הטיפול בטראומה עבר שינויים רבים בשנים האחרונות, כאשר גישות מבוססות מיינדפולנס צוברות פופולריות הולכת וגוברת בתחום זה. עם זאת, קיימת ביקורת רבה הן בקהילה המדעית, הן בקהילה הבודהיסטית שממנה צמח תחום המיינדפולנס, והן בקרב מטופלים ואנשי מקצוע על כך שתכניות רבות מתמקדות בעיקר בהיבטים קוגניטיביים של מיינדפולנס כגון שיפור קשב וריכוז, מתעלמות מהשורשים האתיים והחברתיים העמוקים של פרקטיקות מדיטטיביות ואינן מתייחסות להיבטים המעשיים הרלוונטיים לחיים עצמם. לפיכך עלה צורך בפיתוח תכניות התערבות חדשות המשלבות באופן אינטגרטיבי מיינדפולנס ועקרונות מוסריים. במאמר זה אדון בצרכים אלה ואציג כמה מן התכניות החדשניות המשלבות בין מיינדפולנס ומוסר. שילוב זה עשוי לשמש בסיס טוב לסיוע בצמיחה במצבים של התמודדות ממושכת עם טראומה. המאמר דן בפוטנציאל הטמון בשילוב מוסר ומדיטציה בטיפול בטראומה ומתמקד באופן שבו גישה משולבת זו יכולה לתמוך בהחלמה מטראומה ובצמיחה מפוסט-טראומה בקרב הציבור בישראל.
חלקו הראשון של המאמר עניינו רקע תיאורטי הקושר בין מיינדפולנס ומוסר. בהמשך מוצגות דוגמאות להתערבויות המשלבות מיינדפולנס ומוסר, תוך סקירת מחקרים הבוחנים את יעילותן. לאחר מכן נידונות ההשלכות המעשיות של גישה טיפולית משולבת זו, תוך התייחסות לריפוי מצבים פוסט-טראומתיים בהקשר הישראלי העכשווי. לבסוף מוצעים כיוונים עתידיים למחקר ולפיתוח שיטת התערבות בתחום המבטיח הזה. מטרת המאמר היא להציג את הפוטנציאל הייחודי הטמון בשילוב מיינדפולנס ומוסר (גישה אתית) בטיפול בטראומה ולעודד פיתוח מחקרי וקליני נוסף בכיוון זה. זאת מתוך אמונה כי גישה טיפולית הוליסטית ומקיפה זו תוכל לזקק תרומה משמעותית להחלמה ולצמיחה של המתמודדים עם טראומה על רקע המציאות המורכבת בישראל.
מבוא: התערבויות מבוססות מיינדפולנס בגל השלישי של הפסיכותרפיה הקוגניטיבית-התנהגותית
מיינדפולנס, כפי שהוגדר באלפי מחקרים בעשורים האחרונים, הוא השם שניתן למצב מודעות הנובע מהתבוננות עצמית לא שיפוטית ברגע הנוכחי (Fatemi, 2018). תרגול של מודעות זו מפתח תהליך קוגניטיבי המאפשר לעבד מידע בצורה שונה מתהליך העיבוד הקוגניטיבי הרגיל, זה של ברירת המחדל, מטפח גמישות קוגניטיבית מחשבתית, רעיונית, רגשית ויצירתית, ומשפר את היכולת להתבונן באופן אובייקטיבי יותר על המציאות. תרגול מיינדפולנס מעודד שינוי בפרספקטיבה ומקדם ויסות עצמי ומודעות עצמית תוך שיפור היחסים עם תכני תודעה מגוונים ואפשרות להטבת הרגשות העולים מולם (Brown et al. 2015). חוקרים מדגישים את תפקיד המיינדפולנס בשיפור הגמישות התודעתית וההתנהגותית, ומחקרים רבים מקשרים מיינדפולנס למטא-קוגניציה, היינו להתבוננות עצמית על דפוסי ההכרה המאפשרת לאנשים לנתח את התהליכים הקוגניטיביים שלהם, לזהות דפוסים המובילים לסבל ולעזור בריפוי (O'Leary & Sloutsky, 2019). בסופו של דבר, כאשר מיינדפולנס מתורגל נכון, הוא משמש כתרגול טרנספורמטיבי, המסייע לאנשים לטפח גישה קשובה ואינטגרטיבית יותר למציאות הפנימית והחיצונית שלהם.
התערבויות מבוססות מיינדפולנס מתמקדות בטיפוח מודעות קשובה, הכוללת התבוננות בעצמי ובחוויות ברגע הנוכחי תוך שחרור מהתמקדות בעבר או בציפיות עתידיות. מיינדפולנס היא אפוא פרקטיקה המערבת קשב ומודעות עם עיבוד קוגניטיבי שונה מהמצב הרגיל ביום-יום, כך שמתרגל מנוסה מסוגל לבחור בין קשת רחבה יותר של רגשות ודרכי עיבוד לאותה החוויה שיעבור אדם שאינו מתרגל, ולאפשר לעצמו (ואולי גם לסביבתו) חוויה שלמה יותר, מציאותית יותר, מיטיבה ופחות מונעת מחרדות, שככל שמתרגלים אותה יותר כך משנים את המערך התודעתי היומיומי לכיוון מיטיב יותר. מיינדפולנס הינו מצב תודעה, מצב של התבוננות ערה לא שיפוטית, וגם שיטה לשינוי ולהגמשת התודעה הפועלת בין היתר על הפניית הקשב, על תוכן המחשבות ואופן ההתייחסות אליהן, על היכולת להכיל מחשבות ורגשות נעימים ולא-נעימים, על תשומת הלב אל העצמי והיחס לעצמי (ובתוך כך גם אופן ההתבוננות וההמשגה לגבי העבר, הרגשות בזמן הווה, הנרטיבים על אודות העצמי והמציאות), ועל היחס לאנשים אחרים, לטבע ולעולם. ככל שמתרגלים מיינדפולנס יותר, כך נרכשות תכונותיו בתודעה של המתרגלים. המחקרים מצביעים על כך ששיטות אלה יכולות להשפיע באופן משמעותי על תפקודים ניהוליים וּויסות עצמי ורגשי ולהוביל לשיפור בריאות הנפש באוכלוסיות שונות.
אחת התוכניות הבולטות המבוססות על מיינדפולנס היא תוכנית להפחתת מתחים המבוססת מיינדפולנס (MBSR – Mindfulness Based Stress Reduction) שפותחה על ידי ד"ר ג'ון קבט-צין בסוף שנות השבעים. MBSR, שהופעלה לראשונה במרכז הרפואי של אוניברסיטת מסצ'וסטס, התרחבה החל משנת 1979 מוצעת במרכזי בריאות שונים בעולם המערבי, במוסדות אקדמיים, בתי ספר, ארגונים ציבורים ופרטיים ובתי כלא ועוד. השיטה זוכה להכרה רחבה כמסייעת בתחום בריאות הנפש ובריאות הגוף, היא משתלבת במגוון תחומים שמטרתם לשפר את איכות החיים, ומשמשת כגישה משלימה גם עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפולים מסורתיים (Crane et al., 2017). ספרו זה של ג'ון קבט-צין, Full Catastrophe Living הוא מקור השראה ובסיס לפרויקטים מחקריים רבים הבוחנים את יעילותה של התוכנית בריפוי ובהתמודדות עם מצבים בריאותיים ונפשיים מגוונים ובפרט עם כאבים כרוניים Kabat-Zinn, Lipworth, & Burney, 1985; Kabat-Zinn, 1982)), פיברומיאלגיה Kaplan, Goldenberg, & Galvin-Nadeau, 1993)), דיכאון (Teasdale et al, 2000), הפרעות חרדה (Miller, Fletcher, & Kabat-Zinn, 1995), אכילה כפייתית Kristeller, & Hallett, 1999)), שימוש כפייתי בסמים ובאלכוהול Witkiewitz,, Marlatt, & Walker, 2005)), מחלות הסרטן (Ledesma, & Kumano, 2009), וכן בפגיעות נוירולוגיות טראומתיות Richardson, et al., 2003)). קורס MBSR בסיסי מורכב בדרך כלל מתשעה מפגשים שבועיים הכוללים תרגילי מדיטציה שונים ומדגיש ערכים וגישות שונות לעצמי כגון סבלנות, קבלה והתבוננות מודעת.
תוכניות מבוססות מיינדפולנס התפתחו בהמשך ונבדקו אמפירית בתחומי הפסיכולוגיה, הרפואה, הבריאות והחינוך. תוכניות אלה כוללות בין היתר:
Acceptance and Acceptance and Mindful Based Cognitive Therapy (Segal, Williams, & Teasdale, 2002), Commitment Therapy Hayes, Strosahl, & Wilson 2011)) Compassion Focused Therapy Gilbert, 2009), Dialectical Behavioral Therapy (Neff, & Germer, 2013), Mindful Self Compassion (Seligman, & Csikszentmihalyi, 2000)
התפתחויות אלה הן חלק מהגל השלישי של שיטות פסיכותרפיות מבוססות מחקר, כאשר הגל הראשון הוא טיפול התנהגותי והגל השני הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בגישות הגל השלישי מושם דגש רב בשינוי היחסים עם חוויות פנימיות כגון מחשבות, רגשות, זיכרונות ותחושות פיזיות, ולא בשינוי התוכן של חוויות אלו או בניסיון לשלוט בהן. הנחת היסוד של התוכניות מבוססות מיינדפולנס היא אפוא ללמד את המשתתפים בהן להפנות קשב ותשומת לב לחוויותיהם ולעולמם הפנימי בצורה מודעת, מקבלת ומושכלת, וזאת לא רק במהלך טיפול או תרגול אלא גם תוך כדי פעילויות יומיומיות. התערבויות מבוססות מיינדפולנס כוללות לימוד של תהליכים לפיתוח גמישות קוגניטיבית, ובפרט דיפוזיה קוגניטיבית, קבלה, קשר עם הרגע הנוכחי והתבוננות (Hayes, et al., 2006).
הדור הבא של התערבויות מבוססות מיינדפולנס
מיינדפולנס מערבי מיושם כיום במגוון רחב של שיטות תרגול. הרבה שיטות, כגון השיטות שפירטתי לעיל שרובן פסיכולוגיות אך מופעלות גם בחינוך, בבריאות הציבור וכן הלאה. עם זאת, הן מצד הקהילה המחקרית בתחומי הפסיכולוגיה וחינוך והן מצד המטופלים, ניכר שיש צורך בפיתוח שיטה להפחתת המצוקה, המתח והסבל בחיי הפרט באופן התואם את מכלול החיים. מעבר לשאלות באשר לייעוד של תרגול מיינדפולנס, בין אם לשם שחרור מוחלט מסבל, ייעודו במקור הבודהיסטי, ובין אם לשם שחרור "טוב דיו" מסטרס ושיפור הבריאות הנפשית, הייעוד שהתפתח במערב, ברור שעם הצטרפותו לגל השלישי של הפסיכולוגיה המערבית, על תרגול המיינדפולנס לתת מענה לאספקטים שונים של מכאובי הנפש וליכולת לנהל חיים משמעותיים ומספקים. התערבויות נוכחיות מבוססות מיינדפולנס עוסקות בעיקר במימדים התודעתיים הקשורים באופנים שבהם הפרט קשוב לעצמו ולעולמו הפנימי, אך אינן מתייחסות ברצינות הראויה לפעילויות חברתיות ולנגזר מהן. הווה אומר, או משמע, התרגול הקיים כיום במערב אינו מביא בחשבון עיסוק בפונקציות אנושיות חשובות כגון זיכרון, יכולת הערכה, היגיון, דמיון, קבלת החלטות, יחסים בין אישיים, וביצוע פעולות בעולם שמעבר לתודעתו הפרטית של המתרגל. שהרי כל מי שמתרגל מיינדפולנס צריך להעריך את תכונותיו הנפשיות, את כוונות מעשיו, לערוך שיפוטים ולהיות מעורב בפעילויות חברתיות ותכליתיות, וכיום אין לכך מענה מספק בתרגול מיינדפולנס מערבי(Monteiro, Compson, & Musten, 2017) .
האתיקה במודלים עכשוויים של התערבויות מבוססות מיינדפולנס
במאמר שפרסמו גרינברג ומיטרה הועלו חששות כבדים באשר למקומה של האתיקה בתרגום התרבותי של השימוש במיינדפולנס ושל תרגולי מדיטציה במערב, Greenberg, & Mitra, 2015) ). גרינברג ומיטרה תופסים את המונח מיינדפולנס באופן רחב יותר מאשר בהגדרתו המערבית – ככזה הכולל דיבור מוסרי ופעולה מוסרית. הגדרה זו דורשת מעבר מתרגום המונח מיינדפולנס למונח מודעות נכונה – מעבר להגדרה הבסיסית שמדברת על פיתוח מודעות מכוונת נטולת שיפוטיות – באמצעות שילוב בסיס מוסרי הכולל פעילות נכונה בעולם, מערכת ערכים ומערכות יחסים. הכותבים גם מציעים להתחיל לנסח עקרונות וקריטריונים להתוויית גבול ברור בין "מיינדפולנס" לבין "מיינדפולנס נכון" (Wholesome) בהתערבויות מערביות, וליצירת פיגומים למסגרת עבודה אתית בתוך התערבויות מבוססות מיינדפולנס הרלוונטיים לתחומי חיים שונים בנוסף לפסיכולוגיה, כגון חינוך והתנהלות חברתית פוליטית וכלכלית. כיום ההולכות ומתפתחות תוכניות מבוססות מיינדפולנס המספקות מענה לאוכלוסיות שונות עם קשיים מגוונים ומסוגלות לתת מזור בחינוך הציבור ליצירת פתרונות לבעיות חברתיות, פוליטיות ואקלימיות גלובליות (Kabat-Zinn, 2019).
לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שתנועת המיינדפולנס המערבית מהווה חלק ממנה, מצבור של דפוסי תודעה ויחסי תגובה ופעולה מנהלים את הנפש מאחורי הקלעים. כל התפישות וההכללות לגבי העצמי המבוססות על ניסיון העבר מנחות את האופן בו אנחנו מעבדים מידע והינן מאורגנות לכדי סכמות היוצרות את מושג העצמי (2011 Carver, & Scheier,). וכך, מצבור ההתנהגויות ואופני התפיסה משרישים את עצמם בעצמי באופן אוטומטי וחסר מודעות וממשיכים להניע אורח חיים הכולל פרשנויות מכאיבות על העצמי והעולם, ובהתאם לכך גם התנהגות גסה יותר. ואמנם, תוך כדי אימוץ תשומת לב מתבוננת כמתורגל במדיטציית מיינדפולנס, מתרחש שחרור מהיאחזות בתכני התודעה הללו, וככל שמצב זה מעמיק השחרור הולך וגובר כך שברגעים של מדיטציה מתרחש תהליך שנקרא דה-אוטומיזציה.
את המושג דה-אוטומיזציה טבעו ברמן וגיל (Gill, 1959 & Brenman). מדובר בתהליך הפוך לתהליך האוטומיזציה – הטמעת מנגננוני פעולה וחשיבה כאוטומטיים במערכת הפסיכו-פיזית. תהליך האוטומטיזציה כשלעצמו לא נתפס דווקא כשלילי, אך לפי תיאוריה זו היחיד נשלט על-ידי מנגנונים אוטומטיים הכוללים מעט מאוד צורך במודעות או בחירה, אם בכלל. לעומת זאת, תהליך הדה-אוטומיזציה הוא התהליך של שחרור הפיקוד ממנגנונים אוטומטיים המושג על-ידי סוג ההתבוננות הנרכשת במדיטציה. וכך, מדיטציה מאפשרת שחרור משליטה ומהיאחזויות מנטליות. תהליך הדה-אוטומיזציה המתרחש בעת מדיטציה מאפשר להתבונן לעומק אל תוך אספקטים של העצמי שקודם לכן היו בלתי נגישים; להשקיע בתרגול שמאפשר לתודעה להתחזק, לזהות בעצמה את מה שמזיק לה ולהשתחרר בהדרגה מהיאחזות בדרכים מזיקות ולהיפתח לדרכי תפיסה, התנהגות ופעולה מעודנות והרמוניות יותר.
הפסיכולוגית מיכל ברנע אסטרוג (Barnea-Astrog, 2019) כותבת כי "לאור הבודהיזם, אבל גם בשכל הישר, ברור כי התנהגות מיטיבה היא הבסיס לריכוז נכון. אך אין פה מודל היררכי אלא יש פה מודל רב-כיווני: היכולת למקד את התודעה ולהרגיע אותה ניזונה מן החתירה להתנהגות מוסרית במובן של יצירת דפוסי התנהגות מיטיבים ומעודנים, ובה בעת מבססת ומעמיקה אותה. תודעה ממושמעת ורגועה תומכת בשליטה העצמית ולפיכך בהימנעות מהתנהגויות מזיקות, ובה בעת היא גם מייצרת את התנאים לפיתוח היכולת להיות מודע. המודעות מבשילה ליכולת הבחנה גבוהה כאשר היא מגובה בבוחן מציאות גבוה ובהבנה. הבנה נכונה של התהליכים, התופעות וההתניות הפסיכופיזיות מובילה באופן טבעי להתנהלות אתית ולאיזון נפשי. האיזון מייצב את הנפש, מחדד אותה ומכשיר אותה לראות עוד. לפי הדרך הבודהיסטית, כל מבנה אחר סופו לקרוס, שהרי תודעה משתוקקת וסוערת שאינה יציבה, חדה או צלולה, תגרום בהכרח להתנהגות שאינה מוסרית. אפשר בהחלט להביא את התודעה לריכוז ולרגיעה ללא בסיס מוסרי אך אלה הם, לפי הבודהה, ריכוז ורגיעה שטחיים, שאינם מובילים להתקדמות של ממש בדרך לעקירה מוחלטת של משקעי הנפש השליליים. אפשר לאמן את התודעה להתבונן פנימה בשיטתיות בלי לצייד אותה בידע על מקורות הסבל וההתהוות המותנית, בלי לכוון אותה כיצד לנהוג במה שהיא מוצאת בתוכה; אך אי אפשר לצפות שפירות ההתבוננות הזאת יהיו דומים לפירות של התבוננות המכוונת על ידי מה שהבודהה כינה 'השקפה נכונה'. כאשר כל חלקי הדרך צומחים יחדיו, עידון הפעולות בעולם מזין את עידון התודעה ועידון התודעה מזינה את עידון המעשה. יחד הן מאפשרות לתודעה לחשוף את הרגליה העמוקים ביותר לנער אותם מן היסוד.
מייקל אייגן כותב כי ההתבססות העמוקה יותר שלה היא בהבשלה של היענות רגישה מן ההתנהגותי אל הנפשי ומן הנפשי אל ההתנהגותי: אם איננו רוצים להסתפק במועט בכל מה שנוגע לאתיקה אמיתית – על שתי התנועות הללו להתרחש בעת ובעונה אחת."
נראה אפוא שאין טעם לדון רק בעולמו הפרטי של היחיד אלא יש לעמוד על קשריו החיצוניים, טיב בחירותיו, עקרונותיו ופועלו. התרגול אינו יכול להיות מנותק מהחיים. על כן חוקרים רבים מדגישים שגישות מערביות למיינדפולנס שאינן מתייחסות ישירות לאתיקה (היינו לפעילות מיטיבה בחיים עצמם), הן גישות "חסרות"; דהיינו, התמקדות בלעדית בטיפוח ריכוז ותשומת לב אינה תוכנית לימודים נאותה ללא בניית התערבויות הכוללות מימדים בין-אישיים ואירגוניים שמטרתן לצמצם סבל או נזק גם במישורים החברתיים. ברמה הקוגניטיבית, תפיסה רחבה זו של מיינדפולנס משקפת את התנועה מקשב ומודעות באמצעות גורמים מנטליים הקשורים בהבחנה, הכוונה, דמיון והגיון לקראת פיתוח הבנה נבונה והפקת תוצאות מועילות ובריאות לעולמו הפרטי של היחיד כמו גם לעולמנו החברתי הבין-אישי(Greenberg, & Mitra, 2015) .
יתרה מזאת, כתגובה לניסיונה של הפסיכולוגיה המערבית להבחין בין רגשות חיוביים ושליליים, מהנים וכואבים, ניתן לאמץ פרספקטיבה בודהיסטית המבחינה בין פעולות מועילות למזיקות (Kusala / Akusala). ובהמשך לכך, ניתן להציע ש"פעולות מועילות" כוללות לא רק את המימד האישי אלא גם את זה הבין-אישי והחברתי. במעבר בין מיינדפולנס מודרני למיינדפולנס נכון, רצוי לכלול את ההקשרים החברתיים והמעשיים שהאדם מצוי ופועל בהם. הנטייה האנושית היא לקשר אושר עם מטרות תועלתניות, וזה מה שקובע את האמונות האתיות בתרבויות שונות. הכוונה להפחית סבל הקיימת בבסיס המיינדפולנס היא מוטיבציה אוניברסלית חוצת תרבויות. מיינדפולנס נכון בהקשר זה יהיה מיינדפולנס שמכוון לפעולות מועילות ולהפחתת סבל כללי ולא רק סובייקטיבי.
פסיכולוגים טוענים שכדי לקיים מיינדפולנס נכון יש צורך בשינוי תודעתי עמוק. תרגול מיינדפולנס אינו תרגול טכני בלבד; הוא נובע בהכרח ממודעות שיש בה ערכים מוסריים הכוללים מאפיינים של חוסר שיפוטיות והפחתת השתוקקות "מזיקה" (Akusala). הערכים המוסריים שבהם מדובר אינם "עשה" ו"לא תעשה", אלא הטמעה וגילום של ערכים וגישות כוללניים, שמהם ניתן לגזור פרקטיקות ספיציפיות. בשונה מרשימת פעולות, הציווי המוסרי "ואהבת לרעך כמוך" אינו מכתיב בכל רגע בדיוק מה על האדם לעשות, אבל הוא מכתיב גישה; ובהתאם לכך, הפרספקטיבה המוצעת לא מבקשת להציע נוסחת עשה ואל תעשה אלא להוסיף שימוש בערכים מוסריים כחלק מהפרקטיקה עצמה. אלו מצבים בהן יש להגיש עזרה לאופן החשיבה המערבי הנוטה להעריך, לשפוט ולעיתים קרובות להגיב רגשית. לדברי גרוסמן, בין מודעות מתמשכת להווה לבין השעיית ההערכה/השיפוטיות והריאקטיביות הרגשית, שם נכנסים המימדים האתיים של תרגול מיינדפולנס והרלוונטיות שלהם לחיי היום-יום של היחיד ושל החברה .(Grossman, 2015)
התערבויות המשלבות מיינדפולנס ומוסר ותרומתן האפשרית להחלמה מטראומה
מחקרים מהשנים האחרונות החלו לחשוף את השילוב העוצמתי בין מיינדפולנס ותרגולים מוסריים, ואת השפעתו על שיפור הרווחה הנפשית. יוזמה בולטת אחת, פרויקט ReSource, ביצעה בחינה מקיפה של שיטות מדיטציה שונות עם ובלי פרקטיקות מוסריות והשוותה ביניהן. הממצאים חשפו כי תרגול של מדיטציות מסוג ,loving kindness אהבה חומלת, לא רק טיפחה עלייה יוצאת דופן במחשבות חיוביות אלא גם חיזקה במידה ניכרת את הכישורים החברתיים של המשתתפים ואת תחושת הרווחה הכללית והחיוניות שלהם (Singer, & Engert, 2019).
מחקר נוסף שנערך בקרב 316 משתתפים בדק את ההשפעות של תרגול מיינדפולנס מוסרי שעניינו פיתוח החוסן האישי והחברתי ושיפור הרווחה באמצעות תרגולים מגוונים מעודדי-שינוי, והשווה את השיטה למיינדפולנס רגיל ולקבוצת ביקורת שתרגלה חשיבה אנליטית. ההתערבות הדגישה עקרונות כמו אי-פגיעה באחר ואת הקשר המהותי בין כל היצורים החיים. התוצאות החיוביות היו בולטות: אלה שתרגלו מיינדפולנס מוסרי דיווחו על ירידה משמעותית בחרדה ובדיכאון לצד שיפורים בוויסות הרגשי, ונטייה גדולה יותר להתנהגויות אלטרואיסטיות Chen, & Jordan, 2020)).
בנוסף, המשתתפים בתוכנית החמלה העצמית המודעת שיצרה כריסטין נף, המשלבת טכניקות מיינדפולנס עם אסטרטגיות של חמלה עצמית, חוו ביקורת עצמית מופחתת וקבלה עצמית מוגברת, שהובילו להפחתת החרדה ולעלייה בסיפוק מהחיים Neff, & Germer, 2013)).
בשנת 2020 ערכנו מחקר באוניברסיטה העברית בשיתוף עם אוניברסיטת רייכמן בהובלת פרופ' אביתר שולמן, פרופ' יפתח יובל, ד"ר נאוה לויט בנון וד"ר אסף פדרמן ממרכז סגול ומכון מודע מאוניברסיטת רייכמן, שבו כתבנו פרוטוקול חלופי לפרוטוקול המיינדפולנס להפחתת מתחים (MBSR -Mindfukness Based Stress Reduction ) ובו החלפנו כ-30% מהתרגולים לתרגולים מוסריים הכוללים הפנית חמלה ואדיבות כלפי אחרים, נדיבות והכרת תודה, וכן הוספנו תרגולי אהבה חומלת, Loving Kindness. במחקר זה ראינו שלא רק ששינוי זה של כשליש מהתרגולים משפר את איכות תרגול המיינדפולנס ועוזר בוויסות רגשי ובהפחתת מתחים, אלא גם משפר את המצב הכללי באופן יותר בולט, לעומת קבוצת הביקורת שתרגלה רק קורס מיינדפולנס להפחתת מתחים סטנדרטי.
באופן קולקטיבי, התערבויות אלה מעידות על הפוטנציאל העמוק שבפיתוח שיטה הממזגת מיינדפולנס עם שימוש בעקרונות מוסריים כדי לקדם בריאות נפשית.
