמן, ואלי מלכיור מאלומות, בעריכתה של הגדה עדכנית להתיישבות.  

פיוטים ששובצו בהגדות חג הפסח בישובים רבים,
ונערכו על ידי אריה בן-גוריון מבית השיטה:

גשם חלף וסתיו עבר / יוסי בן יוסי, המאה השביעית למניינם.  

גֶּשֶׁם חָלַף וּסְתָו עָבַר

וְהַכֹּל בְּעִתּוֹ, וְהַכֹּל בְּעִתּוֹ נוֹצַר

לֵךְ לְשָׁלוֹם, לֵךְ גֶּשֶׁם!

דּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ בְּגִנַּת דּוֹדִים,

בּוֹא, בּוֹא בְּשָׁלוֹם, בּוֹא טַל!

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, בּוֹא טַל!

מֵרֵיחַ מֵימֵיךָ נָשָׂאתָ שֵׁפֶל יָם

וּמָלְאוּ אֲסָמֶיךְ

לֵךְ לְשָׁלוֹם גֶּשֶׁם

נְעִים שְׂמָחוֹת וּפְרִי עֵץ הָדָר

עֵת יְעֻדַּר

בּוֹא, בּוֹא בְּשָׁלוֹם, בּוֹא טַל!

בּוֹא בְּשָׁלוֹם, בּוֹא טַל!

קישור ללחן של מיכאל וולפה, שדה בוקר –
https://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/item?1482

 

פיוטים ששובצו בהגדות חג הפסח בישובים רבים,
ונערכו על ידי אריה בן-גוריון מבית השיטה:

כתנות פסים לבש הגן / אברהם אבן עזרא, המאה השתיים-עשרה למניינם.  

כָּתְנוֹת פַּסִּים / לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה / מִדֵּי דִשְׁאוֹ

וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ / עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן / הֶרְאָה פִלְאוֹ

כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ

אַךְ לִפְנֵיהֶם / שׁוֹשָׁן עָבַר / מֶלֶךְ כִּי עָל / הוּרַם כִּסְאוֹ

יָצָא מִבֵּין / מִשְׁמַר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֵת / בִּגְדֵי כִלְאוֹ

מִי לֹא יִשְׁתֶּה / יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא / יִשָּׂא חֶטְאוֹ.

קישור ללחן של מיכאל וולפה, שדה בוקר –

https://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/item?1485

ועוד משירי האביב, הפעם מילותיו של עמירם קופר, איש קיבוץ ניר עוז, מחטופי עזה של 7.10.23, אשר מת בשביו. עדיין אנו מתפללים לשובם של חבריו, רבים מהם מבוני הארץ, וממנסחי החג והמועד, להם מוקדשת מצגת זו.

שיבולי פז

התפרסם בראשית שנות השישים.
את הלחן חיבר יעקב שגיא מעין השופט.  

שִׁבּוֹלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס

שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים,

עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ

עֳמָרִים.

חֶרְמֶשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ

וְנִשְּׂאוּ מֻנָּפִים.

שִׁבּוֹלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ

שִׁיר חַג.

רַב הַגֹּדֶשׁ

בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע

בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא.

רַב הַגֹּדֶשׁ

בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע

בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת.

כמה מלחני ההגדה המסורתית, שהתקבלו בבתים רבים בישראל והפכו לנכסי צאן ברזל של ההגדה המסורתית. מקור הלחנים בהתיישבות – א'.
הא לחמא עניא מתוך ההגדה המסורתית, בלחן של ידידיה אדמון.                            

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל

כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח

הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל

הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

כמה מלחני ההגדה המסורתית, שהתקבלו בבתים רבים בישראל והפכו לנכסי צאן ברזל של ההגדה המסורתית. מקור הלחנים בהתיישבות – ב'.
בצאת ישראל ממצרים בתהילים, פרק קי"ד, בלחן של ידידיה אדמון

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:

הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:          ּ

הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:

הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:

מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:

הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:

מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:

סוגיה מעניינת נוגעת למקומו של משה רבנו בהגדה.
שער האביב ובמיוחד שער יציאת מצריים בו מוקדש מקום מיוחד לדמותו של משה רבנו הם מהחידושים המשמעותיים בהגדה הקיבוצית. הנה קטע מייצג מן המקרא, כפי שנערך על ידי אריה בן-גוריון.                                  

מתוך ספר שמות, פרק ג':

וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ,
וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.

וַיקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר:

רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.

וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה;

וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

מקום מיוחד יש בהגדה לפואמה של חיים נחמן ביאליק.
תועי מדבר האחרונים, או על פי ראשיתו "קומו תועי מדבר". 

קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;

עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.

רַב־לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים –

קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת־הַשְּׁמָמָה!

אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:

לֵךְ! הַיּוֹם אֶל־אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!

כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,

עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.

הלחן של יהודה שרת – 

הלחן של מיכאל וולפה, שדה בוקר – 

https://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/item?1488 

כמה מהלחנים המסורתיים שנשמרו בהגדה הקיבוצית
פיוטים ושירי שולחן רבים נותרו והושרו בסיום הסדר כמעט בכל הקיבוצים. (אפשר ללחוץ על הלינקים הבאים) 

דיינו

כי לא נאה

קרב יום

אליהו הנביא

חד גדיא

חסל סידור פסח

אחד מי יודע בביצוע להקת נקמת הטרקטור ולהקת בת שבע

אלה הם רק חלק מהפיוטים המסורתיים שנתקבלו.

במהלך שנות התשעים ותחילת המאה העשרים ואחת התקבלו גם פיוטים ומנגינות של עדות שונות ומגוונות, שהוצעו למסכת הסדר על ידי חברי הקהילה. גם שירים חדשים ולחנים חדשים חוברו בכל קהילה, ומסכת הסדר נערכה שוב ושוב, כמעט מידי שנה, מחדש. גם העיבודים השתנו. בחלק מהישובים עברו ממקהלות וכלי תזמורת ללהקת רוק, או לשירה ללא ליווי כלי. כל קהילה ובחירותיה.

ובכל זאת כל מה שהצגתי כאן נשמר, והתוספות הללו משובצות בין אותן אבני הדרך שבמסע הסדר הקיבוצי.

גם בשנת תשפ"ד, על אף הטרגדיה הנוראה שעברו ישובים רבים, התקיימו סדרי הפסח בהתיישבות. אמנם השינויים הגדולים במבנה הקהילות, ובעיקר מאורעות מלחמת ראש השנה נתנו את אותותיהם, ובכל זאת התעקשו חבריהן של קהילות רבות לשמור את המסורת החדשה. היא הייתה לחברי קהילות אלה עוגן של יציבות, של בטחון, של תקווה.
כולנו תקווה שאהובינו אשר בשבי יחזרו, ושנזכה לבשורות טובות, ונחזור להיות כולנו ביחד, כל בני ישראל, יושבי הארץ הזו. נתפלל במילות סיום ההגדה:

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ. זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה, קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה. בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלַיִם הַבְּנוּיָה.

ובינתיים הגיע חג הסוכות, שגם הוא משופע בשירים שחוברו לכבודו בהתיישבות. בקיבוץ שדה בוקר יתכנסו בערב החג מאות מחברי הקהילה ואורחיהן לשירת פסיפס מקומי של פיוטים, אשר הביאו למעגל השירה איש איש מבית אביו. "סוכה ולולב" של יהודי מרוקו" לצד "ופרוס עלינו סוכת שלום" החסידי, "שלומית בונה סוכה" של נעמי שמר לצד "לולב ומיניו" בנוסח של יהודי תוניס.
חשוב לציין שתוכלו למצוא שירי פסח רבים, גם הגדות שלמות, ובכלל שירי חג ומועד, בכתב, בתיעוד מצולם ובהקלטות, הן באתר זמרשת, הן באתר שירה עובדת והן באתרים נוספים.

חג שמח ככל האפשר לכולם. שנזכה לבשורות טובות.