מדינת ישראל היא מדינה ללא חוקה, ויציבותה הושגה מראשית תקומתה באמצעות הסדרי סטטוס קוו: איזון הדדי בין צרכים, ערכים וזכויות של מגזרים שונים. הצעות חפוזות ומואצות לחוקי יסוד מבקשות לקבע חוקים במעמד מעין־חוקתי.

אין עוררין על כך שלימוד התורה הוא ערך בעל חשיבות עליונה במורשת העם היהודי. אולם במקרה הזה, המטרה היא לעגן פרקטיקת לימוד סקטוריאלית באופן חוקתי, כדי לקבוע שלומדי התורה אינם משתמטים מחובתם אלא מבצעים “שירות משמעותי” השווה בערכו להגנה הפיזית על המדינה.

כך סקטורים שונים ניגשים לערכי היסוד של ההיסטוריה והדת היהודית, ומזרימים אותם אל תוך הגדרה מחודשת של זהות המדינה. במקרה הזה – כדי להנציח חוסר שוויון קיצוני בנטל הכלכלי והביטחוני בין המגזרים השונים בחברה. זאת במקום לאפשר הליך הדרגתי, מתון ואחראי של משא ומתן בין נציגי הציבור החרדי לבין נציגי מגזרים אחרים.

הרי ברור שישנם פתרונות רבים שכבר הוצעו, כדי שגם הציבור החרדי יוכל לתרום למדינה; וברור גם שלא כל הציבור הזה לומד תורה מבוקר עד ערב. מאמץ רב הושקע במשך השנים בגיבוש פתרונות חלופיים, ואילו ההאצה של חוק יסוד אינה מכבדת אף אחד מן המגזרים המעורבים.

במקביל נמשכות הפגנות רחבות, שאינן בוחלות לעיתים גם במעשי אלימות. המרחב הישראלי ספוג בהחצנה של אלימות, ובתחושה הולכת וגוברת שלפיה השתוללות היא צורה לגיטימית של התנגדות אזרחית. הקוד האתי של כוחות המשטרה מעורפל אולם קשה לייצבו במדינה שבה חל בלבול כה עמוק ביחס בין רשויותיה וכירסום עמוק בתשתיותיה הדמוקרטיות.

ובעולם – אסונות ותנודות גדולות, המשקפים עד כמה הערעור האקולוגי כבר כאן: אסון טבע כבד בוונצואלה ובעקבותיו אלפי בני אדם נעדרים, וגל חום קיצוני באירופה, שגבה את חייהם של מאות.

ואנחנו עדיין מנסים להבין את משמעות חתימת ההסכם בין איראן לארצות הברית, בתוך אירוע שלכאורה נחתם – אך למעשה עודו מתגלגל במוקדים שונים (כגון התקפת הספינה ליד עומאן והדימום הקשה הנמשך בלבנון). באיזה פרק בסיפור ההולך ומתגלגל אנו נמצאים?

המלחמה הישירה בין ארה”ב, ישראל ואיראן החלה בפברואר 2026 וכללה תקיפות הדדיות נרחבות. תחת תיווך בינלאומי, ארה”ב ואיראן חתמו לפני כשבועיים על הסכם ביניים המשהה את הלחימה כדי לאפשר משא ומתן בן 60 יום עד להשגת הסכם קבע מקיף.

ב-19 ביוני, נשיא ארה”ב דונלד טראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשקיאן חתמו על מזכר הבנות והסכם ביניים המורה על הפסקת אש מיידית. ההסכם נועד לעצור את הלחימה בכל החזיתות, להסיר חלק מהסנקציות, ולפתוח מחדש את מצר הורמוז למעבר סחורות ונפט. מעתה ועד אוגוסט אמור להתנהל משא ומתן אינטנסיבי בין ארה”ב לאיראן כדי להסדיר סוגיות ליבה, ולהגיע להסכם קבע. ההסכם אמור להבטיח שלום ויציבות אזורית ארוכת טווח, לקבוע מתווה קבוע לפיקוח על תוכנית הגרעין האיראנית, ולהסדיר סופית את הסנקציות הכלכליות.

זוהי המסגרת הבינלאומית והאיזורית להסכם. פרשנים שונים מזהירים שההסכם כולל דרישות מורכבות ועלול להיות שברירי, שכן הוא חסר סעיפים המטילים עונשים ברורים במקרה של הפרות מצד איראן. הסכם הביניים הנוכחי מייצר “רגיעה על תנאי” המפחיתה סיכונים מיידיים, אך מותירה את המוקדים האזוריים במצב פגיע ושברירי. ברמה גלובלית כלכלית פתיחת מצרי הורמוז מהווה זרז להתאוששות השווקים. הפסקת האש מאלצת את איראן לרסן את שלוחותיה ובראשן כרגע חיזבאללה אך המשך הלחימה מצד ישראל בלבנון יכול לייצר נתק בין התחייבויות איראן לבין המתרחש בשטח ונסיגת ישראל מלבנון החלה להתבצע אם באופן מוצהר ואם בפרופיל נמוך.

האם יש סיכוי שמדינת ישראל תצליח ותשכיל בתוך כך להמשיך לחתור ולקדם הסכמים מול ממשלת לבנון? ידיה כבולות מלהילחם אך לא מיוזמות להסכמי והסדרי שלום ובטחון.

המונדיאל המתנהל בימים אלה מהווה מראה שכנגד לאירועים הגלובליים ליחסים קולוניאליים ופוסטקולוניאליים ומעורר שאלות מדוע בני אנוש אינם מפנים את כל המרץ הלאומי שלהם לתחום השעשוע גם זו יכולה להיות סוג של אוטופיה: האיש תחת תאנתו יקרא לאיש תחת גפנו ובמקום לעקור זה לזה את עינו ולשלח בו כדור ירייה נשמע את השדרן זועק: גול.