מתוך כל האמור לעיל עולה המסקנה, כי קיימים יחסי גומלין בין האיכויות המתורגלות בגישות שתוארו לבין צמיחה פוסט טראומתית Henson, Truchot, & Canevello, 2021)). הקשר המשמעותי בין התערבויות מיינדפולנס מבוססות מוסר ובין צמיחה פוסט טראומטית (PTG – Post Traumatic Stress) מציע מארג עשיר של טיפוח חוסן וריפוי. התערבויות תודעתיות מוסריות המשלבות עקרונות של הדדיות, אי-אלימות וראיית הקשר שבין כל היצורים החיים, מעודדות אנשים לטפח חמלה ואלטרואיזם ומטפחות חוסן רגשי עמוק. התערבויות אלה יכולות לעצב מחדש את האופן שבו אנשים מעבדים את חוויותיהם, ומאפשרות להם לחלץ הֶקשר ומשמעות גם ממצבים מאתגרים ביותר שלהם. כל אלו הם מרכיבים בולטים המהווים תשתית ברורה לצמיחה פוסט טראומתית מעתות משבר.
מחקרים כגון אלה שתוארו לעיל מצביעים על כך שאנשים העוסקים במודעות מוסרית עשויים לחוות הבנה עמוקה יותר של חוויותיהם שתוביל לצמיחה אישית בעקבות טראומה. בדגש על תוכנית החמלה העצמית המודעת תומכת בעיבוד הטראומות שלהם מתוך אדיבות וללא שיפוט עצמי (Neff, & Germer, 2013).
גישת החמלה העצמית המודעת יכולה להקל על שינוי פרספקטיבה ולאפשר לאנשים למצוא משמעות במאבקיהם האישיים והחברתיים. יתרה מכך, מיומנויות הוויסות הרגשי שפותחו באמצעות מיינדפולנס מוסרי יכולות לעזור לאנשים לנווט תוצאות של אירועים טראומטיים בצורה יעילה יותר על ידי טיפוח דיאלוג פנימי תומך וקידום התנהגויות פרו-חברתיות. התערבויות אלה לא רק משפרות את החוסן האישי, הן גם מחזקות את הקשרים החברתיים ותורמות לפוטנציאל צמיחה פוסט-טראומטית. שילוב של שיטות מיינדפולנס מבוססות מוסר עשוי לפיכך להיות אסטרטגיה חשובה בפיתוח היחסים הבין-אישיים בחברה כולה ולהוות מפתח ליחסים בין קהילות שונות בחברה הישראלית.
קווים מנחים לשילוב שיטות מיינדפולנס מבוססות מוסר וצמיחה פוסט-טראומטית בישראל כיום
לאור המציאות המורכבת בישראל בעקבות המלחמה המתמשכת, מתחדד הצורך בשילוב פרקטיקות מיינדפולנס מבוססות מוסר במסגרות חינוכיות וטיפוליות כמסלול טרנספורמטיבי לטיפוח חוסן וצמיחה פוסט-טראומטית (PTG – Post Traumatic Growth) בקרב אוכלוסיות מגוונות. המתווה המוצע להלן מציע מסגרת שיטתית ליישום יעיל של גישה זו במערכת החינוך, במטרה להעניק מענה מקיף לצעירי ישראל משלל גווניה של החברה. היעד המרכזי בתוכנית שיצרנו, יחד עם הדוקטורנטים נעם גדעוני ומתן שלום, במכון רשימו בראשות פרופ' חביבה פדיה מכונה "המורה המרפא", הוא הכשרת מורים, יועצים חינוכיים אנשי מקצוע בתחום ההחלמה מטראומה תוך הקניית מיומנויות מיינדפולנס מבוססות מוסר. העצמת הסגל החינוכי בכלים אלה תשפר משמעותית את יכולתם לתמוך בתלמידים באמצעות גישות מודעות-טראומה, ובכך לקדם סביבה חינוכית מיטיבה ומחזקת.
להלן עקרונות מנחים לפיתוח וטיפוח תוכנית מסוג זה:
- טיפוח מודעות לחמלה – תרגול מיינדפולנס מבוסס מוסר כוללים טיפוח אהבה חומלת (loving kindness). גישה זו כוללת יישום טכניקות מדיטציה המעודדות את המשתתפים להפנות חמלה לא רק כלפי עצמם אלא גם כלפי אחרים בסביבתם, בין היתר תוך עידוד אמפטיה בין קהילות זהות שונות. תרגול זה מטפח תחושה של חיבור הדדי החיוני לריפוי רגשי ולפיתוח חוסן חברתי ואישי.
