וּכְשֶׁאֲנִי אוֹזֵר עֹז לִפְקֹחַ עֵינַיִם בְּצִמְצוּם

*

הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי קָם וְנִהְיָה הִצְטַיֵּר מֵעַצְמוֹ 

הוֹפִיעַ כְּמוֹ פִּסַּת אֹכֵל יְשָׁנָה בֵּין שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת מַדִּיפָה רֵיחַ רַע

הַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי תָּפַשׂ צוּרָה בְּתוֹךְ עַרְפִלִּית זֶה קָרָה 

כְּשֶׁהָאָנִי הַבְּשָׂרִי שֶׁלִּי הִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב אַלְפָסִי כְּשֵׁד דִּבֶּר לְעַצְמוֹ הִתְאַבֵּד 

תִּתְאַבֵּד אֲנָשִׁים נִשְׂרְפוּ חַיִּים, נָשִׁים נֶאֶנְסוּ, אֵבָרִים נִכְרְתוּ, תִּינוֹקוֹת נִטְבְּחוּ,

הוּא קָם וְנִהְיָה הַבַּנְק הִתְקַשֵּׁר בְּלִי הַתְרָאָה הֶחְזֵרֵי חִיּוּבִים חֲרִיגָה מִמִּסְגֶּרֶת הִתְאַבֵּד 

תִּתְאַבֵּד מַשְׁבֵּר עִם הַבַּת הַגְּדוֹלָה עִם הַהוֹרִים הוּא נִרְאָה 

בְּמִקְטורֶן דָּהוּי מְדַבְּרִים עָלָיו יֵשׁ לוֹ רַעֲיוֹנוֹת מְשֻׁגָּעִים כְּתִיבָה מוּזָרָה 

יֵשׁ לוֹ סִפּוּרִים לַאֲנִי הַסִּפְרוּתִי שֶׁלִּי הוּא עָבָר דְּבָרִים

הִנֵּה הוּא כְּבָר מַקְשִׁיב לְשִׂיחוֹת שׁוֹמֵעַ יְרִיּוֹת

חוֹשֵׁשׁ מֵחֲדִירוֹת מַצְמִיחַ וְרִידֵי תָּגִים

קוֹצִין שֶׁל קְנוֹקְנוֹת רוֹשֵׁם לְעַצְמוֹ

מִמָּה אַתָּה כָּל כָּךְ מְפַחֵד אוֹת 

וְעוֹד אוֹת

תִּמְחוק.

*

עֲמֹק בֶּקַע מַעֲשֵׂה הַטֵּרוֹר 

בְּנַפְשִׁי 

אַף שֶׁבַּשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר

לֹא הָיִיתִי בָּעוֹטֵף.

גַּרְזֶן אֶחָד כָּל הַפְּשָׁעִים

שֶׁחֲזִיתִין בְּסִרְטוֹנִים

וְשֶׁלֹּא חֲזִיתִין.

שִׁקְשׁוּק הָאוֹטוֹבּוּס, אֲדִישׁוּת נוֹסְעָיו

לִזְקֵנִים חוֹלִים וְתִינוֹקוֹת, הֲמֻלַּת

הַיּוֹשְׁבִים בַּבָּרִים, בַּמִּסְעָדוֹת, צְפִירָה אֲרֻכָּה,

רַהַב, צְעָקוֹת רִיב בָּרְחוֹב, תְּמִימוּת

שִׁירַת בַּת הַשָּׁלוֹשׁ עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ.

דְּבָרִים הַמַּעֲלִים אֶת כְּאֵבוֹ.

אֵינֶנִּי מֵהִין לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ שְׁבוּרָה וּשְׁחֹרָה 

הַנִּבֶּטֶת מִתּוֹכִי, וְרַק מַרְגִּישׁ

אֶת רְטִיבוּת זִכְרוֹנוֹתַי הַקָּשִׁים,

הַזּוֹלְגִים מִמֶּנָּה. אֵימַת הַטִּילִים בְּשַׁקִּיף א-נִמֵּל,

הַהַקְפָּצָה בְּיַעַר אֹדֶם לְשַׁעֲשׁוּעַ הַקָּצִין,

גַּבָּם הָאָטוּם שֶׁל חֲבֵרַי שֶׁהֶחְלִיטוּ לְנַדּוֹתִי,

שְׁקִיעַת הַטַּנְק בְּבֹץ בְּאֶרֶץ רוֹחֶשֶׁת רַע.

נְחִילִים נְחִילִים סְמִיכִים עַד הַכְּפִילוּת הָרִאשׁוֹנָה בַּיַּלְדוּת

דָּתִי וְלֹא דָּתִי, רָגִישׁ וְלֹא רָגִישׁ, גַּבְרִי

וְנָשִׁי, אָדָם לֹא אָדָם.

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹזֵר עֹז לִפְקֹחַ עֵינַיִם בְּצִמְצוּם

אֲנִי רוֹאֶה צִלָּן שֶׁל צוּרוֹת.

הַתִּקְוָה מְשֻׁלָּשׁ שֶׁקָּדְקֹדָיו זָבִים,

חֹרֵי חֲרוּט הַצִּפִּיָּה כֵּהִים,

גַּלֵּי הָאַהֲבָה תּוֹלְעֵי שִׁלְשׁוּל

קְטוּעִים

וּבַחוּץ יָפָה הַפְּרִיחָה,

וְעִם כָּל מַחְשֶׁבֶת נְקִימָה

הֶחָרִיץ שֶׁנִּפְעַר בִּי הוֹלֵךְ וּמַעֲמִיק,

וְגַם אִם אֲנִי מוֹצֵא כּוֹחַ לְמַלְמֵל “אֲנִי רָאוּי לְחַיִּים”

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְחָשְׁבָהּ.