היום ה-248
נדרשו לי 126 ימים לחזור לחומר. מהו פסל לעומת מציאות שבה מעשי זוועה שוללים מהאדם את זהותו כבן-אנוש? לכאורה, דבר לא השתנה. אותו הר שמתרחק ככל שאני מתקרב, חוזר ועומד בפני כ"ראש" שאני מנסה לתת בו סימנים. אבל מה קורה כשהעולם סביבך נחרב, אסון ממוטט את הבית ותווי הפנים נמחקים? אתה קם. אוכל. ישן. קם. כזאת היא הפעולה בפסל. אני שואל את עצמי "אם זה אדם". השעווה ניגרת ומתקשה, נחרכת וניגרת. בעבודה של הוספה וגריעה, בין חרכי החומר אני מנסה להגיע מחדש לשרידי אנושיות לגעת בממשי. מנסה לפלס נתיב. האם אמצא מענה בגוש השעווה. האם דרך חומר, בכלל, ניתן לגעת באמת?
248 יום אני מתעד, מידי יום ביומו, את התנועה כלפי הראש וממנו אלי ואליכם. מה ששלחתי הוא נקודות עצירה ספורות מתוך אינספור.
צביקה לחמן 7.10.24
______________________
1. ספירת הימים-1, 10.2.24
2. ספירת הימים- 144, 2.7.24
3. ספירת הימים 152, 10.7.24
4. ספירת הימים 158, 16.7.24
5. ספירת הימים 167, 25.7.24
6. ספירת הימים 171, 29.7.24
7. ספירת הימים 177, 4.8.24
8. ספירת הימים 178, 5.8.24
9. ספירת הימים 179, 6.8.24
10. ספירת הימים 193, 20.8.24
11. ספירת הימים 205, 1.9.24
12. ספירת הימים 208, 4.9.24
13. ספירת הימים 221, 17.9.24
14. ספירת הימים 241, 7.10.24
15. ספירת הימים 242, 8.10.24
16. ספירת הימים 248, 10.10.24
17. ספירת הימים 248, 10.10.24
18. ספירת הימים 248, 10.10.24
