הרוח נושבת והעין איננה נעצמת
איננה תלויה באוויר אלא נטועה בקרקע, עין יציבה מול הרוחות
היא עומדת כנגד הסערה, אוספת לתוכה שברי חיים, צבעים, מילים וחפצים הרוח מניעה את חלקיה הקטנים, היוצרים מוזיקה ורטט עדין
היא מראה קוסמית: מבט פנימה והחוצה בו־זמנית
״רוח״ היא כאן נשימה, כוח טבע ונשמה קולקטיבי
היא טבעת מתכת גדולה, יציבה בקרקע, Airis שבתוכה שזורים חפצים אסופים, שברי מראות, קטעי טקסטים, חומרי טבע ותעשייה. היא נולדה כדיאלוג עם הנוף ועם יסוד הרוח ככוח טבע, אך מאז 7 באוקטובר היא הפכה לעדות חיה לזיכרון, לטראומה ולמאבק האנושי עם עצמו ועם סביבתו
איננה תלויה באוויר אלא נטועה בקרקעs,עין יציבה מול הרוחות. היא עומדת כנגד הסערה, אוספת לתוכה שברי חיים, צבעים, מילים וחפצים. הרוח מניעה את חלקיה הקטנים, היוצרים מוזיקה ורטט עדין. היא הופכת למראה קוסמית: עין שמביטה החוצה אל האופק ובאותה נשימה פנימה, אל נפש האדם. המילה רוח נוכחת כאן בשני מובניה – כוח טבע ונשמה קולקטיבית והעבודה כולה מבקשת לבחון את רוח הזמן מאז יום שמחת תורה ההוא לפני שנתיים
היצירה מציעה שפה חזותית חדשה להתמודדות עם שנתיים של טראומה וחיפוש תיקון. היא משקפת את המעבר מדיאלוג עם טבע שקט להרמת עיניים מול סערה אנושית, ואת המתח בין יופי לחורבן, בין שבר לתקווה
“כל חיים אמיתיים הם מפגש״, מרטין בובר
עץ חרוט, זכוכית שבורה, חפצים אסופים, חוטי ברזל. כל חומר כאן הוא עדות. כל פרט משיב את האור אחרת.
העבודה היא גוף פיזי של זיכרון.
״הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח״, קהלת א׳.
“שברי חיים הופכים לחלון לנפש״
איננה נושאת דגל פוליטי, אך היא עומדת חד־משמעית מול הכאב והפיצול
היא מזמינה התבוננות באור ובצל מבלי להסתנוור או לברוח טבעת אחת אוספת עדויות שברים, מילים חרוטות, זכוכיות מחזירות אור קריאה לראות את המציאות אחרת, מעבר למחנות, מתוך אחריות ותקווה
שימה
״אדם הוא מקום שמשתקפים בו הדברים״, יונה וולך
״האדם הוא יצור שמרגיש את הרוח נוגעת בו גם כשהיא אינה נושבת״, רוברט מוסיל
“אנחנו חלק מן הרוח, והיא חלק מאיתנו”
“לחשוב פירושו לעמוד במרחק, מבלי לאבד את הקשר״, חנה ארנדט
להגיד את האמת אל מול הכוח
לצאת נגד המלחמה בשעה שהיא מתחוללת
להזדהות עם דמעת העשוקים, עם סבל שנגרם בידי אדם
בשל דעות קדומות, עלילות, רדיפה פוליטית
לכתוב על אהבה ותקווה
על כוחו של היופי בפי משוררי אמת
המספרים את סיפורם ללא מורא וללא משוא פנים
תרבות היא משא ומתן בין דורות
אמנות היא פריצת הגבולות והטלת ספק
אמת היא האומץ לבחון מחדש, לאשר או להתריס
“לראות זה לאחז בסבל מבלי להימלט ממנו״, סימון וייל
״כל חפץ תלוי כאן הוא עדות לזמן״
״לסחוב את העבר כמו שבר, לא כקישוט״ וולטר בנימין
״נר אדם נשמתו, חופש כל חדרי בטן״, משלי כ,’ כ“ז
