צבע אדום, טריפטיך
העבודות נוצרו במשך השנה השנייה למלחמת השבעה באוקטובר והסתיימו ערב חג החירות הגזולה. המהלך החל בציור פיגורטיבי של צמח עם פרח אדום-כתום שצילמתי יוצא אל מחוץ לגדר של בית יד לבנים בירושלים ומשתרך על הרקע האפור של אספלט החנייה. אליו התווספו הציפור והדמות, מביטות לעבר הרִִיק הצהוב בחלק השלישי של הטריפטיך. האלמנטים שעל גבי הציור הם חלקי מתכת שנאספו במשך שנים רבות בשיטוטים באתרי בנייה, בחצרות אחוריות, במוסכים ובאתרי טיולים בטבע, מתוך משיכה לחפצים העזובים, החלודים והמעוותים שהזמן נתן בהם את אותותיו והטביע בהם אישיות חדשה. הם המתינו בארגז כחומר גלם לעבודה ביצירה מבלי שידעתי באיזה הקשר ידברו שפה חדשה. עד שהעבודה הנוכחית ביקשה את נוכחותם של חוטי התייל, דיסקיות המתכת וקופסת השימורים המעוכה. “צבע אדום” (שנוכחותו הפיזית מרומזת אבל הוא משתלט על הנפש גם מבלי להיראות), צהוב חטופים, סורגי כלובים ומאפל צלמות בבור תחתיות נוצרו מתת המודע והתחוורו לי כשהחלו להישמע עדויות החטופים השבים מן השאול. כל זאת מבלי לוותר על האפשרות של “אסירי התקווה” ותקוות האסירים לראות מבעד לצהוב ים ושמיים מתגלים מתוך החפץ המעוות בחייו החדשים.
בענווה אניח כאן את ההקשר ליצירתו של הצייר הגדול מרדכי ארדון שעבודותיו מהדהדות בי תמיד, אך במקרה זה באופן בלתי מוסבר הקשר החזותי והסמלי אליו עלה מתת ההכרה כשסיימתי את העבודה ורק אז ראיתי לנגד עיניי את הטריפטיך שלו, “בשערי ירושלים”.
תודתי לצייר תומר אמיר, בוגר ה-Jerusalem Studio School, שזכיתי ללמוד ממנו ולשוחח איתו.