- שיפור עיבוד קוגניטיבי ויצירת נרטיב מיטיב – תרגול מיינדפולנס יכול לסייע בעיבוד קוגניטיבי בכך שהוא מאפשר לאנשים להתבונן בחוויותיהם הטראומטיות ללא שיפוט. מפגשים שבהם המשתתפים משקפים את רגשותיהם ומחשבותיהם עוזרים להם לבנות נרטיב קוהרנטי סביב הטראומה שלהם ולמצוא משמעויות חדשות בחייהם הנוכחיים והעתידיים.
- פיתוח משאבים פנימיים – פרקטיקות הבונות חוסן, כגון תרגילי חמלה עצמית ורישום הכרת תודה, עוזרות לאנשים לזהות את החוזקות ואת המשאבים שלהם ושל סביבתם, ומטפחות השקפה חיובית החיונית לניווט במצבי מצוקה. יתרה מכך, השתתפות בתכניות אלו מעודדת בניית ארגז כלים פנימי, המעשיר את האדם ואת יכולותיו ברגעי ההתמודדות בעיתות מצוקה.
- עידוד יצירת משמעות – יצירת הזדמנויות לדיונים החוקרים את הערכים והמשמעות הנגזרת מחוויות, במיוחד לאור טראומה. תרגול רפלקטיבי זה מעצים אנשים למצוא מטרה וכיוון בתוך כאוס.
- יצירת מרחבים בטוחים לביטוי – יצירת מסגרות קבוצתיות תומכות שבהן אנשים יכולים לחלוק את חוויותיהם בפתיחות. שיתוף בין אישי המונחה על-ידי מורה או איש מקצוע המוכשר לכך, מטפח חיבור ומפחית תחושות של בידוד ומשפר את הרווחה הרגשית.
- שילוב מיינדפולנס בחיי היומיום – יש טעם לעודד שילוב של מיינדפולנס בשגרה היומיומית. תרגולים פשוטים כמו נשימה מודעת יכולים לעזור לאנשים להרחיב את היכולת שלהם להתרכז במציאות המתרחשת כאן ועכשיו, ממש ברגע הזה, בעת מצוקה, להקל על חרדה ולקדם ויסות רגשי.
- קידום מעורבות חברתית ואלטרואיזם – תרגול מיינדפולנס מזמן יצירה וקידום הזדמנויות להתנדבות ולמתן שירות לקהילה המאפשרות התנהגויות אלטרואיסטיות. פעילויות כאלה מחזקות קשרים חברתיים ומטפחות תחושת מסוגלות החיונית להחלמה.
- שיתוף פעולה עם מומחים לבריאות הנפש – מתן מענה למורים וייעוץ ביצירת קשר עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש כדי לספק תמיכה פסיכולוגית מקיפה. שיתוף פעולה זה מבטיח שתרגלי מיינדפולנס יתאימו להתערבויות טיפוליות עבור אלה הזקוקים לכך.
הערכת השפעותיהם של עקרונות אלה והתאמת שיטות העבודה וליווי תוכנית במחקר מתמשך להערכת יעילות ההתערבויות, תוך שימוש במשוב לשיפור והתאמה מתמדת של השיטות – מאפשרים שילוב יעיל של שיטות הכוללות מיינדפולנס מבוסס מוסר לשם טיפוח חוסן וקידום צמיחה פוסט-טראומטית והחלמה, תוך מתן מענה לצרכים המיידיים של אוכלוסיות המושפעות מהמלחמה בישראל. גישה זו לא רק מסייעת בריפוי אינדיבידואלי, אלא גם מחזקת את המרקם החברתי ויוצרת סביבה תומכת להתאוששות קולקטיבית.
לסיכום, שילוב פרקטיקות מיינדפולנס מבוסס מוסר במערכת החינוך ובמסגרות טיפוליות מציע מסלול מבטיח להתמודדות עם האתגרים הרגשיים והחברתיים הנובעים מהמציאות המורכבת בישראל. באמצעות הכשרת אנשי מקצוע ויישום שיטתי של עקרונות אלה, ניתן לקדם תהליכי החלמה, חיזוק החוסן האישי והקהילתי, ויצירת בסיס איתן לצמיחה פוסט-טראומטית בקרב הדור הצעיר ובחברה הישראלית בכללותה.
רשימת המקורות
