לא נלך אל הים
בְּסִירוֹת פַּח נַפְלִיג בָּאַסְפַלְט,
יְרֵחֵי נֵאוֹן יַתְווּ לָנוּ דֶּרֶךְ
נִצְעַד עַל חוֹפֵי הַמִּדְרֶכֶת,
נִתְעַרְבֵּל בַּכִּכָּרוֹת וְנִפָּלֵט אֶל בִּנְיָנִים רַבֵּי קוֹמָה
וְכָל הַקּוֹמוֹת יִדְמוּ בְּעֵינֵינוּ
וּבְכָל זֹאת לָאַחַת נִקְרָא בַּיִת, לָאַחֶרֶת מִשְׂרָד
וְלֹא נֵלֵךְ אֶל הַיָּם.
נִתָּפֵס בְּחַכּוֹת הַשּׁוּק
נִבְלַע אֶת כָּל פִּתְיוֹנוֹת הָרְחוֹב
נִזְכֹּר אֶת הַדָּגָה שֶׁתִּנָּעֵץ כְּקֶרֶס בִּכְרֵסֵנוּ
עַד נִשְׁפֹּךְ אֶת מֵעֵינוּ בְּבָתֵּי הַשִּׁמּוּשׁ
וְנִרְחַץ בְּמֵימֵי הַגִּיגִית וְהַבְּרֵכוֹת
רֶחֶם מְבֻטֶּנֶת נִבְנֶה לְעַצְמֵנוּ
וְלֹא נֵלֵךְ אֶל הַיָּם
שְׁעוֹנֵי פִּירָאנָה יִנְגְּסוּ בְּפִרְקֵי כַּף הַיָּד
הַמָּסַכִּים יְהַבְהֲבוּ כִּפְּלַנְגְּטוֹנִים מוּל לִוְיָתָן בַּהֲחָפָה
הָעֵינַיִם יִרְאוּ רַק צְדָדִים מְרַצְּדִים עִוְּרוֹת לְכָל מָה שֶׁמּוּלֵנוּ
נִלָּכֵד בְּרֶשֶׁת חֶבְרָתִית
בְּמִשְׁקָפוֹת מְכֻשָּׁפוֹת לַוְיָנִים נִצְלֹל אֶל מְצִיאוּת מְדֻמָּה
רֶחֶם דִּיגִיטָלִית נִצֹּר לְעַצְמֵנוּ
וְלֹא נֵלֵךְ אֶל הַיָּם
שָׁם נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי רַחֲמִים
שָׁם יוֹרְדִים הַמַּיִם, שָׁם בּוֹקַעַת צְעָקָה
שָׁם לַחְלוּחִית נוֹבַעַת בְּחֶשְׁקַת נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה,
שָׁם נִוָּלֵד לַחַיִּים וּבְהֶכְרֵחַ גַּם לַמָּוֶת
לֹא נֵלֵךְ לְשָׁם
___________
מעשה בגעגוע לשפל
בימים ההם גאה הים ולא הגיע השפל. הדייגים שארגנו חייהם סביב הגאות והשפל, ראו בימים ההם את תקופת השפל של זמני העולם ולא ידעו מתי העת לצאת אל הים ומתי העת לשוב.
היו מתגעגעים הרבה אל השפל ומארגנים טקסים ותפילות בבקשה שיבוא. הילדים התגעגעו אל הבריכות הקטנות שנוצרו בנסיגת הים ואל הייצורים החיים שנקלעו שם. הכלבים החלו ליילל בכל יום בשעות שהיו מורגלים בשפל שהותיר להם דייג נח. הנשים התגעגעו אל שוק הדגים שהתהווה על החוף בכל יום מהדגה שהביאו עימם הדייגים בשעת השפל והדייגים התגעגעו אל סדרי עולם.
אמנם השמש עלתה וירדה כסדרה, זרח ושקע הירח, בכל לילה הפציעו כוכבים, תינוקות המשיכו להגיח לעולם, הזקנים עוד חתרו בין עולמות, אך די היה בהפרת הגאות והשפל כדי להוליד בהם כאוס שכמוהו לא ידעו מעולם.
הלכו ונועצו בחכמי הכפר, מה נעשה בשפל שישוב. טיקסו החכמים עצה: ״ הנה הלך חלף השפל ואיתו חלפה גאות, יתאספו כל אנשי הכפר וילקטו את רגעי הגאות של חייהם ויספרו כיצד נהפכו לשפל ואת כל רגעי השפל של חייהם וכיצד הביאו עליהם גאות. את הרגעים כולם נכתוב בספר שאותו נקריב באש. אולי העשן המיתמר יזכיר לים שאלו וגם אלו דברי אלוהים חיים והכל בר חלוף ומתכלה כמו הספר, כמו האש, כמו הים. אולי כך יחוס עלינו הים״ אמרו החכמים ״ויחזיר את השפל לכפרנו, בטרם לא נוכל עוד להכיר בגאות״
עשו אנשי הכפר כאשר דיברו אותם החכמים ולא חזר השפל. בכו הדייגים מרה והתאבלו על הים ועל החוף שלא ידעו עוד שפל ובכו גם על עצמם ולבסוף הסכימו ״סדרי עולם חדשים הגיעו, אלו וגם אלו דברי אלוהים חיים, גם הם יחלפו״.
ולא היה עוד שפל ולא הייתה גאות, אך עוד נותרו החול והים ועוד נותרו הדייגים להתגעגע.
