מיצג לציון 7 באוקטובר
דוממות, קרועות, שרופות ומעוותות, כקברי אחים, כערמות גופות הנספים בשואה,
כך נדמו לי שלדי מכוניות הנרצחים, שריד טרי לזוועה שהכתה בכולנו בעוטף עזה.
החוויה האישית הקשה שכל אחד מאיתנו חווה בשנה זו עולה על כל דמיון. הכאב שבאובדן האמון בצלם האדם, אובדן התקווה והשאלות העולות בכולנו קשים מנשוא.
לפני שלוש שנים חוויתי טראומה אישית קשה, אשר השאירה אותי המום וכואב והולידה עבודות חימר בהן האסתטיקה והפגיעה, החדירה והכאב שלובים זה בזה.
טבח השבעה באוקטובר והקרע בעם הדהד את הטראומה האישית והפך אותה ללאומית, אחיי על דרך אחר, כאילו לא גדלנו באותו בית, באותה ארץ, לאור אותם ערכים.
אך מעל לגופות המכוניות השרופות שמיים כחולים, ולמרגלותן – פרח יחיד.
הציור 2.7 על 8 מטר, עפר, אפר ואקריליק על נייר. עבודות קרמיקה על אובניים גלזורה ושריפת בור עשן.
מוזיקה מקורית של לשם בן דוד עם קולות וצלילים מאירועי ה 7 באוקטובר.
